הבינגו של הקיץ: ג'אנק פוד אמריקאי מושלם בחוף גורדון
זה הולך להיות להיט: הבורגר בר החדש של שף גיא גמזו בחוף גורדון הוא כל מה שלא ידענו שחסר לנו, עם לוקיישן נפלא ומנות טראשיות נפלאות אפילו יותר. מבקר אוכל הרחוב שלנו פוסק: זה האוכל הכי אמריקאי בעיר
מסקנות אני בדרך כלל שומר לסוף, אבל לפעמים השורה התחתונה חייבת להיאמר דבר ראשון ולפני הכל, אז ברשותכם אתחיל ואקדים איתה: "בינגו" הולכת להיות להיט. הבר בורגר החדש של השף גיא גמזו (נונונו, אריא) היה אמור להיפתח כבר בקיץ שעבר, כפי שסיפר לשרון בן דוד לפני שנה, אבל אתם כבר יודעים מה עשיתם בקיץ האחרון, ועכשיו אתם יודעים גם מה תעשו בקיץ הזה – תאכלו המבורגר ונאגטס וקריספי צ'יקן על חוף הים. כן, בדיוק כמו שחלמתם לעשות במהלך כל הקורונה.
לא שצריך להיות נוסטרדמוס כדי לחזות שבינגו תהיה הצלחה. מספיק להסתכל על הנתונים היבשים. קודם כל, הרקורד של גמזו בהבנת משאלות הלב חסומות העורקים של שמנמני העיר הוכיח את עצמו עם לחמניות החלב ושלל המילויים של נונונו. מעבר לכך, בינגו זכתה בלוקיישן פשוט נפלא לחודשי הקיץ (שבישראל זה בעצם רוב השנה), על הטיילת בחלקו הצפוני של חוף גורדון, ממש לפני המדרגות לכיכר אתרים, ליד אזור המטקות הכי מלחיץ בארץ. אל חשש, הסיכוי להיפגע על ידי כדור תועה נמוך עד אפסי.
עכשיו הפינה הלא מנוצלת הזו זוכה להיות בית של דלפק רחב ידיים בעיצוב שמזכיר דוכן חטיפים קלאסי של באולינג, אבל האוכל הוא כבר חיה אחרת לגמרי. לא באולינג ולא האוכל התיירותי שעל הטיילת, אלא ג'אנק פוד עשוי כהלכה בהתאם לבון טון האמריקאי. למעשה, זה הוא האוכל הכי אמריקאי שטעמתי בעיר שלא מתאמץ לצעוק בכל הכח שהוא אמריקאי, אבל גם לא מתאמץ לעשות התאמות מאולצות לבלוטות הטעם הישראליות (מה קשור טחינה רבותי?). אז נכון, החום עדיין ישראלי למהדרין, אבל הבריזה של הטיילת והשמשיות עוזרות לצלוח את ההמתנה הקצרה (6 דקות על השעון) לאוכל על שולחנות פיקניק מצופים פרספקס. נפלא, סוף סוף לא צריך לאכול ישר מהעץ המג'ייף הזה של שולחן הפיקניק. ועם כמה שהאווירה מדויקת, היא עדיין רק רקע למנות האוכל המצטיינות.
ראשית, יש את מנות החלוקה, שהייתי מגדיר יותר כמנות ראשונות מכובדות, אבל ההגדרות פשוט לא משנות. הנאגטס למשל הן ארבעה רצועות עוף בציפוי קורנפלקס (22 ש"ח) שמטוגנות לצבע שחום מפתה ומספקות את אחד הקראנצ'ים המושלמים שנגסתי, גם אם העוף עצמו, יחסית לסטנדרט, לא רך לחלוטין. לצד מטבל המיונז חלפיניו-תפוח-ירוק (מעט חריף, מאד רענן ופשוט טוב) זה סיפתח אידיאלי לכל ארוחת ג'אנק. מעבר להן, המק אנד צ'יז (22 ש"ח) רך בטירוף, עשיר בטעם ומכוסה בכמות מפנקת של רוטב גבינתי כתמתם וממכר שניגבתי עם הנאגטס עד סופו. כנפי הבאפלו (26 ש"ח) היא אחת המנות המשתלמות ביותר בתפריט, שמורכבת ממנה מאוד נאה של כנפיים (אני קיבלתי 13) משוחות ברוטב באפלו עשוי לעילא, עם איזון נפלא בין חמיצות, חריפות וטיפטיפה מתיקות נפלאה. אם יום אחד זה גם יוגש עם רוטב גבינה כחולה, זו יכולה להיות מנת חלומות לנשנוש מטנף על החוף.
המנות העיקריות מגיעות בלחמניה שמיובאת רעיונית משייק שאק, ממקומות העליה לרגל של חובבי ג'אנק פוד אמריקאי, ובאמת מדובר בהבטחה שמקיימת על הביס – אלו לחמניות קטנות, רכות בטירוף, מתוקות מעט ונותנות אריזה מדהימה למה שביניהן. כל לחמניה אמריקאית שקניתם באריזה של שמונה בסופר הן חיקוי פאתטי של הדבר הזה בדיוק, ושוב, מבלי לצעוק, טעמתי אמריקה. זה התבטא כמובן גם בבשר שמילא אותן, שלא בא להמציא מחדש את אמריקה, אלא פשוט לעשות אותה נפלא.
ההמבורגר (34 ש"ח לבדו, 55 ש"ח עם תוספת ושתיה) עשוי מבשר שפונדרה, קטן יחסית (100 גרם) ולא בדיוק סמאש, אבל הכי קרוב שיכול להגיע אליו. הגודל הצנוע של הקציצה לא משקף את עוצמת הטעם שלה, שלצד הרוטב הסודי עושה שמות ומזכיר המבורגר קליפורני קליל שנטרף מהר יותר מזמן ההמתנה הקצר. חוץ מזה מתחבאים שם חמוצים עבים שהיו כל כך טובים עד שהתחרטתי שלא הזמנתי גם מנת צד של חמוצים מטוגנים (18 ש"ח). למעשה הדבר היחיד שלא גרם לי להתלהבות היו טבעות הבצל, שהרגישו כמו גרסה מתוחכמת יותר לטבעות הבצל של הבורגראנץ, אלו עם עיסת הבצל והמעטפת הרכה. ביחס לשאר קסמי הטיגון של בינגו הם לא עמדו ברף שגמזו קבע.
ארוחת הבורגר לבדה קלילה למדי, אז אם אתם מתכננים לשבוע אולי כדאי להוסיף קציצה (10 ש"ח), להוסיף מנת צד או פשוט להזמין את הקריספי צ'יקן, שהוא כבר חיה אחרת לגמרי: חתיכת עוף גדולה שפורצת מלחמניית השייק-שאק, עשויה עם ציפוי בסגנון טנסי (כלומר, פריך ופיקנטי) עם קולסלואו סגול, מלפפון חמוץ ומיונז צ'יפוטלה. הפעם העוף כבר רך לגמרי (והנתח עבה למדי), וכשהפריכות של המעטפת התנגשה חזיתית עם הלחמניה הרכה קיבלתי ביס מהחלומות. החריפות הקלה שעלתה מהעוף והצ'יפוטלה רק הוסיפה לבעירה שלי לטרוף את הכריך המשגע הזה במהירות טיל, וכך מצאתי את עצמי כמעט שוכח שאני על חוף הים. כן, נשרפתי, אבל היה שווה את זה כי כאמור, מדובר בלהיט.