זה עוד יכתב בספרי ההיסטוריה: איך המצאנו את הביסלי צ'יזבורגר
מהדורה חדשה לחטיף האהוב הביאה צמד טעמים אמריקאים למדי עבור החטיף הכל כך ישראלי, אז עשינו את הדבר ההגיוני היחיד וחיברנו בין שניהם. מי היה מאמין שהתרגיל של המשועממים במסיבות הכיתה ישתלם בסוף?
לידיעת תסריטאי סדרות מתח ישראליות: יש לי שיטה איך לבדוק אם מישהו ישראלי אמיתי או מרגל. שאלה אחת פשוטה: "מה טעם הביסלי האהוב עליך?". הרי אין סיכוי שגדלת בישראל, או לכל הפחות העברת בה כמה שנים טובות, מבלי שיהיה לכם טעם ביסלי אהוב. גריל, פלאפל, ברביקיו, בצל, אפילו פיצה (אני מתעלם באלגנטיות מתופעת הביסלי זיתים שמרימה את ראשה המכוער מדי פעם) – כל אחד יודע מה הוא, ובהתאם, גם מי הוא. עבורי, אגב, זה גריל, חד וחלק. אני מוכן להתפרע במחוזות הברביקיו ונהנה גם מחלונות הפיצה, אבל שם עובר הגבול שלי.
אבל לאסם זה לא מספיק. לא, הביסלי עכשיו מתחרה מול מוצרים מונוסודיום גלוטמטים אמריקאים שמספקים טעמים עוצמתיים, מרעישים וצבעוניים יותר. שם, בארץ אפשרויות החטיף בלתי מוגבלות, האמריקאים יאכלו פחות או יותר הכל, וחטיפים כמו דוריטוס מגיעים למחוזות קיצוניים שנעים החל מטעמים קטשופ וחרדל ועד לטעמי הפליימינג הוט הביזארים (וגם, בואו נודה באמת, הנפלאים). כך שמול פוטנציאל הטעמים הבלתי נגמר הזה, באסם החליטו להשיק מהדורה מיוחדת של ביסלי המבוססת על שני הטעמים הכי אמריקאים שיש – המבורגר וגבינה.
ביסלי בטעם המבורגר, יש לומר, מבקר על המדף שלנו לא בפעם הראשונה. אני זוכר אותו כבר באזור קיץ 2005 בתור יציר כלאיים מוזר עם טעם מעורפל של בורגראנץ' שלא אהבתי. עכשיו הוא חזר עם אותה צורה חמודה (עיגול מעוך עם שני קווים שמדמה לחמניה עם שתי קציצות), וכפי הנראה, טעם משופר. לא לגמרי דומה להמבורגר, אבל משופר. ביסלי, כמו כל חטיף, בוחנים קודם כל דרך הריח שעולה מהשקית, ועל הפתיחה מיד קפץ לי ריחו המוכר של הביסלי ברביקיו. טעמתי אחד, והברביקיו אכן היה דומיננטי, אבל הרגיש פחות עוצמתי מאחיו בשקית החומה. הוא היה גם עם טעם מעושן יותר ממנו, ובסך הכל הטעם הזכיר יותר המבורגר שכוסה בפפריקה ונעשה עד מוות על הברביקיו. זה לא רע, אגב אבל גם לא מלהיב מדי, ובעיקר מאבד מהאימפקט הראשוני ככל שצוללים יותר לעומק השקית.
אחרי מנקה חיך קצרצר (מים. סליחה, לא הכנתי מראש קולה) עברתי לביסלי בטעם גבינה, שמסומן בגדול עם המילה "STICKS". עם פתיחת השקית מיד הבנתי מאיפה שאבו את ההשראה לטעם – צ'יטוס. זה בבירור צ'יטוס גבינה. והאמת? די חיבבתי את זה. גבינה זה כמובן לא, אבל בואו, זה לא שציפיתי לטעום גרוייר. במקום זה ישנו טעם של ביסלי נייטרלי שנפל לשקית צ'יטוס, כוסה טיפטיפה באבקה הקסומה ההיא ויצא חדש. זה טיפה יותר מתקתק מרוב הביסלי שאנחנו מכירים ולוקח רגע להתרגל לנגוס בביסלי עם טוויסט מתוק, אבל בניגוד להמבורגר – יש לו ערך מצטבר. ככל שאוכלים יותר, ככה הטעם מתחדד ומשתפר, והשילוב בין הקראנצ' של הביסלי לטעם הפייק-גבינה של הצ'יטוס מהנה למדי. אפילו צורת המקלות המעוקמים עובדת, כי היא נותנת קיק טעם עם כל ביס.
ואז הסתכלתי על צמד החבילות שמולי, חצי אכולות כל אחת. המבורגר וגבינה. היי, רגע! לקחתי שתי חתיכות ביסלי המבורגר, שמתי בינהם חתיכה אחת של ביסלי גבינה וניסיתי לראשונה בחיי ביסלי צ'יזבורגר. הלם. השילוב בינהם הוציא את הטוב מכל אחד – הביסלי בורגר נתן בסיס ברבקיואי עדין, הגבינה נתן קיק צ'יטוסי והשילוב יצר ערבוב טעם שלראשונה, לא הזכיר לי אף ביסלי שאני מכיר. אסם, שומעים? אני רק דורש 50 אחוז מהרוחים על מהדורה משותפת של ביסלי צ'יזבורגר, בסדר? תודה.