אוי וואגיו: הספיישל המאכזב של פורט 19
חדשות עצובות: מבקר אוכל הרחוב של טיים אאוט נפל לצריכת באן. וואגיו הוא באמת בשר מיוחד, אבל אם הוואגיו בורגר של פורט 19 הוא ניסוי אז כדאי אולי לחזור אל שולחן השרטוטים
מאז ומתמיד יש בי חשדנות בריאה לספיישלים. "אם הם כל כך מיוחדים, למה הם לא בתפריט?", אני שואל את עצמי בכל פעם שמלצרית מדקלמת את את הרשימה היומית. בכל פעם שאני שומע על איזה צלעות כלשהן ברוטב תפוזים אני תוהה אם מדובר במנה שמנסים עלינו משל היינו עכברי מעבדה רעבים או אולי בשאריות שהספק דחף לשף בקומבינה. במקרים הגרועים במיוחד, ולצערי יחסית נפוצים בקרב מזללות רחוב, הספיישל הוא פשוט מנה רגילה עם איזה רוטב או תוספת שלא בתפריט. וואלה יופי, שמתם אננס בקבב. מה אני אגיד, כל כך מיוחד עד שזה מרגיש כמו יום ההולדת שלי.
כשראיתי את הספיישל החודשי של הפורט 19 היה ברור לי שלא מדובר בשאריות או קומבינה מחופפת (לא יודע בנוגע לשאריות מהספק), מכיוון שהפעם מדובר במנה שהיא במהותה מיוחדת – המבורגר קצבים מבשר וואגיו, מילת הקוד הבשרית שקורצת לקרניבורים שמוכנים לסחוט כמה שקלים נוספים לטובת בשר שמנמן ועסיסי במיוחד. נכון, היוקרה המקורית של הבשר התפוגגה בשנים האחרונות, אבל זה גם אומר שהוא נגיש בהרבה לקהל הרחב. לפני לא הרבה שנים לא היה סיכוי למצוא ואגיו במזללת המבורגרים כמו סניף הפורט 19 שבחשמונאים, אבל היום? היום זה יום ספיישל.
הפורט, שנולד בכלל כמסעדה לחובבי בשרים מבית הקצביה "סוד הבשר", הפך בשנתיים האחרונות לעוד ספוט בורגרים שממוקם על הסקאלה שבין פאסט פוד לפיין פוד. סניף החשמונאים מרגיש יותר כמו דוכן משודרג, עם מושבי דיינר והביפר המחריד הזה שתוקעים לך כדי לאותת שמגש האוכל שלך מוכן. מזל שלפחות בכל הנוגע לרמת הבשר בפורט שומרים על אדיקות, כפי שניתן להיווכח גם היום בנקניקיות המצוינות של המקום (שהיו הלחם והחמאה של פורט 19 הרבה לפני שהבורגרים גנבו את הבכורה)
נאמן למורשת, הקדמתי את הספיישל עם נקניקיית צ'דר (32 ש"ח) שהיתה פשוט נהדרת. לחמניה רכה וטיפה מתקתקה שעוטפת נקניקיה עסיסית עם בשר טחון בגסות יחסית, מכוסה בשכבה דקיקה של חרדל מצויין. מודה, אני לא ממש מבין איך זה נחשב מנה עיקרית, כי גם נקניקיה לא קמצנית שכזו לא מספיקה למלא קיבה ריקה. אולי רק לרפד.
המנה העיקרית, הו סו ספיישל, היא באמת פנינת אינסטגרם נהדרת. קציצה בשרנית ורחבת היקף עולה בגודלה על באן לבנבן, מסתירה ערימת כרוב סגול ואיולי ווסאבי לצד דיסקיות צ'יפס מטוגנות לעילא. אין מה להגיד, למרות שברור שזה לא משפיע על הטעם, קשה לעמוד אל מול צבעוניות שכזו. הצ'יפס הוא אחת מנקודות החוזקה של הפורט, בעיקר מכיון שהוא מצרך נדיר ברחבי העיר – פרוסות תפוחי אדמה דקיקות, פריכות מבחוץ ומתמוססות מבפנים, אפקט שמועצם בעזרת ההתנפחות הקלה שהן עוברות בתהליך הטיגון. רק אחרי שלא התאפקתי וקיפלתי כמה פרוסות שכאלה לתוך פי (זה חם סעמק!), הגעתי לחלק המיוחד. לקחתי ביס ונתתי לבשר להשתלט על בלוטות הטעם.
תראו, הוואגיו הוא באמת בשר ספיישל – יש לו טעם חזק והוא מתפרק בפה בצורה שרוב ההמבורגרים בעיר היו מוכרים את הלחמניה שלהם עבורה, אבל בבשר שכזה רצוי לטפל בעדינות הולמת. הקציצה שלי נטתה לצד של הוול דאן, שזה בזבוז של ממש עם בשר שכזה. אני דווקא לא משונאי הוול דאן, יש בורגרים שדורשים אקסטרה קראנץ, אבל השומן של הוואגיו לא אוהב את הצריבה הזו והייתי צריך לצלוח כמה וכמה ביסים בגוון חום כהה עד שהגעתי לאדום-אדום הרצוי שבלב הקציצה. רק שם התגלה הבשר במלוא תפארתו, והרגשתי שיחסית למנה יקרה שכזו (79 ש"ח כולל צ'יפס ושתיה), קיבלתי מעט בשר ואגיו במידת עשייה ראויה, והרבה בשר טוב שעשוי יתר על המידה.
החלק השני שהתגלה כאכזבה קלה היה המעטפת. לחמניית הבאן אולי החמיאה לרכות של הבשר, אבל בשל השומניות והחום שעלה מהקציצה הפכה במהרה לעיסת פלסטלינה בצקית שהתאמצתי לא למחוץ לצורת כדור. זה מה שקורה כשהקציצה יותר גדולה מהבאן, העומס משתלט והעננות הנדרשת מהבאן נעלמת. גם הכרוב הסגול, עם כמה שהוא אולי אחת מהתוספות היפות ביותר, הרגיש לא במקומו. מעבר לקראנץ' הנחמד שהוא הוסיף, הטעם שלו לא תרם לחוויה והוא הרגיש יבש מדי בשביל מנה כזו נוטפת. אם היה עובר עיבוד כלשהו, למשל כבישה, הוא היה תוספת נהדרת. מה שכן, האיולי וואסבי המצוין בהחלט עזר לאזן טיפה את הערבוב, למרות שרובו נשאר באמצע הלחמניה, מה שהשאיר אותי עם מעטפת בשר וול דאן יבשה. אם מנת הספיישל הזו היא ניסוי, אולי כדאי לחזור לשולחן השרטוטים ולעבוד עם חומר הגלם המצוין טיפה יותר נכון. מזל שהנקניקיות עדיין מושלמות.