הבר הזה שחלפתם על פניו מיליון פעמים ופחדתם להיכנס דווקא חמוד

אולי כבר הבחנתם בבר רוטשילד 22 כשעברתם בשדרה, זה המקום הזה שבימי חמישי כל כך עמוס שאי אפשר להכניס סיכה. באופן אישי, בימים מועדים לפורענות, אני נמנעת מלהיקלע למשבצת הזאת. אבל בערב יום ראשון, לאחר ההודעה על מותם הטראגי של קובי בריאנט ובתו ג׳יג׳י, הנפש חשקה להטביע את היגון בכוס יין.

יחסית לתחילת שבוע המקום בתפוסה יפה. המרפסת מלאה בזוגות ובחברות שהגיעו לדרינק ונשנוש על אף מזג האוויר הקריר. בפנים, על הבר, פחות מלא. התמקמתי עליו בגפי, מבלי לדעת אם זה נהוג כאן או לא. כשהרמתי מבט מהתפריט, ראיתי אדון שרירן עם קיעקועים, יושב לבד, מולו צלחת שניצלונים וכוס יין אדום מלאה כמעט עד שפתה. הגנגסטר הכניס לפה בזה אחר זה שניצלונים, בידיים, כאילו מעולם לא שמע על הנגיף הסיני. הערצתי אותו. למדתי שיעור: לא שופטים מקום לפי המיקום שלו.

ברקע התנגנה מוזיקה שחורה. האמת, מוזיקה הרבה יותר טובה ממקומות מתיימרים מזה. הווליום סביר, מאפשר לקיים שיחה אך גם להאזין (בכוונת תחילה או לא) לשיחות שמקיים הברמן עם הלקוחות. ״יש לי פוסטר שלו בחדר״, הוא אמר לאחד מהם, והתכוון כמובן לאגדת הכדורסל שהלכה ואיננה. ״פשוט לא ייאמן״, השיב הלקוח.

הופתעתי מכמה שמחירי התפריט נוחים ביחס למיקום: כל כוסות היין ב-26 ש״ח בלבד. מנות ראשונות (שניצלונים, המוגשים במגש גדול וזאת מנה ראויה לחלוקה, צ׳יפס, ירקות חתוכים ועוד) ב-26 ש״ח. מנות רציניות יותר כמו המבורגר, או ״סלט עם כל המטבח״ מוצעים במחיר של 36 ש״ח. במלים אחרות, מדובר במחירים של הקפיטריה בגילמן, רק שבמקום שלושה להיטים שמתנגנים בלופ – כאן המוזיקה מגוונת.

הגנגסטר טבל במיונז את השניצלון האחרון שלו. מאחוריו, בחור עם יוניקלו ביקש חשבון. הגנגסטר גמע את כוס היין עד הטיפה האחרונה, ואז ביקש, באנגלית, לשלם על המנה. ניחשתי שהוא המשיך לאברהם הוסטל.

הווייב: מבחוץ מאיים, מבפנים נחמד

מרים: מוזיקה טובה ומחירים טובים גם כן

מוריד: העומס בסופ״ש

מה חוגגים: ערב ראשון באברהם הוסטל

רוטשילד 21 תל אביב, 053-2958757, א-ש 19:00 עד לקוח אחרון