קסמים קלים: בדקנו את שרות המשלוחים החדש של הקוסם

ברשימת הדברים שחסרים לי בסגר, איפשהו מתחת להופעות חיות ומעל ללפגוש אנשים, נמצאת שווארמה. אני לא בהכרח מדבר על האוכל, אלא על החוויה שעוטפת את הלאפה שעוטפת את השווארמה. כן, הרבה שווארמיות הצטרפו לשירותי המשלוחים מאז ראשית 2020, אבל שום דבר לא משתווה לחוויה של לחטוף פיסת לחם קשיחה ומתובלת בתור, לקבל כדור פלאפל לוהט מהשווארמר, לדייק את ההזמנה עד רמת כמות הטחינה ולנגוס בלאפה מהר לפני שמספיקים לשבת. כי בארץ ישראל, שווארמה היא לא רק אוכל, היא גם הטקס. כך למעשה נמנעתי מלהזמין לאפה במשלוח. הרי לאפה זו ארוחה שלמה בפחות מ-50 שקל, כך שיחד עם דמי משלוח וטיפ לשליח זה פשוט לא הרגיש לי נכון. 

ובכל זאת, יום חג היום, כי המוסד התל אביבי של הקוסם נפתח למשלוחים. ואולי זה זמן טוב לווידוי: מעולם לא אכלתי בקוסם. אני יודע, אני יודע, אבל מה לעשות, אני חושש משווארמות במרכז העיר ואלרגי להייפ, גם אם הוא נמשך כבר שני עשורים. ואולי פשוט חיכיתי להזדמנות הנכונה, ומתברר שהיא אחרי שבועיים של סגר וגעגוע עז ללאפה טובה. וכנראה שלא רק אני התגעגעתי, כי ההתנפלות של התל אביבים על הוולט של הקוסם היתה כל כך אינטנסיבית, עד שהצלחתי להזמין משלוח רק כשעתיים אחרי שנפתח השירות. על פי דיווחי הסטורי של עיתונאית האוכל וחביבת המערכת נועה רוזין, נכנסו בערך 200 הזמנות בדקה, אל תתפסו אותה במילה.

יש גם בפיתה אם אתם פחות חזירים. שווארמה הקוסם (צילום: ירון ברנר)

את העומס ניצלתי כדי לבנות טיפה תיאבון (קרה מהר משציפיתי) וללמוד את התפריט המצומצם מהרגיל של הקוסם – קודם כל, הסביח המפורסם בולט בהעדרו, כך שצמחוני וטבעוני העיר יאלצו להסתפק בלאכול פלאפל או את הלב, לא מילולית. הבעיה השניה היתה אחת שצפיתי והתאכזבתי לגלות עד כמה היא נוכחת – חוסר השליטה במנה. נכון, אפשר לבחור איזה תוספות לשים בלאפה, אבל בהעדר מקום להערות למקום, אי אפשר לבקש מעט או הרבה חריף (יחי ההבדל), להוסיף שומן או לבחור רכיבי ירקות נפרדים. אני, למשל, לא יכול לסבול מלפפון במנה שלי, אז בדרך כלל לוקח את השווארמה עם סלט טורקי, בצל מסומק או כל סלט נטול מלפפון אחר. אבל לא כאן, כי האופציה היחידה היא "סלט" ובהעדר יכולת לפרט, נאלצתי לא לקחת את הסיכון ולהימנע מכל ירק.

אם כך הזמנתי שווארמה בלאפה (חומוס, טחינה, חריף וחציל, אם שאלתם. 51 ש"ח) יחד עם תוספת טחינה (3 ש"ח ליצירת אפקט הטחינה ממעל), בקבוק רימונדה קטן (15 ש"ח) וקרם מלבי (15 ש"ח). 84 ש"ח, שיחד עם דמי משלוח וטיפ חוצים בהנאה את המאה שקל לארוחה. לא פשוט. אבל כשהגיע האוכל, הבטן שלי שכחה מהכסף. לאפה דקה וחזקה שאורזת בגלגול משולם כמות מכובדת מאד של בשר קראה לי לנגוס, ואני נעניתי. היא היתה חמה ומחבקת כמו שרק לאפה יכולה להיות. הדבר הראשון שבלט היה איכות הרכיבים: השווארמה היתה עסיסית ושמנונית במידה, מתובלת בטוב טעם מבלי להעלים את טעם הבשר והתחברה נהדר עם החומוס-טחינה האיכותיים, שעדיין הצליחו להתבלט בטעמם אל מול הבשר עצמו.

שווארמה הקוסם (צילום: ירון ברנר)

אז כן, הייתי שמח לטיפה יותר חריף במנה (שהיתה פיקנטית לכל היותר) והיו חסרים לי הירקות, שהייתי לוקח אילולא הסיכון למלפפון, אבל קשה להתווכח עם שווארמה טובה שכזו, לא מתחכמת, לא מעמיסה על חושי הטעם יותר מדי, עם רמת דיוק של צלף בתוך הלאפה. אני גם מאושר שהחלטתי לשחרר את שלושת השקלים לתוספת הטחינה, כי לא רק שמדובר במלא טחינה כתוספת, אלא גם בטחינה סמיכה ונהדרת שמרימה עוד יותר את הלאפה. הרימונדה, השיחוק המרענן של הקוסם, היא המשקה הכי מתאים לשווארמה שטעמתי עד כה, ולא בכדי היא השתיה היחידה  במשלוח – אתם פשוט לא תצטרכו שלוק משום דבר אחר. היא עוזרת לאזן את כובד הלאפה, מוסיפה מתיקות חמצמצה לארוחה ותנקה את החיך שלכם לרגע קל כדי שתוכלו להינות מהביס הבא כאילו הוא הראשון.

לכל עיר יש את שווארמת הדגל שלה, זו שתושבי העיר כולה נשבעים שהיא השווארמה הטעימה בארץ. אצלי, בהוד השרון, זו היתה (וכנראה עדיין) שווארמת הטאבון. יש לי תיאוריה שלמעשה כל השווארמות של העיר טובות באותה המידה, ואולי אפילו דומות, ורק הרכיב העירוני עושה את ההבדל. הקסם הגדול של הקוסם היה שהוא הזכיר לי את הטאבון, אבל אני משוכנע שהוא יזכיר לרוב תושבי המדינה שהגיעו תל אביבה את השווארמה העירונית שלהם (אוקי, אולי למעט חיפה). עבור התל אביבים המקוריים, הקוסם כבר מזמן הפך להיות השווארמיה העירונית הראשית, ובצדק. היא פשוטה אבל מדויקת להפליא, והשאירה אותי מלקט חתיכות שווארמה סוררות שנשארו על הנייר, מנשנש מהמלבי הטעים (אם כי לא משהו יוצא דופן) ומתגעגע טיפה, רק טיפה פחות, לחוויית השווארמה הכוללת. בעצם כשאני חושב על זה, אם האלטרנטיבה היא לאכול לאפה על רקע הפיח של קו 25, אולי לאפה במשלוח זה לא רעיון כזה רע.

הקוסם. משלוחים בוולט