מושחתים, נמסתם: טעמנו את החטיפים הכי מושחתים בארץ

מטורף ויקר: סדרת הצ'אנקים של בן אנד ג'ריס

לא קל להפתיע לוחם ותיק. הוא ראה דברים, חווה זוועות, הכיר את האנושות ברגעיה השפלים ביותר. לכן אני רואה כאות של כבוד את הרגע בו הפתעתי מוכר קיוסק פלורנטינאי ותיק עם חטיף חדש. הוא אפילו לא ידע שהם מוכרים את שקיות הצ'אנקים של בן אנד ג'ריס (להגנתו זה קיוסק גדול) והמבט שנתן בצמד החטיפים – האחד מכיל כדורי בצק עוגיות והשני מיקס של בצק עוגיות וחתיכות פאדג' (הידוע גם בתור המילוי של גלידת "חצי אפוי") – היה שווה לבדו את המחיר (29.90 ש"ח). 

זה היה מבט שכולו התענגות על עצם הרעיון של החטיף המופרע הזה, ובאמת מדובר ברעיון לא פחות ממבריק: לקחת את החתיכות הקטנות שמתחבאות במעמקי הגלידה, אלו שחופרים עבורם מנהרה בפיינט ותולשים מבפנים כמו חיות פרא, ולשווק כממתק חדש. זה גאוני ברמת ראשי המאפינס של קריימר, ופוטנציאלית הרבה יותר מצליח ממנו כשהאקט מבוצע על ידי חברת ענק כמו בן אנד ג'ריס (אגב, בארה"ב הרעיון כבר נפוץ וישנן גם חנויות שמוכרות בצק עוגיות בטעמים שונים בגביע, כאילו היה גלידה). מיהרתי לשלם על החבילות לפני שהמוכר יחליט לחמוד את השלל ורצתי להניח במקפיא האישי והמוגן שלי. כן, בדיוק כמו הגלידות, גם זה חטיף שחשוב להשאיר בהקפאה.

בצק עוגיות כחטיף? הנה עוד סיבה טובה להתעשר (צילום: יחסי ציבור)

ואם כך, יש לי מסר למוכר מהפיצוציה: אחשלי, תאכל את זה רק אם הבוס מרשה לך לקחת חטיפים בחינם. שלא יהיו טעויות, זה טעים להחריד, במיוחד אם אתם סוטים כמוני שאוהבים לאכול בצק לא אפוי של עוגיות שוקולד צ'יפס (כי בתכלס, חתיכות הפאדג' לא כאלןה מדהימות), ואם במקרה יש בביתכם גלידה שהיא לא בן אנד ג'ריס אתם יכולים להפוך אותה לכזו בעזרת שקית הקסמים הזו, או לפחות לנסות. אבל עם כל הסוכר שבדבר – זה חטיף לעשירים. אנחנו, פשוטי העם שצריכים להתלבט על מה מוציאים את הכסף, פשוט צריכים לקנות במקום זה שני פיינטים באותו מחיר בקיוסקים המובחרים של פלורנטין. אלא אם כן בן אנד ג'ריס יוציאו שקית צ'אנקים של ריס'ז פינאט באטר קאפ. אה, רגע.

עייף ויקר: קוקי פופ וקנדי פופ פופקורן

לעולם לא אשכח את היום שבו גיליתי את כוח הקסם האמיתי של מפגש המפץ הגדול בין מתוק למלוח. זו לא היתה הפעם הראשונה שטעמתי שילוב שכזה, בטוח אכלתי אינסוף ממתקים מתחכמים ואפילו כמה קלישאות קרמל מלוח, אבל באותו היום בקולנוע לב בדיזנגוף חוויתי הארה. אני אפילו לא זוכר איזה סרט ראיתי, אבל את המבצע של פופקורן, חטיף וקולה אני זוכר היטב. לקחתי M&M’s צהוב, עם הבוטנים בפנים, והתיישבתי לצד הדייט שלי בהמתנה הארוכה עד לסוף הטריילרים. ואז, בהבזקה גאונית שאני משוכנע שגנבתי מאיזה סיטקום אמריקאי, שפכתי את תכולת שקית ה-M&M’s למעמקי הפופקורן. זהו, התאהבתי.

הסניקרס אחלה, אבל איזה פופקורן עצוב. קנדי פופ סניקרס (צילום: יחסי ציבור)

האלכימיה הפשוטה והמופלאה שהתרחשה באותו קולנוע מהפנטת אותי עד היום. הפופקורן חימם והמיס את השוקולד לדרגת שלמות, ובכל חופן פופקורן הסתתרה הפתעה מתקתקה שהעצימה את הטעם המלוח בעזרת הניגוד המובהק, החצוף, המופלא של הטעמים. מאז אני רודף אחר ההרגשה הזו כמו שמכור להירואין רודף אחר הדרקון, והנה, פתאום צץ על המדפים מוצר חדש, אמריקאי למהדרין, הארץ שהמציאה לשים M&M’s בפופקורן, שעושה בדיוק את זה. הוא נצפה בקיוסקים נבחרים ואמיצים שמביאים חטיפים מחו"ל לארץ, צבעוני כמו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ומוגזם כמותם – פופקורן ממתקים.

קיוויתי לקבל תחושה דומה, גם אם מזוייפת, לאותו פופקורן קסום כשקניתי 3 שקיות, כל אחת ב-18 שקלים חדשים, של פופקורן מעורבב עם חטיפים מוכרים כמו סניקרס, אוריאו, ואחד שמוכר בעיקר באמריקה, צ'יפס אהוי! (יש לקרוא כמו פיראט, לא כמו אותיות אהו"י). התנפלתי על הסניקרס וגיליתי בפנים פופקורן שקית יום הולדת שנשכחה באוטו לחודש – פופקורן עייף ולא מומלח שנמרח בשוקולד-נוגטי שבאמת הזכיר סניקרס שנמס. אשקר אם אגיד שלא המשכתי לאכול, אבל זה לא קרוב לשום חוויה שמחה. יותר כמו מאנץ' ביזארי של 3 בבוקר בפלורנטין. 

אפשר לשמוח על אוראו שתציל את המצב. קוקי פופ אוראו (צילום: יחסי ציבור)

שקית הפופקורן צ'יפס אהוי! הייתה אפילו פחות מוצלחת, בעיקר כי טעם של עוגיית שוקולד צ'יפס משאיר אותנו רק עם השוקולד, וזה לכל היותר חמוד. אז כן, כשתופסים פופקורן מרוח כולו בשוקולד זה בהחלט נחמד, גם אם סתמי, אבל זה לא מצליח לנצח אפילו את החוויה הפשוטה של פופקורן חם. הפיצוי היחיד שקיבלתי, בסופו של דבר, היה בשקית הפופקורן אוריאו. חתיכות הפופקורן עדיין היו תפלות עד רמת פריכית שהתפרקה, אבל אלמנט האוראו היה נפלא וגרם לי לחסל את כל 150 הגרמים של הסטייה הזו. נחמד, אבל לא שווה את הכסף. אני כבר לא אקנה את טעם ה-M&M’s שלהם. החוויה הקטנה שלי מהקולנוע תאלץ להישאר זיכרון קסום.