כאן בארץ הקרמל: לפחות אין בייגלה בטעם קרמל. בינתיים
מבקר אוכל הרחוב מתן שרון יצא לבלוש אחר חידושים בענף הנשנושים ומצא קרמל, קרמל, קרמל וקרמל - וגם מתחרה חדש ומבטיח לסניידרס ואכזבה מתוקה ממותגים ותיקים
סמאש: יתרון אחד גדול על המתחרה המפורסם
אין דרך לדבר על המוצר החדש של מאיר בייגל מבלי להתחיל בהשראה המובהקת, אפילו חסרת הבושה, "סניידרס". מותג הבייגלה השבור והמתובל אמנם הגיע מהניכר רק לפני כמה שנים, אבל השתלט מהר מאוד על מדפי החטיפים והצליח לעשות את הקרוסאובר הקשה מחטיף חו"לניקי שעולה הון קטן וקונים רק כשמתפנקים לחבר קבוע בכנופיית המאנצ' הקבועה של הישראלים. אך טבעי שיקום לו מתחרה/חיקוי ישראלי. אם כבר, מפתיע שזה קורה רק עכשיו.
לחיקוי של מאיר בייגל יש יתרון משמעותי יותר מהתיוג כמוצר כחול לבן, והוא המחיר (12.99 ש"ח), שהסניידרס רק יכול לחלום עליו במבצעי חבר מועדון. מעבר לזה, אלו שסובלים מכמות האבקה הלפעמים באמת מטלטלת של סניידרס, סמאש מפחית מהמינון ולעיתים, כמו בטעם הצ'דר שלהם, זה עוזר ליצור מוצר מעודן יותר שמפחית את רמת הצרבת. בטעם השני (דבש, חרדל ובצל) התיבול עצמו לא מצליח לדייק את הטעם, אבל הבייגלה הקשה והפריך שיצרו מצליח להחזיק את השקית על גבו. זו לא בשורה חדשה למדף החטיפים, אבל בהחלט תחליף טוב כשאתם רוצים ללכת בלי ולהרגיש עם. או סתם מתקמצנים.
מילקי טופ קרם: שדרוג מהנה וקאלטי
אתם חושבים שיש איזשהו סוף עתידי להרפתקנות של מילקי? בכל פעם שאני חושב שהם סיימו להוסיף טעמים, רכיבים מפתיעים, שילובים מתקתקים או מצבי צבירה, הם מצליחים להפתיע אותי מחדש. קרמלים, סוכריות, טופים, בוטומים, ורסטילי. רגע סליחה, גלשתי. בכל מקרה, נראה שמילקי הפך לאחד המעדנים הכי מגוונים על המדף, ועכשיו נוסף פורמט חדש: מילקי בתוספת קרם, האחד בטעם שוקולד ונוגט והשני בטעם קרם אגוזים.
ראשית, כבר עם פתיחת מכסה הקצפת צצה הבעיה הראשונה – הקרם כל כך סמיך עד שהוא נדבק למכסה מכל כיווניו, מה שהופך את מלאכת זילוף הקרם ליותר כמו גירוד שפכטל לתוך הגביע. הקרמים עצמם מתוקים לאללה וטעימים במיוחד (אני עפתי על הקרם אגוזים, אבל זה באמת עניין של טעם), ומוסיפים שכבת מתיקות נוספת למעדן הגם ככה עמוס סוכר. אין מה להגיד, זה באמת עובד. אני ממליץ בחום לערבב את הקרם פנימה גם לחובבי ההפרדה בין הקצפת למעדן, אחרת תמצאו את עצמכם מחסלים את הקרם במהרה, אבל איך שלא תאכלו אותו, הקרם הוא בהחלט שדרוג מהנה וקאלטי בפוטנציאל למעדן הותיק.
במבה במילוי קרמל מלוח: מה לעזאזל השתבש?
לא חשבתי שיגיע יום בו לא אצליח לסיים חטיף עם קרמל מלוח בשמו. אהיה אדיש לכזה? סביר להניח. אתאכזב מאחד? כנראה. אשנא את עצמי על שסיימתי למרות שלא חיבבתי ואנחנו מנסים לשמור השבוע? ברור. אבל פשוט לא להינות מספיק כדי לסיים את השקית? זה מפתיע. ואולי מפתיע יותר מזה העובדה שזה קרה דווקא עם שקית של במבה במילוי, אחד ממותגי הממתקים המופלאים ביותר על המדף נכון להיום.
כמו בסרט שאוסף את הכוכבים הגדולים ביותר בהוליווד, כך האיחוד בין הבמבה במילוי לשגעון הקרמל המלוח הוא השלם שקטן מסך חלקיו. זה מתחיל בריח המוקהצ'ינו שמזנק מהשקית עם פתיחתה, ממשיך בהבנה שאחד ממהנדסי המזון של אסם אולי דילג על היום שבו למדו על קרמל מלוח במכללת האוכל (שם לומדים מהנדסי מזון, לא?). הקרם סוכרי מדי ומזכיר יותר טעמי מוקה מאשר כל דבר אחר, והשילוב הלא טבעי שלו עם במבה לא מצליח לחפות על הטעם הלא מדויק. בלגאן גדול בשקית קטנה.
כריות קרמל ושוקו קרמל: אולי די עם הקרמל?
ואחרי שמיצינו קרמל מלוח הגיע הזמן להרוס לנו גם את הקרמל הפשוט, הרגיל, זה שסבתא נהגה להכין עם הסירים הגדולים ביום שישי יחד עם המטבוחה והחצילים. שני מוצרים בטעם קרמלי יצאו לאחרונה לשוק, ושניהם מפספסים את כל הכיף בסוכר המזוקק שהוא הקרמל. גם השוקו (של יטבתה) וגם הכריות במילוי קרמל (של מי אם לא תלמה) שכחו שהמתוק הוא המלך.
השוקו, בפשטות, לא ממש טעים. הוא הרגיש לי כמו שוקו שנוצר בטעות, בשעות האחרונות של פס היצור, כשאחד העובדים החליט לזרוק כמה סוכריות טופי לתוך המיקס – לא מספיק אגב – וסגר עניין. הכריות הן סיפור יותר מורכב, מכיוון שקודם כל, מדובר בכריות וזה מאכל האלים, אז גם כשהמילוי לא מוצלח הן עדיין מהנות. אבל שנית, כחטיף הן מתפקדות לא רע, אם כי קשה לי לקרוא למילוי הזה קרמל, אבל מרגע שמוסיפים חלב הן הופעות למישמש של מתיקות שפשוט לא מסתדרת אחת עם השניה. קרמל יכול להיות זהב אם משתמשים בו נכון, אבל שני המוצרים האלו מנסים לזייף קרמליות בסתם מתיקות, ומפספסים לחלוטין. אולי שווה להם ללמוד דבר או שניים מהמילקי.
