"ליקוטים" של ברי סחרוף: האלבום הטוב מזה שנים, אבל לא טוב מספיק
האלבום החדש של ברי סחרוף בוחר ללכת על בטוח. אלא שהדבר היחיד שבטוח, הוא שזה לא היה הרעיון הכי טוב שלו. ביקורת אלבום
הסינגל הראשון מ"ליקוטים", האלבום החדש של ברי סחרוף, לא בישר טובות. "כשייתמו המילים" לא היה מהשירים הטובים של סחרוף. הוא היה יכול להיות אולי גרסה מוקדמת ולא מעובדת לאחד השירים היותר זניחים ב"חם על הירח" – מין טרופיקנה הזייתית, מוגשת לא טוב ומופקת רע. הקול של סחרוף, שבמיטבו יכול להיות מלא נוכחות וסטייל, לא מסוגל להחזיק מעמד בלי ליווי להקה רציני. באלבום השיר אמנם התארך מהגרסה בת השלוש וחצי דקות לחמש וחצי דקות, אבל זו הוסיפה בעיקר פרולוג ואפילוג פסנתר עם תיפוף ג'אז מעצבן.
אבל "כשייתמו הימים" עושה שירות דוב ל"ליקוטים". האלבום הזה טוב יותר מהאלבומים הבינוניים שהוציא מאז פרץ היצירתיות שזרח עליו לפתע באמצע העשור הקודם (אז הוציא, בפרק זמן של שנה, את " 11 א'" המוצלח עם רע מוכיח, ואחריו את אלבום הקאמבק המעולה של פורטיסחרוף, "על המשמרת"), ושלוש הרצועות האינסטרומנטליות שבו הן גם גולת הכותרת של האלבום, בעיקר "איו" הקצרצר והקצבי.
בקטעים המושרים קצת חבל לראות את סחרוף הולך על בטוח, בעיקר שלנוכח מעמדו הוא יכול להרשות לעצמו לעשות מה שבא לו. אבל הנה עוד טקסט של אלתרמן ("ירח"). הנה עוד פיוט, הפעם של הרב דוד בוזגלו, "אלי למה עזבתני". השיר מתחיל כרוק פסיכדלי־מזרחי מעולה אך אז שובר משום מה את הלחן למשהו שנשמע דווקא כמו איזה שיר ישן של רדיוהד. הוא מסתיים בקטע תיפוף אינטנסיבי שהיה יכול להרים את האווירה, אבל הסאונד של הסנייר נשמע חלול ומרוחק, עד שהוא נשמע לא כמו רוקנ'רול אלא כמו זיכרון של רוקנ'רול.
לחן לטקסט של אברהם חלפי, "שיר בנאלי", מבהיר את הבעיה: המעברים בו אדירים, הכי קרוב שסחרוף הגיע אי פעם לסרף־רוק, אבל ברגע שהוא מתחיל לשיר, הלחן והעיבוד פתאום מרצינים שלא לצורך. למה? בשביל "לכבד את המעמד"? סחרוף הוא אייקון לא פחות מחלפי, ואנחנו מחכים למוצא פיו. חבל שעוד פעם הוא בוחר להסתתר מאחורי מילים של אחרים.
מה באלבום?חצי שעה של רוקנ'רול לא משוחרר מספיק
לשמוע?אפשר, ולו בשביל להיזכר שמזמן לא שמעתם את הקלאסיקות ברי סחרוף, "ניגונים"
כמה כוכבים?3 וחצי