מצאנו משקה אנרגיה טעים (יחסית) ויעיל בקטע מפלצתי

באיזו שכונה בעיר הכי כיף לבלות? הצביעו בסקר טיים אאוט העולמי ותוכתרו כפטריוטים אמיתיים

תעשיית משקאות האנרגיה היא תעשיה טיפה מטונפת. ככל הידוע לי אין איזו שחיתות במשרד האנרגיה הממשלתי (מה? הם לא הגורם האחראי על משקאות האנרגיה), אבל מבחינה שיווקית, האזורים שבהם תמצאו פחיות XL (שמחזיקים בכ-63% משוק משקאות האנרגיה בישראל) ובלו (30%) הם לא בדיוק האזורים הכי נקיים. שטחי המרעה של משקאות הקפאין התוססים מתחלקים בין חנויות ליד אזורי בילוי, שם נוהגים לתדלק לפני ליל מסיבות, לתחנות דלק בכבישים אפלוליים, שם נוהגים לתדלק לפני ליל נהיגה ארוך. המטרה היא לשרוד, לעורר, להזרים שוט אנרגיה מרוכזת ולתדלק את הלילה.

כעת מותג חדש מנסה להשתלט על התחום. כלומר, חדש בארץ. כל מי שטייל באירופה, ובמיוחד בארצות הברית כבר מכיר את הלוגו הדומיננטי של Monster Energy, שמרוח על מגוון ענק של תחרויות ספורט (ובייחוד ספורט אקסטרים), שלטי חוצות והופעות מוזיקה ונמצא בכל חנות משקאות, חנות נוחות או סבן אילבן. בארצות הברית מונסטר הוא מותג משקאות האנרגיה החזק ביותר, ובישראל, בעזרת חברת המשקאות הגדולה בארץ (החברה המרכזית למשקאות קלים, המייצרים בין היתר את קוקה קולה), המפלצת באה לטרוף את השוק הצפוף.

מעבר לפחיות מפלצתיות בגודלן (פחית של מונסטר מכילה 500 מ"ל, לעומת 250 של המותגים האחרים), מונסטר שואפים להאפיל על המתחרים גם בתחום הטעם. משקאות אנרגיה, במקרה הטוב, מציעים טעם שנכנה למען הנימוס כטעם נרכש ובמקרה הרע טעם נסבל. אבל לא סתם מונסטר כל כך מצליחים באמריקה – הטעם שלהם בהחלט שונה. הפחית הרגילה (לוגו ירוק על רקע שחור) היתה מפתיעה בטעמה. קשה לי לקרוא לנוזל הצהבהב הזה טעים, אם כי זו אולי הסלידה הכוללת שלי מהטעם החזק של משקאות האנרגיה, אבל ביחס לאקסלים שהייתי צריך לספוג עד כה, זה אולי משקה האנרגיה היחיד שהייתי יכול לסיים מבלי לסתום את האף. והסוד הוא, כמה מפתיע, הסוכר. ובטח גם סירופ גלוקוזה, אם נהיה כנים.

מונסטר, יש עם כל מיני תמציות מלאכותיות (צילום: שאטרסטוק)

הסתרת הטעם החמוץ-מתוק של משקאות האנרגיה בעזרת הררי סוכר היא תרגיל מאוד אמריקאי, מה לעשות, אבל אין ספק שהוא אפקטיבי. לכן תהיתי אם גם טעמה של פחית ה-"Absolutely Zero" (לוגו כחול על רקע שחור) תנצח את הלכלוך של משקאות האנרגיה. ובכן, כנראה שהם הכניסו לזירו הזה את אותו הזירו שבו משתמשים עבור הקולה זירו, כי יש לו את אותה מתיקות מוזרה של תחליף הקולה, כולל טעם הלוואי שדורש הסתגלות. וכמו קולה זירו, גם הפעם הזירו מרגיש כמו האח האפס של המוצר האמיתי, זה שמנסה לחקות אותו ומצליח חלקית, אחרת, אם זה הקטע שלכם.

הטעם האחרון שנדגם הוא סימן שאלה צהבהב בשם "The Doctor" (לוגו צהוב על רקע פחית צהובה מעוצבת), שקיבל את שמו מהכינוי של אלוף מרוצי האופנועים האיטלקי ולנטינו רוסי. (הוא איטלקי, שם המשפחה הוא רוסי, סתם כדי שלא תתבלבלו). הפעם הטעם מתיימר להכיל זיכרונות של פירות הדר (עם מיץ תפוזים מרוכז, מיץ לימונים מרוכז וציפת לימון), ואכן נודף ממנו ריח תפוזים תעשייתי שמזכיר ניחוח פאנטה, אבל התוצאה היא טעם של משקה אנרגיה מעורבב עם עארק תפוזים, מינוס עארק. זה הרגיש לי קצת כמו לשפשף קצה של סוללה על קליפת תפוז ואז ללקק אותה.

ומה בנוגע לאנרגיה? אחרי הכל מדובר במשקה עם מטרה מוצהרת, הלא היא לתדלק. המשקאות נדגמו אחרי יום ארוך, בשעת ערב אפלולית ועם מטרה מוצהרת לשרוד אחריהם כמה שעות. מדובר באנרגיה מגעילה, כזו שמניעה גוף זומבי, שמשאירה חדר דלוק במוח ומנוע פועל בגוף, אבל בלי הרבה מאחוריהם. אנרגיה של קפאין מהול ביותר מדי סוכר. והעניין הוא שזה יעבוד. המונסטר עשוי להפוך ללהיט דווקא מחוץ לחוגים הקבועים של משקאות האנרגיה, במיוחד אם יצליח להגיע לאותם אנשים שלא יוצאים לנסיעות לילה או מועדונים. עם טעם מתוק יותר מהמתחרים והזדמנות למתג את עצמו בחוכמה הוא יכול להגדיל את השוק. אה רגע, כתוב על הפחיות שהוא "משקה האנרגיה האכזרי ביותר על פני כדור הארץ". לא חשוב, הם מכוונים לאותו מקום. נו, שיהיה. אין פזמון, תדלקו.