בפיש אנד צ'יפס החדש יש את אחת ממנות הצ'יפס השוות בעיר

זה רשמי: המנה המכונה "פיש אנד צ׳יפס" עברה את מעגל החיים של כל מנה שניסתה לפלס את דרכה למגוון הקיים של אוכל הרחוב התל אביבי – נסיון ראשון שמנסה להיקלט. דחייה. בצבוץ הדרגתי של מספר דוכנים ההופכים ל״טרנד״. חלקם גוועים, השוק מתאזן לפי היצע וביקוש, ולבסוף: קליטה מלאה משל המנה תמיד הייתה חלק ממרקם חיינו הקולינרי. אז אם בעבר הלא רחוק פתיחה של פיש-אנד-צ׳יפסייה הייתה בשורה או נסיון, כיום אפשר להגיד: נפתח עוד דוכן של פיש אנד צ׳יפס.

FishAnd נפתחה בכניסה לשוק הכרמל, מול הפסטה בסטה וליד דוכן הבשרים בגריל כרמל. ממש כמו כל מסעדת אוכל רחוב חדשה שנפתחה בעיר, היא שופצה כהוגן בתמהיל של בטון חשוף וקרמיקות בוהקות. תבדקו אותי, ככה כל הדוכנים החדשים נראים. שילוב של ברוטליזם גותי ושירותי אורחים ברמת השרון. התפריט במקום מציע את המנה הקלאסית (קוד בבלילה עם צ׳יפס) אך כדי לייחד את עצמו ובכל זאת להשאר כשר, מציע גם שילובים פחות מוכרים (טונה אדומה, סלמון, ופילטים של ברבוניות). שאלנו את המוכר החינני בדלפק על מה הוא ממליץ וזרמנו: קוד בבלילה ״עם גרייבי״ וטונה אדומה בקראנץ׳. ויאללה לשולחן.

דג סבבה, צ'יפס מעולה. פישאנד (צילום: שלומי יוסף)

זמן לא רב אחר כך הגיעו שתי המנות רותחות ומהבילות. הקוד הקלאסי (מגיע בשלושה גדלים, לקחנו מדיום) מוגש בארבעה נתחים גדולים של דג הנערמים מעל כמות נכבדת של צ׳יפס בשרני שנחתך באופן ידני. מעל הכל הוזלף ה״גרייבי״ – רוטב בריטי (לדברי בעלי המקום) המבוסס על פטרוזיליה, שמנת וחלב. בשר הדג היה שומני ורותח, והוא נטה להתפרק ככל שכורסם. לא הייתה פה בשורה גדולה אך הוא היה עשוי כהלכה. הצ׳יפסים היו מהטובים שאכלתי בעיר – חתוכים בסגנון מסעדה מזרחית אך שמרו על פריכות ולא היו מסמורטטים. זו כנראה מנת הצ׳יפס המכובדת בעיר מבחינת גודל, שניה רק לזו של קפטן בורגר. ב-40 ש״ח ניתן לומר שזו אחת מהמנות המשתלמות ביותר בעיר, ודאי מבחינת כמות. באשר לרוטב, הוא הוסיף לדג אך גרע מהצ׳יפס וגרם לו להירטב, ולכל המנה להיות כבדה אף יותר ממה שהיא. מציע, אם לוקחים, לבקש בצד – אך במחיר של 6 ש״ח אפשר לסכם שהוא מיותר.

ניסינו גם את הטונה האדומה. כמות אדירה של קוביות גדולות של טונה צופו בפירורי לחם ונוקדו במה שנראה כמו שומשום שחור, טוגנו קלות ונחתכו לשניים. מה שמקבלים זו מנה מרהיבה ביופיה: גושי טונה ורודים שעטיפתם מנומרת ותוכם אדום בוהק. מתאר לעצמי שככה הרגישו אבותינו החשמונאים כאשר היו בולסים טיגריסים בהרי ירושלים. המנה אמנם יפה, אבל ממש כמו הרבה אושיות שמצטלמות נהדר באינסטגרם, כשנותנים בהן ביס מסתבר שזה לא חוקי. הטונה, למרות הטיגון המדוייק, מעט התייבשה. ״שניצל טונה״ הוא רעיון יפה בתיאוריה שעוד צריך לעבוד עליו.

לצד כל המנות מוגשות פנכות של רטבים: רוטב טרטר מצויין מבוסס צלפים ומיונז, רוטב קארי צהבהב, פירה אפונה (טעים אך מעט מיותר) וכמובן קטשופ. יחד עם הצ׳יפס הבאמת מצויין של המקום, המנות שמתקבלות הן צבעוניות, נדיבות וכיפיות במיוחד. ככה זה במעגל החיים של מנה תל אביבית, צריך לעשות הכל כדי שזה לא יהיה סתם עוד דוכן של פיש אנד צ׳יפס.

אחי אל תגמור לי את האיולי. פישאנד (צילום: שלומי יוסף)

כוכבים: 3.5 

טעים: כן, אבל בעיקר כיפי וצבעוני

וייב: בה״ד 1 פוגש את חנדהל׳ה בהוד השרון

טבעוני: הצ׳יפס כן, והוא שווה את זה

מחיר: 40 ש״ח למנת קוד בינונית עם צ׳יפס (מהמנות המשתלמות בעיר), 59 ש״ח לטונה וצ׳יפס, 6 ש״ח לרוטב

ראשון-חמישי 11:00-23:30, שישי 10:00 עד שעה לפני כניסת השבת, הלל הזקן 18 תל אביב, 03-6984555