טעמנו את בירת הקנאביס ונשארנו סחים

כל אדם בוגר ורציני חייב לקבל החלטה עקרונית עם הפיכתו לאדם בוגר ורציני, ולבחור אם ברצונו להיות אדם בוגר, רציני ואלכוהוליסט או אדם בוגר, רציני וסטלן. אי אפשר את שניהם. לא טוב לערבב. זה ידוע. עם זאת, אין סיבה שהעובדה המוצקה הזו תפריע למין האנושי לנסות.

בירת קנאביס היא כעת הגביע הקדוש של תעשיית האלכוהול הבינלאומית. בקנדה ובמדינות ארה"ב בהן הקנאביס חוקי, אפשר למצוא כבר על המדפים בירות נטולת אלכוהול שמכילות THC ו-CBD, המרכיבים הפעילים הדומיננטיים בצמח הקנאביס. אפשר למצוא גם בירות אלכוהוליות שקנאביס שימש בהכנתן אך אינן מכילות את החומרים הפעילים-ממסטלים שבו. למרבה הבלבול, אפשר למצוא גם בירות קנאביס שאפילו לא עברו בטעות ליד קנאביס ורק טעמן נוצר "בהשראת" קנאביס.

קנאברו. כדאי לקרוא את האותיות הקטנות

קנאברו, בירת הקנאביס הישראלית הראשונה מבית הבירבזאר האהוב, שייכת לקטגוריה השלישית והמצערת. היא מכילה טרפינים (מולקולות שומן ארומטיות) זהים לאלה של צמח הקנאביס ומבטיחה "תחושת אנרגיה זהה להשפעה של הטרפינים המצויים בצמח הקנאביס", אבל כאן מסתיים הקשר בינה ובין צמח הפלא למעט ציורים סטלניים נאים על תגית הבקבוק.

שנטעם? בטח שנטעם. פתיחת הבקבוק מביאה עמה ארומה קיצית לימונית נעימה, כמקובל בבירות פייל אייל, והשלוק הראשון חושף טעם כשות עז ועשבוני (הכשות הוא קרוב משפחה רחוק של הקנאביס, אגב). הקנאברו קלילה וחלקה יחסית לפייל אייל, ועם כל לגימה נוספת מתגלים בה טעמים מורכבים ואפטר-טייסט שאם ממש ממש מתאמצים לדמיין מזכיר קנאביס אולי טיפה, קצת, כמעט ולא בעצם. גרעפס בטעם דשא? זה כן, תודה ששאלתם.

הבירה נלגמה על בטן ריקה כדי למקסם את השפעתה, אבל ההבטחה ל"רוגע, פוקוס, אנרגיה ועוד" שמופיעה על הבקבוק לא התממשה, אלא אם כן "ועוד" זה פשוט להרגיש שאולי בכל זאת היה עדיף לאכול צהריים קודם. יתכן שעוד שלושה, ארבעה או חמישה בקבוקים היו מספקים אפקט אחר וכאדם רציני ובוגר אני מתכוון לבדוק את זה, אבל לא באמצע יום עבודה. בירה טעימה מאוד, יש לומר, אבל בכל הנוגע לקנאביס חייבים להגיע כאן לפשרה: אל תשתו לסטלנים את הקנאביס והם לא יעשנו לכם את האלכוהול. יש מספיק סמים לכולם.