האקסית המושחתת שלי: כנראה שפנקייק חייב להיות מתוק

קלסיקה מושחתת כמו שקלאסיקה מושחתת צריכה להיות. בית הפנקייק TLV (צילום: נופר לפיד)
קלסיקה מושחתת כמו שקלאסיקה מושחתת צריכה להיות. בית הפנקייק TLV (צילום: נופר לפיד)

מבקר המשלוחים שלנו נפל בנוסטלגיה לזרועות בית הפנקייק TLV וגילה שבגזרת הקינוחים המושחתים זו עדיין קלאסיקה מהנה ביותר. באגף המלוחים המצב הרבה פחות טוב (אבל זו אשמתו שהזמין חומוס)

14 באוקטובר 2020

אני לא אשקר, קצת חששתי מהזליגה האיטית של בית הפנקייק לעבר מרכז תל אביב. לא שיש לי משהו נגדם, אם כבר ההיפך, זה אותו החשש שצץ כשרואים ברחוב (או בזום, אנע עארף, העולם השתנה) את האקסית מגיל הנעורים. ובמידה מסויימת, בית הפנקייק היא באמת אקסית ותיקה שלי. המקורי, כמובן שהמקורי. אי אז בראשית המילניום, בימי יציאות ראשונות של נערים שעדיין מתלהבים שעברו את הטסט, צומת הסירה היה המקום בו עצרנו לעגון בסיום כל יציאה, מתפנקים על איזה פנקייק צבעוני מוגזם או לפחות צלחת חומוס פטריות זולה ב-2 בלילה. 

לא שזה מפדח לפגוש אותה, פשוט נראה לי ששנינו כבר אנשים אחרים ממה שהיינו. בית הפנקייק TLV היא רשת עצמאית קטנה שאינה קשורה לספינת האם המקורית והספיקה להוליד שני צאצאים תל אביביים – הותיק יותר, יליד 2014 שמצא לעצמו בית באזור הנמל, וצעיר שנולד ממש בימי הקורונה והתמקם ליד כיכר רבין. זהו, הגיע הזמן להפסיק לסנן את האקסית ולהזמין איזה פאנקייק וצלחת חומוס הגונה לזכר הנעורים האבודים.

טעמה המתעתע של הנוסטלגיה. חומוס הבית של בית הפנקייק (צילום: נופר לפיד)
טעמה המתעתע של הנוסטלגיה. חומוס הבית של בית הפנקייק (צילום: נופר לפיד)

בית הפנקייק TLV אמור להיות מעט נועז יותר מהמקורי, אבל מבט השוואתי בין שני התפריטים לא מצא הבדל דרמטי, למעט איזה פנקייק ריסיז מושחת (52 ש"ח עם 10 ש"ח לתוספת קצפת) שנוסף לסל הקניות הדיגיטלי במהירות האור. יחד איתו הזמנתי פנקייק מאגף המלוחים, את הפנקייק פיצה (עם רוטב עגבניות, מוצרלה ובזיליקום, 44 ש"ח) וכמובן, איך אפשר בלי המסורת, את חומוס הבית (עם פטריות ובצל מוקפצים, 32 ש"ח), מנה שאני עדיין זוכר לטובה למרות שברור לי שזה פחות שהיא היתה טובה ויותר שאני הייתי בעל טעם רע. 

המשלוח הגיע באריזה מדוקדקת, עם הפרדה נאה בין הפנקייקים שהגיעו לוהטים לבין רכיבי הפנקייק הקרים (הקצפת, הרטבים והכדורי הגלידה, שהגיעו בכוס קפה חד"פ במה שאני יכול לתאר רק כהברקה) ובשקית ממותגת. אבל ההתחלה הטובה התפוגגה מהר מהר יותר משתוכלו להגיד "מה זה החומוס הזה?". אני יודע, אולי זו אשמתי שציפיתי למשהו מחומוס של בית הפנקייק, אבל להגנתי עומד הזיכרון של חומוס טעים וגדול יותר בעבר, עם חתיכות פטריות נאות שהוגשו ברוטב זול ומלא טעם. העיסה הקרירה והלא מפתה שעמדה מולי, עם פטריות ובצל עצוב, לא עמדו אפילו ברף הנמוך ממילא של הזיכרון הנוסטלגי המפוקפק.

אוקי, זו היתה אשמתי שהזמנתי חומוס מבית הפנקייק, אבל מה בנוגע לפנקייק? פתחתי את אריזת הפנקייק פיצה והזדעזעתי. שני הפנקייקים היו שמנמנים כראוי, אבל מה לעזאזל זה אמור להיות עליהם? שכבת רוטב כל כך דקיקה עד שאין לי שום יכולת לאמוד את טיבה וגבינה שאין שום דרך למצוא בעין בלתי מזויינת. כקונספט, פנקייק פיצה הוא דווקא רעיון מצוין, במיוחד כי המתיקות של הפנקייק נותנת את הייחוד המתאים לרוטב והגבינה, אבל הביצוע היה כל כך מחפיר שזו כבר היתה מנה שניה שזנחתי לפני האמצע. 

מוגזם? למי קראתם מוגזם? פנקייק קינדר בואנו של בית הפנקייק TLV (צילום: נופר לפיד)
מוגזם? למי קראתם מוגזם? פנקייק קינדר בואנו של בית הפנקייק TLV (צילום: נופר לפיד)

כמעט אמרתי נואש, אבל מנת הדגל האמתית עוד המתינה לי, ובהתחשב בכך שעד כה אכלתי רק חצי ארוחה, לגמרי נשאר לי מקום. בניגוד למנות הקודמות, ריבוי הרכיבים והבדלי הטמפרטורה בינהן אילצו את בית הפנקייק להגיש מנה להרכבה, ולמען האמת, זה אולי הדבר הכי נכון שהם עשו עד כה. הפנקייקים השמנמנים והעירומים רק חיכו שאשפוך מעליהם בזהירות את רוטב השוקולד, חמאת הבוטנים (נזילה ולא ממש איכותית) ואז אפזר את הבמבה נוגט, את חתיכת הריסיז האחת, את הקצפת, שהגיעה בשפע רב ואת שלושת כדורי הגלידת קרם עוגיות (כי לא היתה גלידת בצק עוגיות, אבל זה תחליף מצוין). זה נראה מחריד ויפהפה כאחד. 

מכל המנות, זו ללא ספק היתה המוצלחת ביותר. קשה לי להגיד שהיא מנת קינוח איכותית, אבל ביחס למה שזכרתי מבית הפנקייק, היא לגמרי עומדת ברף של הקלסיקות המושחתות – הפנקייקים עצמם טעימים ומהווים ספוג מצוין עבור שאר הרכיבים. שני הרטבים מתוקים להחריד אבל משתלבים היטב והבמבה היבשה נרטבת מספיק מהגלידה כדי לעבור כטעימה. העובדה שיכלתי להרכיב את המנה בעצמי, ובכך לשלוט במינון הרכיבים, הפכה את המנה לטובה, או לכל הפחות למהנה. אמנם גם אותה לא סיימתי, אבל זה היה רק כי חששתי לחיי מרוב מתיקות. מזל שלפחות את זה יש להם, כי בכל הנוגע למנות מלוחות, כביכול, עדיף לוותר על נוסטלגיית הנעורים. 

בית הפנקייק TLV, אבן גבירול 61, א'-ש', 8:00-2:00, 03-6023640; משלוחים בוולט, תן ביס ובאתר בית הפנקייק