בית קנדינוף, המסעדה שהיא גם מרכז אמנות

בית קנדינוף, המיזם הארכיטקטוני שנחנך השבוע ביפו על חורבות מסעדותיו של ניר צוק, ישמש כחלל לאמנים ולאמנות כשבמרכזו בר ומסעדה 

בית קנדינוף פותח את שעריו. צילום: אנטולי מיכאלו
בית קנדינוף פותח את שעריו. צילום: אנטולי מיכאלו
19 במרץ 2017

ליאור סדן עוסק בצילום ובאמנות. כששכר לעצמו סטודיו שבו יוכל להקדיש זמן לאמנות, מצא את עצמו לכוד בין ארבעה קירות, תוהה מה בעצם הוא עושה שם. אריאנה פורנצ'אי גדלה באיטליה ובמיאמי כבת לגלריסט ולפרופסורית לאמנות. בתל אביב היא לימדה ועסקה באמנות וחיפשה חלל מזמין יותר ללמד בו. בן זוגה של פורנצ'אי, אמיר ארליך, ניהל את הבר של נובו במיאמי, ובארץ עסק בהקמת מסעדות (בין השאר לומינה של מאיר אדוני) וכן בהקמה של חלל משרדים משותפים. החיפוש האישי של כל אחד מהשותפים אחר מסגרת מתאימה שיוכל לעבוד וליצור בה התממש בבית קנדינוף.

הארמון היפואי, שהיה מזוהה עם מתחם השף ניר צוק (קורדליה וביסטרו נועה), הפך לאכסניה של החלומות של השותפים. הבניין, המיועד לשימור, היה שייך לאהרון קנדינוף, בנו של ווזיר הכספים של האמיר מוזאפר חאן, שליט בוכרה, ולכן נבחר השם קנדינוף לפרויקט. בתום תקופת שיפוצים של יותר משנה וחצי הפכו השותפים את המבנה לסמטה פנימית נטולת גג. פרזולי מוטות ברזל יצרו תבנית קבועה של קשתות לאורך הסמטה, שמחברת בין מקבץ חדרים שחוצצת ביניהם לסמטה רק דלת שקופה. החדרים מתפקדים כסטודיואים של אמנים מתחלפים כחלק מתוכנית רזידנסי של מפעל הפיס. באחד החדרים מתנהל בית הספר לאמנות של פורנצ'אי שבו היא מעבירה שיעורים וסדנאות אמנות למנויים, והתלמידים מוזמנים להישאר ולעבוד כמה שיחפצו בחדר הסדנאות העשיר בצבעים, מכחולים ושאר ציוד נדרש לאנשים תחת השראה.

הסמטה כולה מתנהלת כחלל תצוגה עם אמנות מתחלפת ואירועי מיצג, אבל יש בה גם מקומות ישיבה למי שרוצה לשבת לשתות. קרוב לכניסה הראשית לסמטה ממוקם בר מסעדה שבמרכזו בר רבוע גדול, כך שהיושבים אל הבר ממוקמים זה מול זה. שטח נוסף משמש אזור ישיבה לצד שולחנות רגילים ולצדו ספרייה שמדפיה פרושים לאורך הקיר, ובימים אלה היא מתמלאת בספרי אמנות.

בית קנדינוף פותח את שעריו. צילום: אנטולי מיכאלו
בית קנדינוף פותח את שעריו. צילום: אנטולי מיכאלו

בהתאם לחזון של השותפים, בית קנדינוף אמור להתמלא באנשי אמנות, יוצרים, אוצרים, אספנים, חובבים ומתעניינים, שיחליפו פה רעיונות ודעות ויוכלו להציג את העבודות שלהם, ובעיקר לקבל היזון מפרה תוך כדי תהליך עבודה. האוכל נועד לתת מענה לכל סוגי המבקרים, מהאמנים הדלפונים של יפו ועד אספנים דקדקנים, וכמובן גם לסתם בליינים.

מה אוכלים פה?

בהתאם לחזון של הבעלים הורכב תפריט יפואי המדגיש את המקומיות, ובמחירים נוחים במיוחד. ברוסקטה סרדינים על מטבוחה בבישול ארוך (26 ש"ח), בוראטה עם עגבניות, פול ירוק ורשאד (44 ש"ח), מולים בזעפרן על בגט קלוי (64 ש"ח) – כל המנות יעלו פחות מ־70 ש"ח, וחמש מנות מתומחרות בפחות מ־30 ש"ח. מלבד בירת חיטה גרמנית ויינות לבנים קלילים מסלובניה ואוסטריה, יציעו כאן קוקטיילים בסגנון Made in Jaffa עם עראק מרמאללה, זרעי כוסברה וליים (44 ש"ח לקוקטייל). מנויים בסדנאות יזכו להנחה קבועה בבר. בהמשך ייפתח המקום כבר משעות הבוקר, כך שיוכל לשרת את העובדים במקום עוד בשלב הקפה והמאפה.

בית קנדינוף