בלאדי שיק: סנדוויץ' קציצות טעים זה לא הכל בחיים

"בסוף מתרגלים להכל", שר דודו טסה באלבום הבלתי נשכח ההוא, וצדק בכל הדרכים האפשריות. היופי במשפט הפשוט הזה הוא שהוא לא מדבר רק על להתרגל לדברים רעים, אלא גם איך מתרגלים לטוב. במהלך השנה האחרונה התרגלנו לשגרת קורונה החדשה שהביאה עלינו המון רע, אבל הספקנו להתרגל גם לדברים הטובים שהיא הביאה: תירוץ להתחמק מארוחת החג, היכולת לעשות פרצופים ברחוב מתחת למסיכה והמעבר של השפים הגדולים בישראל למשלוחים.

הפסקתי כבר לספור את כמות השפים שעברו לארוז את המנות המפונפנות שלהם בקופסאות קרטון. הטרנד האחרון הוא השתלטות קצרה, הידועה בשפה העברית כ-Pop Up, על מטבח רפאים קיים ובנייה זריזה של היצע מנות מצומצם עם טביעת האצבע היחודית שלהם. ויאללה, כסף על הרצפה עם אחוזים כבדים לוולט. אבל בסוף, כבר אמרנו, מתרגלים להכל. לא רק אנחנו לארוחות השף. גם השפים לשיטה.

האחרון לפתוח פופ-אפ שכזה הוא ארז קומרובסקי, גם הוא בדרג הראשון של השפים בישראל, וכמו מאיר אדוני, יוסי שיטרית ועוד רבים לפניו, גם הוא ירד לעם בדרך היחידה שהשפים הישראלים יודעים – לקחת מנות רחוב "עממיות", להכניס להם טוויסט מתחכם שבמקרה הטוב ישדרג אותן ובמקרה הרע סתם ייקר אותן, ולמכור קרח ממי ורדים לאסקימוסים. אני לא אומר שזה דבר נורא, אגב, כי הכל תלוי בביצוע (ואני עדיין זוכר לטובה את כריך נמל טריפולי של אדוני), אבל קשה שלא לשים לב שכל שף פתאום מחליט לחדש את הקציצות של סבתא בלחם בריוש אוזבקי עם גרעיני צ'יה.

קומרובסקי וטבית זוגי ברגע אינטימי. בלאדי שיק (צילום: אנטולי מיכאלו)

ובמקרה של קומורובסקי: קציצות טלה ברוטב דלעת, עריסה, לימונים כבושים ופטרוזיליה בחלת כורכום וזרעי כוסברה. לא צריך ללכת רחוק מדי כדי להבין את כוונת המנה, כי השם חושף הכל. "סנדוויץ' פועלי קיסריה התאחדו" (56 ש"ח). פועלים וקיסריה, נמוך וגבוה, מתאחדים יחדיו שלטון חלת הכורכום. זו היא לא המנה היחידה שקומרובסקי מתרגם לשפתם של השפים (בולט במיוחד סיר טבית זוגי, 129 ש"ח), אבל היא בהחלט הבולטת בתפריט, כמו גם גרסתו למסבחה של חצילים ושעועית לימה (48 ש"ח), שמוגשת עם בייגלה טורקי ורוטב תטבילה (לימון, שום ופלפל ירוק חריף, לא שידעתי את זה לפני).

אתחיל מהסוף – זה טעים, אין כל ספק. המסבחה מערבבת באופן מושלם את טעמי הלימה והחצילים לעיסה מתקתקה קלות ועשירה בטעמים מחממים לחורף, הראגו מנגולד ושום קונפי מוסיף את הקריצה החמצמצה הנדרשת, והבייגלה הטורקי (שהזכיר לי בצורתו את אימוג'י השטן) היה גרסה משודרגת לאחיו הירושלמי, רק פריך יותר וטרי טרי ברמת מתפרק ביד וסופח מושלם את כל טעמי המסבחה.

סנדוויץ' הפועלים הוא בהחלט טוויסט מעניין על מסורת הקציצות ברוטב בלחם: כיאה למייסד של לחם ארז, החלה המיוחדת של קומרובסקי היא ההברקה הגדולה שיוצרת כריך ממלא חרף העובדה שהוא ממולא רק בארבע קציצות בקוטר כדור פינג פונג מעוך. הקציצות עצמן עשויות מעולה, הרוטב טעים (אם כי היה אפשר להוסיף הרבה ממנו, ולהדגיש קצת יותר את הלימון הכבוש) והלחם באמת נפלא. אז למה, למרות שזו היתה ארוחה טובה לכל הדעות, עדיין לא התלהבתי? אולי כי בסוף מתרגלים להכל, ונראה לי שקצת מיציתי את התכסיס הזה.

הבנו, גם אתם אוהבים אוכל יומיומי ולא משנה באיזה בית ספר לקירמול למדתם בצרפת, גם אתם תמיד תנסו לשחזר את טעם הקציצות שסבתא הכינה לכם בשישי. זה סיפור יפה, באמת, אבל בשלב מסוים פשוט בא לנו אוכל טעים, בלי סיפור מאחוריו. אתם יכולים לייצר אוכל רחוב חדש, ולא רק וריאציה חדשה על משהו ישן, כי בשלב מסוים אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו האם הוריאציה שלכם טובה יתר מהמקור, ובעיקר האם היא שווה פלוס מינוס 20 שקלים יותר, וזו שאלה שאף שף לא באמת רוצה שניכנס לעומקה. אבל סחתיין על הקציצות, באמת טעים.

"בלאדי שיק", הרכבת 29, א'-ו' 11:00-16:00, א-ה' 17:00-22:00, 050-5200959 ולהשיג בוולט