לא כל כך ליברלית: למה לינה דנהאם לא נתנה להאנה לעשות הפלה?

הבחירה של האנה ללדת היא כביכול מפתיעה, אבל בהקשר של סדרות אמריקאיות, זה צפוי ומאכזב - במיוחד במקרה של דנהאם, שהיא בכל זאת קול של דור, בטח בעידן טראמפ

מתוך פרק הסיום של "בנות"
מתוך פרק הסיום של "בנות"
18 באפריל 2017

בפרק השני בעונה הראשונה של "בנות" ג'סה מחליטה לעבור הפלה. היחס להפלה שלה ענייני ותומך, ושושנה אומרת לה שהיא "לא יכולה להיות יותר גאה בה על ההחלטה הזו". האנה מגינה על ההחלטה בעצמה, כשהיא אומרת לאדם: "מה היא (ג'סה) תעשה? תיקח את התינוק שלה איתה לעבודת הבייביסיטר שלה?". בסופו של דבר, שלוש החברות הטובות מחכות לג'סה במרפאה, אבל היא בכלל מגלה (במהלך ניסיון לסטוץ עם גבר זר) שהיא קיבלה מחזור.

הפרק הזה שודר ב־2012 ומבקרי הטלוויזיה היללו את הפתיחות יוצאת הדופן ביחס להפלות ואת השימוש המפורש במילה "Abortion", שכל כך חסר בטלוויזיה האמריקאית. אבל אי אפשר להתחמק מהעובדה הפשוטה שבפרק הזה אף אחת לא עוברת הפלה.

זה לקח שלוש שנים, אבל באמצע העונה הרביעית של "בנות" מתרחשת הפלה. היא לא מתרחשת על המסך, לא מדברים עליה לפני כן, אבל לפחות היא מתבצעת. מימי רוז הווארד, שמופיעה בעונה הרביעית כבת זוג של אדם, מסבירה לו בפשטות שהיא לא יכולה לצאת איתו לריצה כי היא עברה הפלה. העובדה שהדמות שלה כל כך נונשלנטית לגבי ההפלה ולא מתייעצת עם בן הזוג שלה לגבי ההליך קיבלה אז פרשנות ליברלית ופמיניסטית. אדם ומימי רוז הרי יוצאים רק כמה שבועות, אין סיבה של ממש שהם ירצו לגדל ילד ביחד בשלב הזה ביחסים שלהם, אז למה שאשה עצמאית ומצליחה לא תחליט בעצמה בלי להתחשב בדעתו של החבר שלה?

אם זה היה כל כך פשוט, זה היה מעורר הערכה. אבל האמת היא שמימי רוז היא דמות שנואה למדי בהיסטוריה של דמויות המשנה של "בנות", ולעצמאות שלה יש גם פן אגואיסטי חסר חן שתסריטאי הסדרה דאגו שהיא תיענש עליו, והאופן שבו היא מתייחסת להפלה שלה הוא חלק מהאיפיון הזה.

שנתיים אחרי הפרק ההוא, מי זוכר את מימי רוז? כשנושא ההפלות חזר לסדרה בעונה האחרונה, שהסתיימה אתמול (ב'), ההתחמקות מביצוע הפלה כבר היתה יצירתית מאוד. כשהאנה מגלה שהיא בהריון ממדריך גלישה חמוד, קצת טיפש ולא בעניין של מחויבות, הרופא (שאיתו היא ניהלה רומן קצרצר בפרק שעומד בפני עצמו בעונה הקודמת) מניח שהיא לא בעניין של ילד ושהיא תרצה לבצע הפלה. אבל אף גבר לא יגיד להאנה מה לעשות והיא נעלבת מההנחה האוטומטית שלו. היא בוחרת להישאר בהריון ולהביא את הילד לעולם כאם חד־הורית. יש במהלך הזה כל כך הרבה הפוך על הפוך, שגם המבקרים הליברליים ביותר העריכו את ההחלטה הלא אופיינית לה ואת העובדה שבחרה בפתרון הלא צפוי.

לא כל כך פרוגרסיבית

ובכל זאת, האם קו העלילה הזה באמת לא צפוי? בהקשר של סדרות אמריקאיות, הוא כל כך צפוי ומאכזב, במיוחד במקרה של לינה דנהאם בעידן טראמפ. בחייה האישיים, דנהאם היא פעילה למען זכותן של נשים לבחור, למען בריאותן של נשים וקולן במרחב הציבורי. היא היתה פעילה מאוד בקמפיין הריצה לנשיאות של הילרי קלינטון ומודעת לעובדה שהפלות הופכות לפחות זמינות לנשים אמריקאיות (ונשים בכל העולם) תחת שלטון טראמפ. דנהאם היא באמת קול של דור (כלשהו). סדרת הטלוויזיה שיצרה היתה מהפכנית ביחסה לגוף האשה במובן האסתטי ויש בה ייצוגים כנים ואמיתיים של מילניאלז מבולבלים – גם אם ממעמד מסוים. אבל ההתעקשות שלה לא לתת לדמות של האנה לעבור הפלה מסמנת שהיא לא פרוגרסיבית כפי שהיא תופסת את עצמה.

מה האומץ בזה? מתוך פרק הסיום של "בנות"
מה האומץ בזה? מתוך פרק הסיום של "בנות"

נכון, זכותה של אשה לבחור לא תקף רק להחלטה להפיל. זכותה של אשה לבחור גם ללדת בסיטואציה שבה הסביבה הקרובה שלה מייעצת לה לעשות הפלה. זכותה של האנה הורבאת' לבחור להיות אמא חד־הורית, גם כשקריירת הכתיבה שלה מתחילה לתפוס תאוצה. אבל מבחינה תסריטאית, איזה אומץ יש בהחלטה להתחמק בפעם המיליון מלאפשר לדמות את החופש לעבור הפלה ולהמשיך בחייה?

באחד הפרקים בעונה האחרונה האנה מסבירה שהיא יכולה להיות אמא מגניבה כמו דמות טלוויזיונית אהובה אחרת – לורליי גילמור מ"בנות גילמור", וקו העלילה שדנהאם בחרה לה בעונה הזו אכן מבטיח שזה בדיוק מה שהיא תהיה. דמות שמבחינה פוליטית היא שמאלנית וליברלית, אבל הבחירות שלה מעידות על שמרנות בלתי מתפשרת.

ככה, בדיוק כמו לורליי גילמור, גם האנה הורבאת', אשה לבנה ופריבילגית, אולי תהיה אם חד־הורית, אבל חייה לא יהיו דומים בשום צורה לחייהן של מאות אלפי אמהות חד־הוריות – שפחות החליטו בעצמן "להתבגר", כמו בסדרה שבאה לקצה – אלא יותר הפוליטיקה האמריקאית החליטה עבורן.