אני אמא של רקסי: חמשת הטיפוסים של בעלי הכלבים הכי מעיקים בעיר

אין הרבה פעולות שמעירות לחיים את לבם הרדום של תל אביבים כמו אימוץ כלב.  לכאורה, כולם נשכרים מהסיטואציה: בעל הכלב זוכה באח לחיים, הכלב זוכה באוכל. אלא שלפעמים כרוכה ההפיכה לבעלים בהפיכה לבן אדם בלתי נסבל. איש לא יכיר בכאבו של החבר של הבעלים, שעליו נופל המשא הזה, אבל אנחנו כאן כדי להגן על האנשים השקופים. להלן 5 הטיפוסים המאוסים והשיטות לנטרלם.

ההורה, או: הפעיל באינסטה

הם אוהבים את הכלב שלהם יותר מאת עצמם, מה שהופך אותם לבעלי כלבים מושלמים אך חברים מתישים עד דמע. הם מצחצחים לבן טיפוחיהם את השיניים מדי ערב, קונים לו אוכל במחירים של משכון דירה, רוקחים לו קינוחי בריאות תמוהים מבננות וחמאת בוטנים ומעניקים לו מסאז' בכריות כפות הרגליים. כשתשאלו אותם לעיסוקם, יש שיגדילו ואף יגדירו את עצמם בנוסף למקצוע כ"הורה במשרה מלאה". כמו כן, הם מחזיקים בסטוק אימתני של תמונות וסרטונים סרי טעם, המציגים כולם את המושא הפרוותי במצבים רגילים שאופייניים לבעלי חיים. תשמע, מאמי, זה באמת חמוד שסטיבי שלך קופץ כדי לתפוס את הצעצוע. גם בסרטון ה-1,000. פשוט תזכור שאמרתי "איזה חמוד", ותחיל את זה על כל מסמך דוקומנטרי שאתה מעוניין להראות לי.

איך מתמודדים: היו חזקים, אל תתנו יד לסיפורים האינסופיים בדבר חוכמתו של הכלב ("אתמול הוא ליקק את הספה יום שלם, ממש כמו בן אדם!") והסיטו את השיחה ללא רחם לנושא אחר.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
סוף עונת החיבוקים: עשו ואל תעשו בקיץ התל אביבי
כך תזהי את הגבר שהוא בזבוז מספר אחת של הזמן שלך
5 רגעים מוזרים במיוחד שקורים רק בסטוצים

הנטמע, או: כולנו רקמה אנושית אחת, חיה

בעלים מסוג זה ילכו עם הפלאס וואן שלהם לכל מקום ואירוע חברתי אפשריים. הם ישבו עם סוחט הלייקים הקטן בחיקם בזמן פגישה בבית קפה, יטרטרו אותו לבנק, למשרד הפנים, לבירה של הערב ואף למסיבות הנוצצות ביותר. לעיתים משתייכים הנטמעים גם לקבוצת ההורים, אך לאו דווקא. יש שממוססים את אופיים לתוך זה של בעל החיים שלהם פשוט מטעמי נוחות, שכן אין סיבה להוציא את הכלב לטיול מיוחד בזמן שהחיים מזמנים טיולים משל עצמם. לרוב יהיה הכלב שלהם דווקא כזה שממש לא נטמע בסביבה: הוא יאכל לבעליו את האוזן או יאונן לך על הרגל, אלא שלבעלים זה ממש לא מזיז ומבחינתם השיחה יכולה להמשיך בנינוחות שמיימית.

איך מתמודדים: נפגשים עם החבר בביתו, בידיעה ששם הכלבלב המסכן לפחות מרגיש בנוח ולא מתחנן לתשומת לב בצורה כה אקטיבית.

הסנוב, או: ליטפת – שילמת

בעלי הכלבים הסנובים נפוצים, באופן לא מפתיע, באזורי הצפון הישן ואבן גבירול-נורדאו-הקסטל בפרט. הם מתהלכים עם כלבם המפונפן כמו עם שעון של רולקס, כלומר, "אני ממש לא חייב את זה, אבל יכול להרשות לעצמי ולכן זה כאן". סביר להניח שהיאיר נתניהו הקטן שלהם נקנה בלא מעט אלפי שקלים, הוא עצמו יודע כמה הוא שווה ולכן לא שש עד כדי כך לליטוף. אם תתעקשו לחדור את חומות ההגנה שלו ולהושיט יד, ינעצו בכם בעליו מבט האומר כולו סלידה מידיים זרות, מהולה ברחמים על כל מה ומי שאתם.

איך מתמודדים: משפילים מבט וממשיכים הלאה בגלימה אדומה ומצנפת.

המחנך, או: לאכול, להתפלל, לאמץ

המחנך מגדל את הכלב בראש ובראשונה כדי להטיף לאנשים אחרים לגדל כלב. לעתים הוא ישכנע אותם שהם מוכרחים את זה בשביל עצמם, לעתים ידחוק בהם למעשה מטעמים אלטרואיסטים. הוא מאוד מאוד רוצה שיהיה לך כלב, שתהיה צמחוני, שתעשה יוגה, שתשתול זרעונים ותגדל סחלבים ובכלל שתעשה כל מיני דברים שהוא עושה כי החיים שלו בצמיחה מאז שהוא עשה אותם. לספר הניו אייג' המהלך הזה אין כוונה רעה, הוא מרגיש בכנות שעלה על דרך המלך העשויה צמר גפן מעופף ורוצה להעניק מתובנותיו לזולת. אין לו שום כוונה להתנשא, הוא פשוט כל כך מאמין במרכזיותו בעולם שאין לו ספק שכל שאר האנשים מבוססים על המודל שלו וצריכים להקיש מחוויותיו על עצמם.

איך מתמודדים: עונים בחיוך, "הייתי מת/ה לאמץ, אבל הדירה שלי פיצפונת" ומזכירים לעצמנו שלא מכל אחד צריך לקבל עצות.

המתאבל, או: בעלים שקטים

הטיפוס הזה בכלל לא קשור לחבורה, הכלב שלו מת לפני חמש שנים והוא עדיין משאיר בסלון פינת הנצחה לזכרו בצורת כרית מרופדת שיערות וצעצוע לעוס. הכלב היה חברו הטוב ביותר, שלא לומר חברו היחיד, לכן כולם נשארים אמפתיים כלפי בעליו במשך שנים ונמנעים מלפוצץ לו בפרצוף את הטרגדיה המאולצת. הוא, מצדו, ימתח את הגבולות ללא בושה ויגולל את הסיפור היבש גם במהלך שבעה, כי מבחינתו, הוא חווה היכרות עמוקה עם המוות, ביקר בצד האפל ומבין לליבם של השכולים. באופן מקומם, הסיפורים על כלבו שבשמיים יעזרו לו לא פעם להשיג זיון.

איך מתמודדים: מגיבים בסיפור דומה על האקסית ששברה לך את הלב לפני שתים עשרה שנה.