אם כבר לבד: ברבאבא חוזר 30 שנה אחורה
ההופעה של החברים של נטאשה בהאנגר 11 החזירה את ברבאבא 30 שנה אחורה - לימים שבהם היה סינגל שמפרק ערמות של סינגל מאלט
לא אחת הודה כאן ברבאבא שימי השתייה "עד לא ידע" שלו נמצאים כבר מאחוריו. זה לא שהוא לא יכול, הוא פשוט כבר לא רוצה: את הבירות שלו הוא מעדיף עם חברים באור יום וגם שתיים־שלוש מנות של וויסקי באות לו טוב בעיקר על פינת הבר, רצוי בשעת ערב מוקדמת יחסית שתאפשר לו לשוב בזמן לרביצה מהורהרת על הספה שבסלון – וקימה אחראית בבוקר שלמחרת. את השעות האפלות של הלילה הוא מותיר לנוער (במושגים של ברבאבא: כל מי שגילו פחות מ־35 שנים).
ובכל זאת, לפעמים הוא מוצא את עצמו מחדש ימיו כקדם.
אותו הערב התחיל בשעה מהוגנת יחסית ובמקום מהוגן עוד יותר: מקום של בשר בנווה צדק. ישב לו ברבאבא בטעימת רוחב של סינגל מאלטים, התענג על הבשר המשובח שהעלה ניני (נוף) על שולחן החדר הפרטי בגלריה, נשבע לעצמו שממחר בבוקר הוא עובר לצמחונות – וכטוב לבו בוויסקי, יצא משם היישר להופעת החברים של נטאשה.
היה זה סוג של דה ז'ה וו: ברבאבא, חיפאי לשעבר, נחשף ללהקה הזאת עוד לפני שהתפרסמה, וכשפרצה, עת היה חייל, השתנו הרגלי הצריחה שלו עם אותו הרכב מלנכולי על הגג.
אותה הופעה בהאנגר 11 הייתה עבורו הזדמנות לשתות כאילו לא עברו 30 שנה: על הסינגל מאלטים שכבר זרמו בעורקיו אחרי הטעימה הוא הוסיף בירות. בהתחלה גולדסטאר רגילה (הם היו הספונסרים של המופע), אחר כך – משחזרה אליו רוח הנעורים – את הגולדסטאר סלו ברואו החדשה והכפולה בחוזקה (10%) ולידה צ'ייסר אחרי צ'ייסר של ג'יימסון.
יצא לו ברבאבא, מתנדנד קלות, אל הרחוב, חלק מונית עם מי שזה עתה פגש בהופעה – והיא דחקה בו שימצאו מקום להמשיך לשתות בו יחד, כי הרי השעה היא רק חצות וקצת. ולרגע אחד חזר ברבאבא להיות אחד מאותם מיליוני אנשים צעירים בתנועה, בטרם ישוב באישון לילה – לא רק אל ביתו, אלא גם אל גילו, שנמצא גם הוא בתנועה מתמדת קדימה.