יצאנו למקום החדש-ישן שעל הרצל, בהיר ומאוורר יותר מגרסתו הקודמת, שמשתמש בחומרי גלם מפרונטו הישנה ומרכיב אותם מחדש ברוח הזמן - מרק דגים ופירות ים אלגנטי, אניילוטי תירס וסרטנים ממכר ואווירה שמתאימה הרבה יותר לבון טון הנוכחי. מושיקו גמליאלי עשה את זה שוב
כמעט לכל חובב קולינריה בגיל המתאים יש זיכרון מפרונטו, מעוז הברנז'ה שהפך למוסד קולינרי. שנה לאחר הודעת הסגירה, שהגיעה בהמשך לתקופת אי בהירות באשר לעתידו, נפתח המוסד המיתולוגי מחדש בגלגולו החדש – בר פרונטו, גרסה עדכנית ומתוחכמת עם קורטוב של נוסטלגיה ואנרגיה רעננה. שום דבר כמובן לא וודאי בהתחשב באיום הטילים ששב לרחף מעלינו, אבל לפחות לבנתיים ועד הודעה חדשה הבר פתוח ואנחנו הגענו לבדוק מקרוב את הדור הבא של פרונטו, ולראות אם הקסם הישן והטוב עדיין שם. ספוילר: ממש כמו המלחמה מול איראן, הוא לא עזב מעולם.
>>פיצה אצל ברטה: בקניון רמת אביב, יוסי שטרית מחפש תיקון באיטלקית
סמוך לפתיחת הדלתות בשעת ערב מוקדמת, בר פרונטו בהכנות אחרונות לסרוויס. במטבח סירים מבעבעים על הכיריים ואורחים בודדים כבר ישובים לשולחנות, לוגמים כוס יין ומעיינים בתפריט. על רקע פסקול אקלקטי שנע בין "פנקס הקטן" ל-Riders on the Storm אפשר להתבונן מסביב ולהעריך את תוצאות המהפך – המקום החדש, בהיר ומאוורר יותר, משתמש בחומרי גלם מפרונטו הישנה ומרכיב אותם מחדש ברוח הזמן: בר ישיבה שמעליו תלויה עבודת אמנות של הצייר אורי ליפשיץ, מזכרת חשובה מהגלגול הקודם, לצד שולחן מרכזי ארוך לישיבה משותפת, שולחנות עגולים קטנים במסורת בראסרי ומטבח פתוח עם בר ישיבה שמאפשר לאורחים להביט לשף מושיקו גמליאלי באדום שבעיניים. גם בהמשך הערב, כשלא נותר אף מקום פנוי ובונים טסים מהמדפסת בקצב אש, השף הוותיק אינו מאבד את קור הרוח והסרוויס זורם. בשלב זה המוזיקה מתגברת – קצת יותר מדי לטעמנו, אך זוהי כאמור רוח הזמן – והתאורה מתעמעמת, ופרונטו בר הופך לספוט בילוי סקסי.
כבודם של העיצוב והאווירה במקומו מונח, אך על כתפיו של גמליאלי מונח נטל ההוכחה הגסטרונומי – התפריט החדש ממשיך את המחווה למוסד האיקוני, שבתחילת דרכו פעל כמסעדה איטלקית ובמהלך השנים נוספה לו זווית מקומית. לחם מחמצת פריך ממאפיית שרויטמן וחמאה רכה (28 ש"ח) מכינים את הרקע לאלכוהול, בתפריט שמורכב מקוקטיילים מקוריים וקלאסיים (34-56 ש"ח) ויינות מאירופה הקלאסית (46-65 ש"ח לכוס, 195-365 ש"ח לבקבוק).
על רקע טעמו של Industry Sour (פרנה ברנקה, שרטרז ירוק וליים) מריר ועשבוני ויין סואבה מינרלי צונן, המלצרית גבי מסבירה על הרכב התפריט: ביסים לפתיחה – אויסטר מיניונט (32 ש"ח), ברוסקטה מוצרלה ואנשובי (32 ש"ח) וטונה אדומה עם איולי וקוויאר (45 ש"ח); חמש מנות קטנות־בינוניות לחלוקה; ומנות גדולות יותר.
אנו מדלגים על הפתיחים כדי להתמקד בסשימי בגספצ'ו (78 ש"ח), ריבועי דג נא מתובלים ברוטב מתקתק עדין, שמדגיש את טריות העגבניות. משם ישירות לגזרת המנות היותר גדולות – אניילוטי תירס וסרטנים (118 ש"ח), קראוד פליזר בטוח, וטורטליני כרישות ופטריות שיטאקה בטעם עמוק של אוממי – שתי מנות שונות בתכלית זו מזו שמשקפות שליטה מוחלטת בעובי הבצק, בכיסונים עצמם וברוטב.
שיא הארוחה מגיע בקלמארי ברוטב פוטנסקה אדום עז (84 ש"ח), דומיננטי ובועט, ומרק דגים ופירות ים מאוזן, עדין ואלגנטי (72 ש"ח). נכון שקיץ ובחוץ המעלות רק עולות, אבל אל תרשו לעצמכם לוותר עליו ותודו לנו אחר כך. וגם על הקלמארי בעצם. בשלב זה כבר לא נותר מקום לטליאטלה שייטל (76 ש"ח) ולפלאנק ברוטב בראסרי עם הפירה המושלם (114 ש"ח), לדברי המלצרית. גם אגף המנות האחרונות ימתין לפעם הבאה, אפילו שקשה להישאר אדישים לנוכח פלאן דלעת (42 ש"ח) וסטיקי טופי וגלידת חלב (52 ש"ח).
בסופו של ערב, הפתיחה המסקרנת והנוסטלגיה הן אולי תירוץ רשמי להגיע, אבל האוכל הוא הסיבה האמיתית להישאר. גמליאלי מנסח שפה קולינרית בשלה כאבולוציה מרשימה למונא ובר 51, ואינו מנסה לשחזר את העבר אלא להישען על היסודות של פרונטו ולצעוד קדימה. השידוך שנוצר בין קלאסיקה איטלקית למטבח מקומי מקורי מתרחש בצורה הרמונית, ובר פרונטו ממלא את הנעליים הגדולות של קודמתו בביטחון מלא ומבלי לאכזב. עם ציפיות בשמיים קל להיכשל, אך הקאמבק הזה עומד בהן לחלוטין, ורק לרגישות שבינינו כדאי להצטייד באטמים.
הרצל 4, תל אביב. שני-שישי 18:30,להזמנות