"בשורות טובות": מייקל שין ודיוויד טננט באגדה קומית משוגעת

העיבוד לספר הקאלט לא אכזב את המעריצים שקיבלו סדרה מצוינת ולא כבדה. רק פרנסס מקדורמנד קצת השתעממה

מייקל שין ודיוויד טננט ב"בשורות טובות"
מייקל שין ודיוויד טננט ב"בשורות טובות"
2 ביוני 2019

בפרק הראשון של "בשורות טובות" פוגש האנטיכרייסט, בנו של השטן שנשלח אל כדור הארץ במסווה של ילד רגיל, את "כלב הגיהנום". הכלב המפלצתי, עם סט צפוף של שיניים חדות, הוא הכלי שיתחיל את הספירה לאחור עד האפוקליפסה, אבל רק אחרי שבעליו יעניק לו שם וצורתו תשתנה בהתאם לו. האנטיכרייסט, ילד חמוד שבדיוק משתובב עם חבריו במגרש המשחקים, מחליט לקרוא לכלב בשם "כלב". הבהמה הקטלנית הופכת בין רגע לכלבלב קטן וחמוד.

זה סוג ההומור וגם סוג הקסם ש"בשורות טובות" ("Good Omens") מציעה – סמליות ומיתולוגיה נוצרית בלי האפיות ורצינות היתר. במקום דיונים לעוסים על שכר, עונש והאפוקליפסה הבלתי נמנעת אנחנו נשארים עם האנושי, היומיומי, הנחמד. שיתוף הפעולה של טרי פראצ'ט וניל גיימן מ-1990 הוא ספר קאלט שגיקים לא מפסיקים לדבר עליו, אז מובן מאליו שההכרזה על העיבוד הטלווזיוני המיוחל התקבל בהתלהבות מהולה בחששות. הסדרה "בשורות טובות", שנחתה באמזון פריים בסוף השבוע, לא איכזבה אותם. היא לוקחת לעצמה מעט מאוד חירות אמנותית ומעבדת כמעט במדויק את הספר לשישה פרקים דחוסים אך מהנים של כשעה כל אחד. יש כמה דמויות וסצנות חדשות וכאלה שנעלמו במעבר מהנייר, אבל שום שינוי איננו צורם, כנראה בגלל שגיימן עצמו כתב את ששת הפרקים. גם הבמאי קבוע – דאגלס מקינון, שביים מספר פרקים של "דוקטור הו" ושאל משם את רוח השטות ואת האפקטים הקיטשיים במידה.

מייקל שין ודיוויד טננט ב"בשורות טובות"
מייקל שין ודיוויד טננט ב"בשורות טובות"

זהו סיפורם של שני חברים – מלאך גן העדן אזירפל (מייקל שין) ושד הגיהנום קרואלי (דיוויד טננט). הם מסתובבים בכדור הארץ מאז ימי בראשית וכבר התרגלו לחיים הנעימים בין בני האדם. אחד מנהל חנות ספרים בלונדון, חובב עוגות ועניבות פרפר, השני הוא משהו בין רוקסטאר לגנגסטר שנהנה לאמלל את הציבור ולהקשיב ללהיטים של קווין במכונית הווינטאג' שלו. הסטטוס קוו מופר כשתינוקו של השטן מופקד בידיו של קרואלי – אותו תינוק שעוד 11 שנים אמורים לפתוח מחדש מלחמת גוג ומגוג. כוחות האור ושדי האופל כאחד כבר מצפים לה בכיליון עיניים, ידידינו השמיימיים פחות והם מתכוונים לפעול ככל שביכולתם כדי למנוע את הגזרה. עוד לפני שמישהו בשמיים ובשאול בכלל שם לב למשהו חשוד, יש לשניים די והותר הפתעות ומכשולים בדרך. ברקע יש גם ספר נבואות, מכשפה חרוצה, ציידי מכשפות שרוצים לחסל אותה וארבעה פרשי אפוקליפסה על אופנועים.

"בשורות טובות" היא אגדה קומית משוגעת, מלאה בדמויות מקסימות ושנונה מאוד. אם אתם לא בקיאים בכתיבתם של צמד הסופרים, ההשוואה המתבקשת ביותר היא "הנסיכה הקסומה". התוצאה היא סדרה מצוינת, אבל כזו שלא מנסה להיות "טלוויזיה איכותית" וכבדת ראש. היא קלילה להפליא, נטולת יומרות ולרגעים מטופשת לגמרי. הפרקים ארוכים ודחוסים בהתרחשות אבל משאירים תחושה אוורירית וטעם של עוד, כך שאפשר לצרוך את כולה בישיבה אחת. היא נראית טוב אבל גם לא מושחזת ויזואלית עד הסוף, עם אפקטים קצת עקומים במכוון ותלבושות שהן יותר מצחיקות ממרהיבות (ע"ע השד המפחיד שמסתובב עם צפרדע על הראש בכל עת). כל זה לא מפריע לסיפור לגעת גם בעומק, בין אם ביחסים הרגשיים בין הדמויות, בדיונים תאולוגיים ומוסריים של ממש או בטשטוש בין הטוב והרע המוחלטים שעומד בבסיס העלילה כולה.

גולת הכותרת ולב ההצלחה כאן הוא הצמד בתפקידים הראשיים, שהכימיה ביניהם מעיפה כל סצנה לשמיים. טננט בונה עוד דמות של רשע-קסום, אך שונה לגמרי מהופעותיו ב"הארי פוטר" וב"ג'סיקה ג'ונס". הוא נותן את כל כולו בכל רגע, בעוד שין מבריק בצורה רכה וצנועה יותר. הם אולי אמורים להיות רק חברים ותיקים, אבל עומק הרגש ביניהם נע על הספקטרום שבין זוג מאוהב לאקסים מרירים. אף אחד אחר בקאסט לא מגיע לגבהים שלהם ולא כל דמות מממשת את הפוטנציאל המלא שלה, אבל הילד סם טיילור באק ראוי לציון לשבח. נדיר למצוא ילד-שחקן שהוא לא מעצבן; ל"בשורות טובות" יש חמישה ילדים ורובם אחלה, אבל האנטיכרייסט הוא כבר המצטיין של השכבה ומצליח לקלוע בול בשני הצדדים של התפקיד המאתגר שקיבל. מי שדווקא איכזבה מעט היא פרנסס מקדורמנד בתור הקול של אלוהים, והיא עושה את זה בצורה לקונית, חסרת ייחוד ואפילו קצת משועממת. תלמדו – זה מה שקורה כשעושים הפקה בריטית ולא קוראים לאמה תומפסון.

← "בשורות טובות", אמזון פריים (זמין גם בישראל)