בוואנקובר חילקו סמים בחינם לכל דורש. האם זה סייע למכורים?

מרכז ההזרקות בוואנקובר. צילום: Laurent Vu The/AFP via Getty Images
מרכז ההזרקות בוואנקובר. צילום: Laurent Vu The/AFP via Getty Images

מחוץ לתחנת משטרה בעיר הקנדית, בצהרי היום, חולקו מנות הרואין וקוקאין בחינם לכל דורש. המטרה: להילחם בחומרים המזוהמים שגרמו למקרי מוות רבים באזור. על היוזמות המקוריות של תנועות מזעור הנזקים מסמים

16 בדצמבר 2021

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

בצהרי היום ה-15 ביולי 2021 יצאו פעילים של שני ארגוני מזעור נזקים, VANDU ו-DULF, לחלק סמים בחינם מחוץ לתחנת המשטרה בוואנקובר, קולומביה הבריטית, קנדה. בידי הפעילים היו שקיות שקולות ובדוקות שהכילו הרואין, קוקאין, או מת'אמפתמין, אותן הם חילקו לכל דורש. זו לא הפעם הראשונה שהם עשו את זה, והאמת היא שיש לזה סיבות ממש טובות.

ב-2016, הכריזה קולומביה הבריטית על מצב חירום רפואי עקב מספר רב של מתים ממנות יתר בשטח הפרובינציה הקנדית. מאז אותה הכרזה, עוד כ-7,000 איש מתו ממנת יתר בקולומביה הבריטית. קל מאוד להאשים את המשתמשים חסרי האחריות, או אפילו את הסמים עצמם, אבל בשני המקרים זו תהיה טעות. הסיבה האמיתית לתמותה הגבוהה של משתמשי הסמים בקולומביה הבריטית קשורה קשר הדוק לעובדה שהם לא חוקיים.

תחשבו על האופן שבו אתם רוכשים סמים חוקיים – אלכוהול, סיגריות, קפה, תרופות. הכל מגיע ארוז יפה ומפוקח, יש גופים שדואגים שתקבלו בדיוק את המוצר שרציתם ובאיכות שהובטחה לכם, ויש מי שייקח אחריות במקרה וזה לא קרה. בשוק השחור של הסמים זה לא ככה – אתם אף פעם לא יודעים בדיוק מה אתם קונים, אין לכם דרך פשוטה לדעת מה האיכות של מה שיש בידכם, והיא גם יכולה להשתנות בצורה קיצונית מקניה לקניה, אפילו מאותו סוחר. אם נדפקתם, סיכוי טוב שהסוחר שלכם לא ימהר לקחת אחריות.

הסיבה האמיתית לתמותה הגבוהה של משתמשי הסמים בקולומביה הבריטית היא שהסמים שנמכרים בשטחה מזוהמים בחומרים מסוכנים, וזה לא אני אמרתי, אלא הרשויות המקומיות. נבין קצת יותר את הכוונה דרך הרואין כמקרה בוחן. ישנה תופעה די נפוצה של הרואין בשוק השחור שהוסיפו לו פנטניל, אופיאט סינתטי חזק במיוחד, עד פי 50 חזק יותר מהרואין, והשילוב של שניהם יחדיו מגדיל משמעותית את הסיכוי למנת יתר. ללקוח שקונה את ההרואין המזוהם בפנטניל אין מושג שיש שם פנטניל או כמה, מה שמקשה מאוד על המשתמשים להימנע ממנת יתר. 

חלוקת סמים בוואנקובר
חלוקת סמים בוואנקובר

גם אם ההרואין מדולל בחומרים בטוחים לחלוטין שרק נועדו "לנפח" את הכמות כדי להגדיל את הרווח של הסוחר, גם זה יכול להיות מסוכן. לדוגמה, משתמש פלוני קנה אבקה ש-60% ממנה היא הרואין והשאר חומרי דילול, הוא התאים את המינון של החומר להשפעה שהוא מחפש והכל היה בסדר. בפעם הבאה, אותו משתמש פלוני שוב קנה הרואין, אבל הפעם 80% מהאבקה הוא הרואין ורק 20% ממנה היא חומרים בהם דילל הדילר את החומר. למעשה, בחומר החדש יש 33% יותר הרואין, אבל המשתמש הפלוני לא יודע זאת ואם הוא ישתמש באותה כמות חומר כפי שעשה בפעם שעברה הוא מסתכן במנת יתר בלי להיות מודע לכך. לאור כל זאת, גישה לסמים בדוקים, נקיים וללא חומרי דילול כלל יכולה להציל חיים.

לחלק סמים נקיים ברחובות זה מגניב, אבל לתנועת מזעור הנזקים של ואנקובר היסטוריה ארוכה. אחד הארגונים שהיה מעורב בפעולה הוא VANDU, ראשי תיבות של Vancouver Area Network of Drug Users, ארגון ללא מטרות רווח שנוסד על ידי קבוצה של מכורים ב-1997 כדי להיאבק על זכויותיהם של משתמשי סמים. הארגון פתוח לכל מי שרוצה לקחת חלק, אך הוועד המנהל שלו מורכב ממכורים ומכורים לשעבר בלבד. הארגון אחראי בין היתר להמשך קיומו של Insite, חדר ההזרקה הראשון ביבשת צפון אמריקה שמהווה מוקד עליה לרגל עבור פעילי מזעור נזקים, חוקרים וקובעי מדיניות בתחום הסמים ומזעור הנזקים. 

חדר הזרקה הוא מקום פתוח למכורים אליו הם יכולים להגיע לקבל שירותים ותמיכה מכל מיני סוגים – מזרקים נקיים והשגחה רפואית בעת השימוש, בדיקת הסמים שלהם לנוכחות של חומרים מסוכנים, אירוח ותמיכה עבור נגמלים הסובלים מתסמיני גמילה, וגם שירותי טיפול נפשי וטיפול בהתמכרויות. חדרי הזרקה מונעים הפצה של מחלות שמועברות דרך מזרקים לא סטריליים, מונעים מקרי מוות כתוצאה ממנת יתר, ומספקים תמיכה נפשית למכורים, תמיכה שהם כה זקוקים לה. חדר ההזרקה בוואנקובר משרת מעל 7,000 משתמשי סמים בשנה, וב-2017 לבדה היו בו מעל 2,000 מקרים של מנת יתר שהסתיימו ללא נפגעים עקב התערבות של הצוות הרפואי. 

ייתכן שחלקכם מעקמים את האף במהלך הקריאה של הטור השבוע. אולי אתם חושבים שזו בכלל אשמת המשתמשים, "המכורים", שהם אלו שמכניסים את עצמם לסיכון מיותר כי הם בוחרים לצרוך סמים. אולי זה זמן טוב להזכיר שוב שהתמכרות היא לא בחירה, היא תוצאה של מצוקה נפשית, גופנית או שתיהן. מצד שני, הם גם לא ילדים חסרי אונים שאין להם שליטה על החיים שלהם. כמו כולנו, מה שהם זקוקים לו הוא רשת של ביטחון, תמיכה, ושילוב מחדש בחברה. 

כשאנחנו מנדים את ציבור משתמשי הסמים והמכורים אנחנו למעשה מבטלים את הזכות שלהם לחיים, אנחנו מבטלים את היותם בני אדם בדיוק כמונו. מלבד השירותים עצמם, חדרי הזרקה, חלוקה של סמים נקיים, ופעולות אחרות מעולם מזעור הנזקים, הם קודם כל הבעת עמדה. עמדה שמכורים, על אף היותם קבוצת שוליים מנודה, הם בני אדם בעלי זכויות שוות. התמכרות היא בעיה בריאותית-נפשית, ועל כן מגיע להם לקבל שירותי בריאות, תמיכה נפשית ויחס חומל.

למי שרוצה לדעת עוד על VANDU‏, Insite ותנועת מזעור הנזקים בכלל, אני ממליץ על הספר Undoing Drugs מאת Maia Szalavitz שמגולל את ההיסטוריה של התנועה, האתגרים וההישגים שלה משנות ה-80 ועד היום.