איפה כל הרגשות שלך: טיילור סוויפט מאכזבת בשיר החדש

צפיתי בקליפ החדש של טיילור סוויפט לשיר "you need to calm down" ברגע שעלה ליוטיוב. כלומר, הצטרפתי לפרימיירה החגיגית, ראיתי את השעון הספירה לאחור מציג את הדקות, בדקתי כשנותרו 20 דקות לפני ההקרנה, אחר כך 15 דקות. הייתי שם, מוכנה לגמרי.

למה טיילור סוויפט עדיין מעוררת עניין, גם כשימי הדרמה שלה מאחוריה? הרי קנייה עבר לריב עם דרייק, קים טענה שאין דם רע, השלום עם קייטי פרי הוכרז כבר לפני ועידת קמפ דיוויד עם ההמבורגר והצ'יפס. אני חושבת שזה סוג הנשיות שטיילור סוויפט מגלמת – אמוציונלית בקטע מביך. אף שיש הרבה בחורות כאלה, לעתים רחוקות הן מוצגות כיותר מבדיחה. יש כל מיני חוקים של טעם טוב, שמצווים למשל להתרחק מהסנטימנטליות, כאילו סנטימנטליות היא לא תבלין מצוין אם יודעים איך להשתמש בו.

כמו ג'ון ווטרס והקאמפ המוקדם, המוזיקה של טיילור סוויפט הייתה חגיגה של משהו שברור שאנחנו אמורות להתבייש בו. באלבומים הראשונים שלה היא הצליחה לתת הרבה פרטים עשירים לחוויה הזאת – הרגשית, הדביקה. הלהיטים לחצו תמיד חזק מדי והיה זמן שהכאב היה נעים. עכשיו זה כבר לא נעים. השיר החדש נכתב על אוויר. אני לא יודעת על מה הוא מדבר והוא נטול רגש לחלוטין. יש בו עדיין פאנצ'ים חמודים והוא בהחלט נטול בושה, כלומר גורם לך לחשוב שאולי יש סיבה שדתות לחצו כל כך חזק על העניין הזה. אולי באמת בני אדם זקוקים לפאסון כדי להרים קצת את הסטנדרטים. בכל זאת יש תמיד תקווה שאולי הרגש עדיין נמצא שם מתחת לכל הנזלת של חדי קרן בצבעי פסטל, או מה שזה לא יהיה שהיא שופכת על הסטים שלה. לכן סביר שאחכה גם לאלבום עם מונה דקות, מקווה לטוב.