מי היה מאמין, יש בר במרכז תל אביב בלי חסרונות בכלל

לקראת חצות המדרחוב של נחלת בנימין יחסית שומם. פה ושם אפשר להבחין בחבורה צוהלת שעושה דרכה חזרה מבילוי הולל, אבל על פניו נראה שהאזור מתנמנם. חשבנו שכבר אחרנו את המועד בגוגיס, הנמצא ברחוב רמב"ם המסתעף, ולכן כשהגענו לבניין האקלקטי שבו שוכן הבר הופתענו כשהמארחת סימנה לנו להיכנס.

הדבר הראשון שעשינו היה להסתכל סביב. סרקנו את כל הפריטים הנוסטלגיים המקשטים את המקום, ולא הצלחנו להבין אם אנחנו בבר היפסטרי בברלין או בבית של דודה אגרנית שממעטת לנקות אבק, עד שכמעט התפלאנו שאין שם חתולים. מצד שני, גם היפסטרים מהזן המיוזע ממאמץ לא היה שם. אפילו המוזיקה במקום הייתה בווליום סביר שאיפשרה לשוחח בלי להתחרש. הרושם שנוצר הוא של מקום לא מתאמץ, לא מתנשא ולא מעיק. בקיצור, המקום המושלם לחורף.

לא מתנשא, לא מעיק. גוגיס (צילום: זוהר מואטו)

התקשינו למצוא מכנה משותף בין יושבי המקום. התיישבנו על הבר ליד שתי חברות שדיברו על סמים ואירוסים, מצדנו השני ישבו שני חברים ששוחחו על נושאים בנאליים, ומאחורי כולנו הרימה חבורה עולצת צ'ייסרים בזה אחר זה. כשהלכתי לשירותים שיכורה מעט נתקעתי בבחור שהטיל מימיו במשתנה, אך הוא הגיב בנימוס כאילו היה זה הוא שהפריע לי.

התפריט, ביחס למחירי האלכוהול בעיר, נוח להפליא. תפריט הבירה המגוון מציע כוס שליש במחיר שובר שוק של 17 ש"ח או חצי ליטר ב-20 ש"ח. בירות מיוחדות יותר מתומחרות אחרת. כך למשל, קסטיל רוז' שהזמנו עלתה 30 ש"ח. לצד הקסטיל, הזמנו גם כוס שרדונה פמיליה בוגרי, שמחירה 32 ש"ח, אך ניתן להזמין יינות גם בפחות מכך. המקום מציע גם אוכל ב"מחירי פלורנטין". הזמנו טבעות בצל שעשו את העבודה ב-28 ש"ח.

ואם כבר הזכרנו את השכונה הדרומית, עושה רושם שהגוגיס הוא סניף של פלורנטין במרכז העיר. מביקור אחד קשה להגיד מי הסצנה שמתנקזת אליו, אבל האמת, זה לא מאוד משנה כשיש וייב טוב.

הווייב: דירה שירשתי מדודה אגרנית

מרים: נעים, לא רועש וזול

מוריד: מיקום בעייתי של משתנה

מתנגן: מוזיקת עולם ואלקטרונית, בווליום המאפשר קיום שיחה

מה חוגגים: סיימתי את כל נטפליקס ולכן אצא מהבית

רמב"ם 12, ראשון-שבת 18:00-3:00, 058-7631111