"גודל הכיתה מקשה על ההוראה, אלו לא תנאים"

על בית הספר

בית הספר הראשון שהוקם בתל אביב. השנה ילמדו בו 1,600 תלמידים בכיתות ז-י"ב, ב־43 כיתות. רוב הילדים הם מרמת אביב. צרפתית נלמדת שם כשפה זרה שנייה.

איזו שנה מצפה לתלמידים שלך?

"גודל הכיתה מקשה על ההוראה והלמידה. אלו לא תנאים. קשה להגיע לכל התלמידים, בין אם אלו ילדים שיש להם קשיים, ובין אם אלה ילדים שקל להם. אם בין השאלה לתשובה יש כמה שניות, מיד מתחיל רעש והשיעור הולך. מתי בדיוק הילד יחשוב? איך נחנך ילדים להיות אזרחים חושבים ולא רק אזרחים שיודעים ללמוד ולשנן?".

יש התמודדויות ייחודיות לבית הספר שלומדת בו אוכלוסייה מבוססת?

"קודם כל, לא כולם חיים ברמת חיים גבוהה, יש גם וגם. מעבר לזה, יש בעיות שמשותפות לכלל הנוער בישראל כגון בעיות רגשיות ונפשיות. אנחנו רואים היום יותר בעיות מאשר בעבר, אולי כי זה דור המסכים. יותר הפרעות קשב וריכוז, יותר לקויות למידה.

"יש גם בעיות שהן יותר אופייניות לצפון – יש לנו יותר ילדים להורים גרושים. היום זה קצת השתפר, אבל תמיד היו אצלנו יותר הפרעות אכילה ומחשבות אובדניות. למרות שבית הספר ענק והכיתות גדולות מדי, אנחנו משתדלים לתת יחס אישי ותשומת לב מירבית כיוון שבגיל הזה נבנה הביטחון ומתגבשת הזהות".

ורדה כגן. צילום: אלי אטיאס

איך אתם מטפלים בשיח הגזעני והשנאה ברשתות החברתיות?

"אנחנו מדברים על זה הרבה בשיעורי אזרחות וחינוך. אנחנו לא מלמדים מהספר, אלא עם הקשר אקטואלי. כל שיעור אזרחות הוא שיעורי אקטואליה שלא מכוון בדיוק לבגרות. כשקורה משהו אנחנו מנתחים אותו והילדים משתפים פעולה. התופעה מתגברת בכל הארץ, אבל בתוך בית הספר אנחנו לא רואים הסלמה".

קיים אצלכם שיח של שמאל וימין?

"אצלנו זה יותר שמאל מימין, אבל כיום יש גם ימין כי אופי בית הספר השתנה. אנחנו מביעים דעות, גם המורים והמחנכים. הרעיון הוא לכבד את כל הדעות וכל אדם באשר הוא אדם".

איך אתם מתמודדים עם נושא הגיוס לצה"ל?

"לעומת מה שחושבים, יש אצלנו אחוז גיוס מאוד גבוה. כמעט כולם מתגייסים. תלמידים שלא מתקבלים ליחידות המובחרות חווים מפח נפש גדול. אנחנו עושים הרבה פעילויות שמחברות אותן למדינה, מאוד שיפרנו את הנושא הזה. ביטלנו את הטיול לאילת למשל והתחלנו במסע ישראלי, שהוא טיול ארוך בארץ".

מה העמדה שלך לגבי המסעות לפולין?

"אני מאד בעד. אני מכירה את הביקורת ויש גם ביקורת מבפנים, זאת אוכלוסייה מאוד דעתנית וביקורתית. שני שליש מהתלמידים שלנו יוצאים, אבל דור המסכים כבר פחות מתרגש – אנחנו יוצאים בליווי הורים שמתרגשים הרבה יותר. יחד עם זאת, הילדים לומדים וחוזרים מהמסע אחרים. אני לא יודעת כמה זמן זה מחזיק, אבל הם חוזרים מחוברים יותר למדינה, יותר רגישים ומתחשבים. עם פרופורציות".

ואם היית צריכה לבחור בין המסע לפולין לבין מסע ישראלי?

"אי אפשר להאשים אותי בתור דור שני לשואה שזה חשוב לי, אבל אני לא יכולה לדמיין מציאות שבה תלמיד מסיים 12 שנות לימוד בלי מסע ישראלי".