זהב של שוטים: הבטיחו לנו בוריטו מוזהב, במקום זה קיבלנו עיסה

כולם שולחים שלוחות. רק שבוע שעבר כתבתי על "גוסט קיצ'ן", מטבח הרפאים של NG, וכבר צצה עוד רוח רפאים קולינרית ממטבח מוכר אחר. הפעם היוקרה של מסעדת הבשר התחלפה במסורת של אחד מבתי הקפה היותר מפורסמים של העיר, מקום שכל תל אביבי – גם אם לא בהכרח יודה בזה – היה בו לפחות פעם אחת במהלך לילה מיואש. אז המקום כבר לא פתוח 24/7 כבעבר, ותל אביב התכבדה בהרבה יותר בתי קפה על גבול המסעדה בעשורים האחרונים, אבל גם עם שחיקת מעמדו המיתולוגי של הסטריטס, עדיין מדובר באחד משחקנים המשמעותיים בתחום, שפותח מטבח רפאים משלו.

עם זאת, הבחירה בסוג המטבח היא בהחלט הפתעה. נכון שתמיד רציתם להזמין בוריטו מהסטריטס? אה, לא? נו טוב, הנה הוא כאן בכל מקרה, והוא מוזהב. "גולדן בוריטו", שאולי כבר ראיתם בוולט במהלך ההשקה השקטה שלו, הוא המותג החדש שיוצא מהמטבח של הסטריטס. זה לא דימוי, הוא באמת יוצא מהמטבח של הסטריטס, כפי שיכול לראות כל מי שמגיע בעצמו להזמין בוריטו – שם יפגוש שלושה שולחנות פיקניק בצבע טורקיז שניצבים מול קיר מאויר שמציג מוניומנטים מרחבי העולם, גם הוא בטורקיז. למה בעצם מרחבי העולם ולא רק מקסיקו? בעוד רגע נגיע לזה.

ים של טורקיז. "גולדן בוריטו". צילום: מתן שרון

לפני כן צריך להגיע להזמנה, שכמו במקומות רבים בשנה האחרונה מתבצעת באמצעות מסך מגע וללא כל קשר עם בן אנוש. נגעתי במסך, הזמנתי, התיישבתי בשולחן פיקניק ובהיתי בשלט שהצביע לעבר חלון שפונה למטבח הסטריטס עם הכיתוב "בוריטו אוספים מהבר". אחרי רבע שעה נצעק מחלון הבר שמי, ואספתי מגש עליו הונח בוריטו קלאסי (עם אורז, פריחולס, חסה, סלט עגבניות פיקנטי, לצד סלסה ורדה וצ'יפוטלה דבש. 52 ש"ח) לצד 4 כדורי צ'יפוטלה גבינות (כדורים מטוגנים ממולאים בצ'דר, מוצרלה ופטה עם נגיעות צ'יפוטלה, גם הם מוגשים לצד הסלסות הנ"ל. 28 ש"ח).

האמת היא שהפתיחה הזו לא היתה מבטיחה. אני לא יודע במה כדורי הגבינות טוגנו, אבל הם היו נטולי קראנץ, המילוי העיסתי הרגיש יותר כמו מילוי של בורקס גבינות מאשר תערובת גבינות אמתית ובנגיעות צ'יפוטלה אני מניח שהם מתכוונים לכך שהכדורים האלה גיגלו פעם איך נראה צ'יפוטלה. הרטבים שהוגשו לצידם דווקא היו נחמדים ובאמת עשו מה שרוטב טוב אמור לעשות, וזה להוסיף קיק קטן של טעם – במיוחד הסלסה ורדה החמצמצה. הם עשו כך גם לבוריטו עצמו, שהיה בגודל סביר ועם ירקות טריים, אך אכזב דווקא בתחום מרכזי יותר.

בזמן שתעמדו מול מסך המגע, ישנם שתי בחירות קלות שתצטרכו לעשות: האחת נוגעת לסוג הבוריטו, השניה נוגעת לאיזה מילוי יכנס לתוכו. בואו נתחיל מהחלק השני – מתוך האופציות (תבשיל בקר, תבשיל עוף, קריספי צ'יקן, רידיפיין מיט ושרימפס, בתוספת 5 ש"ח) הזמנתי את שלושת הבסיסיות. עם הבוריטו הקלאסי לקחתי את תבשיל העוף, אבל במקום זה קיבלתי עיסה בהירה שהזכירה יותר תבשיל טונה. הטעם שלה לא רע, וגם לא טוב במיוחד, אלא פשוט טעם של עוף, אבל בנגיסה בבוריטו חסרה ההתנגדות הקלה של מילוי אמיתי, ולמען האמת כמות הנוזלים שהמנה הגירה על המגש לא הצדיקו את ההבטחה לעסיסיות יוצאת דופן. זה היה בוריטו מיד-ריינג' חביב, אבל לא מעבר.

את החצי השני של הארוחה הזמנתי בטייקאווי, שהפעם לקח 25 דקות לצאת, והורכב מהצד הבינלאומי של הבוריטו – מנות שהורכבו בהשראת מטבחים שונים מרחבי העולם, חלקם עם מסורות בוריטאיות משל עצמן וחלקן לא. בואו נתחיל עם הבוריטו הקוראני (אורז מטובל, קימצ'י, סלט כרוב אסייתי, חסה עם רוטב ברביקיו קוראני ומיונז צ'יפוטלה. 54 ש"ח) במילוי תבשיל בקר, שאני לא באמת מבין איך אפשר לקרוא לו תבשיל. זה היה בקר טחון, שזה אמנם טוב יותר מהעיסה של העוף, אבל לא התבשל כאן דבר. שאר המנה היתה נחמדה (למרות שאני בספק אם נסכים על מה נחשב בתור קימצ'י) ורוטב הברביקיו הקוראני הטעים בהחלט שדרג אותה.

עיסה מגולגלת. הבוריטו של "גולדן בוריטו". צילום: מתן שרון

רק הבוריטו השלישי הצליח להגשים את ההבטחות למשהו מוזהב – הקליפורניה (עם צ'יפס, כן כן, וגם כרוב לבן סגול, גבינת צ'דר לצד מיונז צ'יפוטלה ורוטב חלפיניו ליים טעים. זה היה סוף סוף בוריטו שהצליח להצדיק את טעמו, והעובדה שלקחתי אותו במילוי הקריספי צ'יקן בהחלט עזרה. הפעם, עם מילוי לא טחון שאשכרה מייצר התנגדות לביס, זה הרגיש פחות כמו עיסה ארוזה היטב בטורטיה, ויותר כמו בוריטו עם קצת בשר בתוכו. גם הגולדן נאצ'וס (מטורטיות תירס, פלנטין ויוקה. 28 ש"ח) היו טעימים, ויצא שסיימתי בטון טוב יחסית. ובכל זאת, אני חושב שצבע עיסת העוף עוד ירדוף אותי בחלומות הלילה. חבל שהסטריטס לא פתוח באמצע הלילה כדי שאבוא להרגע על איזה כוס שוקו או משהו.