התדמית הנקיה של ג'ון מולייני התנפצה והותירה לו רק ברירה אחת

הספיישל החדש של ג'ון מולייני בנטפליקס, "Baby J"', נפתח עם בדיחה על הילדות שלו. זו בדיחה מסוג הבדיחות שמולייני סיפר בעבר – אבחנות מצחיקות על החיים שקל להזדהות איתן. אבל עדיין, יש משהו קצת אפל יותר בבדיחה הזו ממה שהוא היה מרשה לעצמו בדרך כלל. ואולי יותר נכון יהיה להגיד שיש משהו קצת יותר אפל במולייני, כי כמו שהוא אומר בתחילת הספיישל – הוא עבר כמה דברים בשנים האחרונות והמוניטין הדי נקי שלו השתנה. אבל דבר אחד לא השתנה: מולייני הוא עדיין קומיקאי מקצועי בטירוף שמשחיז כל מילה בכל בדיחה שלו בשביל מקסימום צחוק לשניה.

כאשר מולייני הגיח לראשונה לתודעה לפני יותר מעשור, הוא היה קומיקאי מהוקצע, לבוש בחליפה, עם מראה נערי, בדיחות מעולות ותדמית נקיה. הוא גם היה כותב SNL וחבר של כל הקומיקאים האהובים עליכם – בקיצור, בחור נחמד שקשה שלא לאהוב ואז הגיעה 2020. בפרק זמן קצר ג'ון מולייני נכנס למכון גמילה, יצא ממנו, הנחה את "סאטרדיי נייט לייט", נכנס למכון גמילה שוב, התגרש מאשתו, התחיל לצאת עם השחקנית אוליביה מאן, והפך לראשונה לאבא. זה היה מטלטל מאוד למעריציו, בעיקר כי זה שבר את כל מה שהיה נראה כמו עובדות מוצקות לחלוטין לגביו.

אז בספיישל הזה, הראשון שלו מאז 2018, הייתה למולייני משימה קשה במיוחד. מולייני סיגל לעצמו תדמית של קומיקאי נקי יחסית בעולם שבו כל נערה עם חשבון טיקטוק נוטה לפתח בראש שלה מערכת יחסים קרובה מדי עם קומיקאים אהובים, ומולייני היה בדיוק הדוגמא לקומיקאי שקל לאהוב גם מהזווית הזאת: גבר טוב שאוהב את אשתו ואין מה לדאוג שהוא יתגלה פתאום כדמות בעייתית. התדמית הנקיה הזאת, כאמור, התנפצה באופן פומבי מאוד, והותירה למולייני רק אופציה אחת: לדבר על זה מול כולם ולעשות את זה מצחיק.

מולייני אכן מקדיש את רוב ההופעה לבעיית הסמים שלו. החל מסיפור על אינטרוונשן עתיר סלבריטאים, דרך התקופה שלו במוסד הגמילה (שם אף אחד לא זיהה אותו), דרך ההיסטוריה שלו עם סמים ואלכוהול שכוללת סיפור מדהים בו הוא רוכש שעון רולקס רק בשביל למשכן אותו תמורת מזומן. אם זה נשמע כמו עוד ספיישל פוסט-"נאנט", מהסוג שמעדיף כנות על פני צחוקים, אל תדאגו. מולייני הוא עדיין מולייני, הבדיחות שלו עדיין מחושבות להפליא ושוברות מצחוק.

הדבר היחיד שמולייני לא מדבר עליו בספיישל זה על הגירושים שלו – למעט אנקדוטה קטנה שמאזכרת את הבן התינוק שלו. זה הגיוני. בעולם של היום נראה שיותר קל לסלוח על שימוש בסמים מאשר על פרידה מכוערת. זה חבל, כי הייתי רוצה לשמוע את מולייני מדבר גם על הדברים האלה – לא רק כי 80 הדקות של המופע הזה חלפו מהר והייתי יכול בכיף לשמוע עוד שעה ממנו, אלא גם כי מעניין איך מולייני היה מסתדר עם החומרים העוד-יותר-מסובכים האלה. אבל מולייני לא חייב לי או לקהל שלו כלום מלבד את המתנה שהיא הספיישל הנהדר הזה.