גופא: הדבר הכי מעניין שקורה בתיאטרון הוא אסופה של טקסטים

לגופו של עניין; תיאטרון הבית ביפו חוזר עם אסופת הטקסטים גופא, בעריכתם של הסופרת זהר אלמקייס והמנהל האמנותי ג'ייסון דנינו הולט. בערב השקה מיוחד ביום רביעי (12.5) ניתן יהיה לשלוח את הגיליון אל קרובות ואהובים. 

עבודה של מיה פרי. מתוך "גופא"

עולם התרבות והאמנות ספג מהלומה קשה בשנת הקורונה ומוסדות תרבות רבים נאלצו להיסגר. לצד אלו, נוצרו גם עבודות מעניינות, מסלולים וכיוונים חדשים למוסדות תרבות. תיאטרון הבית ביפו למשל, בחר להרחיב עצמו מחוץ לבמה אל מחוזות המילה הכתובה והפרינט. 

הבחירה של אלמקייס ודנינו הולט בכותבות ובכותבים מעניינת, שכן מלבד כותבות שירה ידועות כמו תהילה חכימי, באסופה ניתן למצוא גם את כתביהם.ן של האדריכל יטייב בוסירה, העיתונאית תמי ריקליס והמוזיקאי נטע ויינר

"סביב השנה הזו ומה שיצא לתיאטראות ולבמה לעבור, עלה בתיאטרון רצון וצורך להרחיב  את החזון האמנותי שלו לעולמות של טקסטים וטקסטים ספרותיים בפרט. הם פנו אלי, וג׳ייסון דנינו הולט (המנהל האמנותי של התאטרון) ואני הגינו יחד את אסופת הטקסטים גופא", מספרת זהר אלמקייס. "המשותף להם הוא שכולם פחות או יותר מאתגרים את השפה ולא ניתן לקטלג אותם, כלומר אין באסופה שירים או סיפורים במובן הקלאסי".

עבודה של יסמין כספין. מתוך "גופא"

גופא (מארמית) הוא הדבר עצמו, או עצם הדבר. "הטקסטים סובבים סביב גוף והרגע העכשווי, מבלי להיות יומני קורונה", אומרת אלמקייס. "רצינו לייצר תשדורות שמצליחות להתעלות על הפורמט שהוא לצורך העניין הפייסבוק, או מה שנוצר על ידי א.נשים באופן תדיר. אפשר לחשוב על האסופה כעל הגרסה הספרותית של התיאטרון שבשנים האחרונות תפס מקום מאוד מרכזי בפרינג', ושם לעצמו למטרה לייצר צורות יותר אקספרימנטליות של אמנות, ולהביא רוח לא שגרתית".

הבחירה של אלמקייס ודנינו הולט בכותבות ובכותבים מעניינת, שכן מלבד כותבות שירה ידועות כמו תהילה חכימי, באסופה ניתן למצוא גם את כתביהם.ן של האדריכל יטייב בוסירה, העיתונאית תמי ריקליס והמוזיקאי נטע ויינר. "בוסירה למשל, שהוא אדריכל, כותב טקסט ספרותי-אדריכלי עם הבנה של עיר ותשתיות; או יואב רונאל שהוא פילוסוף וחוקר תרבות, מגיש טקסט על מסע קורקינטים חשמליים", היא מסבירה. "הכרנו את פועלם.ן משדות שונים והייתה לנו אינטואיציה שאפשר לייצר משהו ספרותי, עם כוונה מובהקת – לכתוב בשבילנו את מה שקורה עכשיו מבחינתך. אין לגיליון נושא ממשי, אבל כן העברנו את הרעיון האבסטרקטי של דחיפות וחיבור לרגע הנוכחי, יחד עם חופש מוחלט מבחינת השפה והסגנון. אלו א.נשים שנמצאות ונמצאים כל הזמן בהתבוננות ומחשבה, אז היה בנו רצון לתת להם.ן הזדמנות לייצר טקסט ספרותי, לפתוח ערוץ נוסף בכתיבה שלהם.ן".

ג'ייסון דנינו הולט (צילום: נדב יהלומי)

הטקסטים נמנעים מלהיות יומני קורונה (מה שמובן לנוכח העובדה שעולם התרבות מוצף ביצירות פוסט קורונה, באופן בלתי נמנע), אך אפשר להרגיש שנכתבו באקלים הנוכחי; נסיעה אל כאב של אלינור דרזי, הליכה ברחובות העיר כמו בשדה קרב של תמי ריקליס, פחד מתוק אצל אלינה יקירביץ׳, קרב מגע אצל נטע וינר, תהילה חכימי שלא נוסעת לשום מקום או התמסרות גופנית לטכנו של זהר אלמקייס. "הטקסט שלי הוא חלק מחפירה ספרותית מתמשכת שלי, שבה אני חוקרת איך אפשר לדבר על הגוף בטקסט", מסבירה אלמקייס. "בתוך זה אני חושבת על הגוף בריקוד, על הגוף הקולקטיבי שנוצר במסיבה סביב מוזיקה. יש לי נקודת מבט תיאולוגית ודתית על הדבר הזה, אבל זה כל מה שאני יכולה להגיד מבלי לחשוף יותר מדי על הטקסט". 

עבודה של אלסנדרה אצ'רנו (מתוך "גופא")

לצד הטקסטים כוללת האסופה גם את עבודותיהן של האמניות מיה פרי, יסמין כספין ואלסנדרה אצ׳רנו. "אני לא רואה את האיורים שלהן כאיורים של הטקסטים", היא אומרת. "הציורים הם כמו טקסטים ויזואליים בפני עצמם שמתעסקים בסוגיות דומות;  גוף במרחב הביתי, הציבורי, בחייתיות. הן עושות את זה דרך ערוץ משלהן, והן מייצגות איזה הלך רוח ונפש מאוד עכשווי".

הבחירה בפרינט לא מובנת מאליה בימים בהם גם המילה הכתובה נודדת אל המרחבים הדיגיטליים. "דווקא מתוך זה ששהינו שנה במרחב וירטואלי, נוצר בנו רצון להביא אובייקט פיזי שיש לו משמעות, שלוכד רגע בזמן ושהוא גם מזכרת חומרית", מסכמת אלמקייס. "ובגלל הפיזיות של האובייקט, הרגיש לנו טבעי שהאסופה לא תגיע לא.נשים באופן רגיל. שיהיה אמצעי לקבל אותה ממרחקים, גם למי שלא מתגורר.ת בתל אביב, וגם אם דואר ישראל מאותגר. בהשקה שתתקיים ברביעי ניתן יהיה לשלוח את הגיליון לאהובים וחברות, יהיו מעטפות וגיליונות ואנחנו נהיה הדוורים. הגיליון אגב בחינם, והבחירה הזו נעשתה מתוך אמונה, אהבה ורצון של תיאטרון הבית שהאסופה תגיע לקהל רחב".

האירוע יתקיים ביום רביעי, 12 במאי 2021, בשעה 20:00 ברחבת בית הקפה ניסו מתחת לתיאטרון הבית, נועם 5 יפו