"אם אני לא יכול לצעוק באמצע חדר, הכלים שלי יעשו זאת"
גור ענבר הגיע לקומה הרביעית בבצלאל במקרה, והתאהב בקירמיקה. ארבע שנים אחרי הוא מייצר כלים למסעדות בינלאומיות
גור ענבר, 30
לימודים: המחלקה לקירמיקה וזכוכית בבצלאל
ותק: ארבע שנים
Gur.Inbar@
למה קירמיקה?
"עניין אותי ללמוד בבצלאל. לא ידעתי בדיוק מה. הגעתי לקומה הרביעית, הקומה של המחלקה ונפלתי. לא ידעתי כלום על קירמיקה, אבל רציתי ללמוד. הרגשתי שזה שלי".
איך נראה תהליך היצירה שלך?
"בתור עצמאי גיליתי את הקדרות, עבודות שהן יחידות במינן, בניגוד ללימודים בהם עבדתי בעיקר עם תבניות. אני עושה בעיקר ואזות, מגלה ובוחן אותן מחדש. אני מאוד אינטיאוטיבי ביצירה – השראה יכולה להגיע מסרטוני יוטיוב של סריגה או שזירה ועד צביעת בדים ותסרוקות. אני אוהב עבודה עם צבע ומנסה להביא כל פעם אסתטיקה חדשה לפריט. בואזות למשל יש התעסקות צורנית שמושכת אותי מאוד. . לדעת לבנות צורה זה אחד הדברים הכי חשובים שיש לקדר לפתח".
המעבר שלי לכלי אוכל קורה עכשיו והוא מקרי. נהניתי להכין אותם פה ושם כי אהבתי לאכול מכלים שלי, אבל זה לא היה חלק מהעשייה המרכזית. זה תמיד הגיע איכשהו להורים ולחברים. לפני כמעט שנה, באמצעות המעצב טל לנדסמן, השף אלן דוקאס ראה את הצלחות שלי והזמין ממני כלים למסעדה שלו במונטה קרלו. הוא פותח מסעדה חדשה בקטאר והזמין ממני 1,500 כלים. זה מופרך".
מה הדבר האהוב עליך שיצרת?
"לפרוייקט הגמר שלי שמור מקום של כבוד. יצרתי חלל שנראה כמו חמאם, עם מערכת ישיבה שבניתי ואגנים גדולים שיצרתי אליהם נקוו מים. אבא שלי גדל בקיבוץ והייתי שומע סיפורים על רחצה משותפת, ובתור ילד זה הסעיר אותי והלחיץ אותי. נחשפתי בתור צעיר לסאונות, החלל הזה שקורית בו פעולה מאוד אינטימית ומצד שני לא אינטימית בכלל".
האם המחשבה שלך היא יותר אסתטית-אמנותית או פרקטית?
"יותר אסתטית אומנותית. אני נוטה ליצור פרויקטים שהם מאוד לא מוצריים, לא עיצוב במובן המיידי של המילה. לפעמים זה יוצא צעקני ומרתיע, אבל זה תופס אנשים. אם אני לא יכול לצעוק באמצע חדר, לפחות שהכלים שלי יעשו את זה".
500-2,000 ש"ח, להשיג בסאגה, קום איל פו, טולמנ'ס או בסטודיו (בתיאום מראש)