הגיהנום הוא הרווקות: צללנו למעמקי עולם הדייטינג הקוריאני, בואו גם

הגל החמישי כבר בשיאו ואיתו הדחף לסדרה ביזארית חדשה להידלק עליה. סדרת הריאליטי-דייטינג הדרום קוריאנית החדשה שהגיעה לנטפליקס כבר מתחילה לעלות בשיחות סלון מקומיות, אבל אולי הגיע הזמן שתקבל כאן את הבמה שמגיעה לה. למה? כי מעבר להנאה שאפשר לקבל מטראש טהור כמו זה, היא נותנת לנו הצצה נדירה לתרבות ששונה שנות אור מזו שלנו. ואולי על הדרך נגלה שאפשר ללמוד מהדרום קוריאנים דבר או שניים. 

בשנים האחרונות התכנים הדרום-קוריאניים תופסים תאוצה בעולם המערבי. עם מוזיקת K-pop שקיבלה מקום בטקס הגראמי, סרט זר ראשון שזכה באוסקר וסדרה אחת שצלקה את כולנו (לפעמים הסצנה של הדג מלוח עדיין מגיעה אליי בחלומות), נראה שהסקרנות כלפי התרבות הדרום קוריאנית רק הולכת וגדלה. 

הסקרנות שלי כלפיה התחילה בטיול הגדול שעשיתי לאסיה לפני כשלוש שנים. אחרי חצי שנה במזרח שמתוכם חודש טיילתי ביפן, חיפשתי יעד חדש. יפן ריתקה אותי וידעתי שאני חייבת לחוות עוד משהו כזה. פתאום עלה הרעיון לטוס לדרום קוריאה, אנשים שטיילו שם סיפרו לי שהיא כמו האחות הצעירה והמורדת של יפן, שמתחילה לעשות קעקועים וצובעת את השיער לוורוד. כמובן שברגע ששמעתי את זה ידעתי שאני חייבת להיות שם. 

במשך חודש טיילתי בדרום קוריאה, מתוכו שבועיים התנדבתי בסיאול, בירת דרום קוריאה, בסטודיו ללימוד אנגלית. התפקיד שלי היה להגיע לסטודיו כל יום לכמה שעות ולנהל שיחות עם הסטודנטים הקוריאנים, כדי לעזור להם לתרגל את היכולת לדבר באנגלית. בצורה הזאת, למדתי להכיר את התרבות מבפנים דרך האוכלוסייה המקומית תוך כדי שיצא לי לעזור להם. 

אולי מתוך ההיכרות הזאת, קל יותר לנתח את ״גיהנום לרווקים״- סדרה שאנשים רבים שצפו בה מספרים שהם מרגישים כאילו מדובר באינטראקציה בין חייזרים. הסדרה עוסקת בחיי האהבה של חמישה רווקים וארבע רווקות שמבלים ביחד על אי – כולם יפים, נכונים ורווקים. על פניו יש הרבה דמיון לסדרה האמריקאית שכולנו אהבנו לשנוא, ״Too hot to Handle", רק שההשוואה בין שתי הסדרות יכולה להגדיל עוד יותר את הפער בראשנו. 

מתוך הסדרה הדרום קוריאנית "גיהנום לרווקים".

״גיהנום לרווקים״, נפתחת בזה שכל רווק ורווקה נכנסים בתורם ומתיישבים בפינת הישיבה המשקיפה לעבר השביל שממנו מגיעים לאי. כשנכנסים המשתתפים, במקום הפלירטוט הגס וקריאות העידוד שאנחנו מקבלים ב-״Too hot to Handle", בסדרה הדרום קוריאנית המשתתפים אומרים שלום בצורה רשמית תוך כדי שהם קדים קידה. לאחר מכן הם יושבים במקומם ולא מוציאים מילה, רק מסתכלים מצד לצד במבוכה. 

בהמשך הפרק הרווקים מתפצלים לשני אוהלים – אוהל הגברים ואוהל הנשים. גם כאן, ניתן לראות פער תרבותי מסוים בינם לבין התרבות הישראלית או האמריקאית, שבה ברור מאליו ששני המינים ישנים בחלל משותף ולעיתים אפילו באותה המיטה כבר בלילה הראשון של ההיכרות. ההפרדה בין הרווקים לרווקות מאפשרת להם להיפתח בקרב בני המין שלהם ואז רואים לראשונה איך המבוכה מתפוגגת ויש שיחות אמיתיות וכנות על תחושותיהם.

דבר שמאוד בולט אצל הרווקים והרווקות שמגיעים לאי הוא היופי והטיפוח שלהם. כשמדברים על דרום קוריאה קשה שלא לדבר על אידיאל היופי הנוקשה שרווח שם – עיניים גדולות, אף סולד (לא שטוח), סנטר מחודד ועור בהיר. דוגמה טובה לזה היא בשיח שיש בפרק הראשון כשאומרים על אחת המשתתפות, שין ג'י יון, שהיא יכולה להיות הטיפוס של הגברים בגלל העור הבהיר שלה. מי שלא קרובים לאידיאל הזה הרבה פעמים מוצאים את עצמם עושים ניתוחים פלסטיים כמו החדרת עצם לאף או הוספת עפעפיים. אפשר להסתכל על המאפיינים ולשים לב שהרבה מהם מבוססים על הרצון להידמות לתרבות המערבית. 

מתוך הסדרה הדרום קוריאנית "גיהנום לרווקים".

משהו נוסף שאפשר לשים לב אליו במראה הקוריאני הוא שכמעט כל הגברים נטולי שיער פנים. זה לא מגיע בהכרח ממקום של אידיאל יופי כמו שרובם הגודל פשוט לא מסוגלים פיזית לגדל אותו. אחד המשתתפים (והחתיך ביותר בעיניי…), או ג'ין-טאק, ניחן בשיער פנים מרשים. אפשרות לראות כמה זה לא קונבנציונלי לפי כמות התגובות שזה גורר מהמשתתפים בסגנון, ״הוא לא נראה קוריאני״.

מתוך הסדרה הדרום קוריאנית "גיהנום לרווקים".

האי שאליו מגיעים הרווקים והרווקות נקרא ״הגיהנום״. קיים מלון מפואר (בלשון המעטה) במרחק טיסה קצרה בהליקופטר שנקרא ״גן עדן״. מטרת המשתתפים בכל פרק, היא לבחור רווק או רווקה שהם היו מעוניינים להכיר עוד. אם שני הפרטנרים בחרו זה את זו, הם יכולים לעבור ללילה לאי ״גן עדן״, המשתתפים שלא קיבלו את הפרטנר שבחרו, נאלצים להישאר לבד ב״גיהנום״. 

עולות לי כמה מחשבות מהקונספט התמוהה של הסדרה. קודם כל, העובדה שהסדרה נקראת גיהנום לרווקים ללא ספק מייצגת דעה רווחת בתרבות הדרום קוריאנית – להיות לבד זה גיהנום. הרבה אירועים שקורים במהלך השנה מותאמים לזוגות כמו חגים, פסטיבלים ועונות השנה. הזוגות הקוריאנים אפילו אוהבים להתאים בגדים זה עם זו. לפעמים כשהולכים ברחוב זה ממש נראה כאילו אתה לא יכול לצאת מהבית אם אתה לא בזוגיות. 

מתוך הסדרה הדרום קוריאנית "גיהנום לרווקים".

עוד אלמנט מעניין בסדרה הוא השיחות בין בני הזוג. אפשר לשים לב שכמעט בכל פעם שזוג מגיע ל״גן עדן״ ורוצים להכיר אחד את השנייה טוב יותר, עולה השאלה ״נרד מהשיח הרשמי?״, משהו שמאוד זר לנו אבל הקוריאנים מכירים אותו טוב. חלק מהתרבות שלהם היא שבפגישה עם בן אדם חדש, קודם כל מדברים בשיח הרשמי ורק אחרי היכרות ובהסכמה הדדית אפשר לרדת לשיח היותר קז'ואלי. השיח הרשמי גורם לזה שאוטומטית בהיכרות הראשונית יהיה דיסטנס, אולי בגלל זה הריחוק שהיה בין המשתתפים בתחילת התוכנית. 

מתוך הסדרה הדרום קוריאנית "גיהנום לרווקים".

אפשר לגלות עוד המון אלמנטים תרבותיים מעניינים בסדרה, כמו באחת הסצנות שבהן אחד הרווקים מספר לרווקה שלידו שהוא בחור ביישן, והיא בתגובה שואלת אותו אם סוג הדם שלו הוא A? לאחר מחקר בנושא גיליתי שחלק מהדרום קוריאנים מחזיקים באמונה שסוגי הדם יכולים להעיד על האישיות, ממש כמו מזלות בתרבות המערבית. 

אולי תופתעו לגלות בזמן צפייה בסדרה כמה מעט קורה בין הרווקים לרווקות ברמה הפיזית. אל תצפו לנשיקות סוערות או לכרבולים במיטה, זה פשוט לא משהו שהתרבות מעודדת בשלבים הראשונים של מערכת היחסים. אולי בגלל זה ז'אנר הסדרות הקוריאניות אהוב ונצפה על ידי נשים דתיות בארץ. למי שאוהב להוסיף קצת תיבול של סקס לסדרות שבהן הוא צופה, זה עלול להישמע כמו סדרה שמשעמם לצפות בה.

אבל אולי זה אחד הדברים שאפשר ללמוד מהקוריאנים. איך לכל ישיבה אחד ליד השנייה, מבט או משפט שנזרק לאוויר יש סאבטקסט. איך במציאות שבה הודעה אחת בטינדר יכולה להוביל תוך רבע שעה לשלישייה, זה מרענן לצפות במשהו טהור שמזכיר לי את הריגוש שבחיזור.