גיק שיק

לא לחנונים בלבד: עולם משחקי המחשב חווה שינויים מרתקים שהופכים אותו אטרקטיבי לקהל גדול יותר, וגם לכזה המקדם אג'נדות אמנותיות וביקורתיות. כל מה שלא ידעתם על גיימינג

14 באפריל 2016

כשאומרים לכם שמישהו הוא "גיימר", מה התמונה שעולה לכם בראש? בחור רזה ולבנבן, אחד שלא רואה אור שמש ומסתגר כל היום בחדר, סוקר את מסך המחשב האישי שלו בעיניו החמושות במשקפיים עם מסגרת עבה? אמנם זה הדימוי שהשתרש לאנשי המשחקים, אבל זה לא תמיד היה ככה – ובשנים האחרונות, גם זה מתחיל להשתנות.

"עד שנות ה-70 הדימוי הנפוץ של השחקן היה של סטודנט, חבר ב'אחווה', מישהו צעיר ומגניב. משחקי הווידאו והארקייד נמצאו במרחבים הציבוריים, והיו דבר מיינסטרימי, חברתי ומקובל", אומר שלו מורן, אוצר תערוכות ומעצב משחקים. "בשנות ה-80 העולם הטכנולוגי התחיל להשתנות, והדבר גרם גם לשינוי באופן צריכת המשחקים: הקונסולות הביתיות, שבהמשך הצטרפו אליהן גם המחשבים האישיים, הפכו את הגיימינג ממשהו ששייך למרחב הציבורי לכזה השייך למרחב הפרטי. כך צמח גם הדימוי החדש של הגיימר בתור מישהו לא לחלוטין רגיל, או לפחות: לא קול. חנון כזה, שבמקום לשחק עם החברים כדורגל נשאר בבית ומשחק במחשב".

המדיום הלך והסתגר בתוך עצמו: חומות גבוהות צמחו והפרידו בינו לבין החברה ה"רגילה", שתוך זמן מועט כבר לא ידעה עליו דבר. אבל בתוך גדרות הגטו הזה היה עולם עשיר, מפרה ומפורט, שהמשיך לצמוח ולשגשג. למעשה, כבר לא היה בטוח מה גרם למה – האם תחום משחקי המחשב מנודה ודחוי על ידי חברה שמסמנת אותו כ"לא קול" מספיק, או שאלה אנשי המשחקים המבדלים עצמם בהתנשאות מהחברה שאינה מתמצאת בשפתם העשירה והמורכבת?

איור באדיבות גיקאאוט (צריך לחתוך את הלוגו מלמעלה) תמונה לרקע

לא לגברים בלבד
"נוצרה בעצם 'אוריינות משחקית', שמי שאין לו אותה מראש – כבר כמעט אין לו סיכוי להדביק את הפער", אומר מורן. אך לצד זאת ניכרת תנועה הפוכה בעולם המשחקים, שלראשונה מזה שלושה עשורים חוזר למרחב הציבורי בתיווכם של כמה שחקנים מרכזיים: רשת האינטרנט שמפגישה אנשים אונליין, והסמארטפונים. בזירה זו שבים ועולים החיכוכים. אפליקציה פופולארית כמו "קים קרדישאן: הוליווד", ששוברת שיאי הורדה, לא נחשבת בעיני רבים בקהילות הגיימינג הסגורות למשחק בכלל. עם או בלי קשר לכך, אלו משחקים שקוסמים במיוחד לקהילת הנשים המשחקות – שמהוות חלק משמעותי יותר משנהוג לחשוב.

"נשים תמיד היוו חלק גדול מקהילת המשחקים, ובשנים האחרונות הן אפילו הרוב: 52% לעומת 48% שחקנים גברים בלבד", אומר אבנר מירב, מנחה הפודקאסט "גיקאאוט". "עם זאת, כמעט ולא היו זמינות עבורן דמויות נשיות לשחק באמצעותן. גם דמות נדירה יחסית כמו לארה קרופט מ"טומב ריידר" עוצבה בצורה מאוד לא פרופורציונלית, ונועדה למעשה לעין גברית". נעמה שטיין, שותפתו של מירב להנחיית הפודקאסט מסכימה שהתחום מעוצב לגברים, דבר שהקשה עליה, כשחקנית, לבחור בדמות עמה תוכל להזדהות: "כל הדמויות הנשיות ששיחקתי בהן סובלות המון – התפקיד שלהן במשחק הסתכם בדרך כלל בלומר לגיבור 'הו, תנקום את מותי', או שהיו לבושות בצורה חושפנית ומיותרת, עם ציצי ענק ומתני צרעה. אבל בכל זאת, בתור מישהי שנמצאת בתחום המון זמן, אני רואה שינוי חיובי. יש יותר גיימריות מגיימרים, והתחום מתחיל להתעצב בהתאם". מירב מסכים עם שטיין, ומוסיף ש"בסדרה החדשה שיצאה ל'טומב ריידר' לא רק הגוף של לארה הפך פרופורציונאלי יותר, גם הלבוש שלה יותר פונקציונלי והרבה פחות חושפני – כבר לא מכנסיים קצרים וגופייה – כפי שהגיוני לצפות מארכיאולוגית שמסתובבת בכל מיני מקומות לא סימפטיים".

האם תחום משחקי המחשב מנודה על ידי חברה שמסמנת אותו כ"לא קול", או שאלה אנשי המשחקים המבדלים עצמם בהתנשאות מהחברה שאינה מתמצאת בשפתם העשירה והמורכבת?
השינויים הללו לא עוברים חלק, כפי שיעידו "שמרנים" רבים בקהילת המשחקים, שמתנגדים להם בתוקף, ולא בדיוק שומרים את הכעס בבטן. "חברה טובה שלי שמשחקת במשחקים מקוונים הייתה מקבלת מטר של קללות ברגע שהייתה מחוברת ומזדהה כבחורה", מספרת שטיין. עוד דוגמה מהדהדת לשנאה הזו היא תופעת "גיימרגייט": תנועה שלכאורה הוקמה מתוך דרישה לאתיקה בעיתונות הסוקרת את משחקי המחשב, אך למעשה התרכזה בתקיפה בלתי פוסקת של פמיניסטיות במדיה החברתית, שכללה גם איומי רצח ואונס. "הפעילות הפמיניסטיות עומדות בחוד החנית של מאבק שיח הזהויות שניטש כיום בזירת הגיימינג", אומר מורן, "אך מעבר למאבקי המגדר, מתנהלים גם מאבקים לנראות מינית, גזע, צבע עור ועוד". במובן זה, דווקא "קים קרדשיאן: הוליווד", עם התדמית הפחותה שלו, מתקדם בהרבה מהמשחקים הנחשבים יותר, שכן הוא מאפשר לשחקניו לבחור לא רק את מינה ומגדרה של הדמות שלהם, אלא גם את נטייתה המינית – ובכך מאפשר הזדהות רחבה יותר לקהל שחקניו.

נועדה לעין גברית. Tomb Rider

מסחרי – אאוט, אינדי – אין
עוד שינוי משמעותי בעולם הגיימינג ששלו מצביע עליו קשור באופן יצירת המשחקים: "אם בעשורים האחרונים משחקים נוצרו באולפנים גדולים ומסחריים, לאחרונה, עם התחכום ההולך וגובר של כלים ליצירת משחקים ואנימציה, ועם הקלות היחסית בה ניתן להפיץ אותם בעידן האינטרנט בלי להקצות תקציבי ענק לפרסום, נוצר תחום של 'משחקי אינדי' שנוצרים על ידי צוות קטן ואיכותי. היוצרים הללו מנפיקים משחקים עם אספירציות אמנותיות ולא מסחריות – הם מביאים אליהם את העולם האישי של היוצרים שלהם, כמו גם את השקפותיהם החברתיות או הפוליטיות. היצירות הללו, שמשוחחות עם יותר תחומי הרוח, החזירו את המדיום לאתר שממנו הוא נעדר כמעט לחלוטין בעשורים האחרונים: השיח הביקורתי-תרבותי. הם גם יצרו תופעה חדשה של "סלבים" של תעשיית המשחקים. אם בתחום המסחרי מפתח משחקים הוא חלק מצוות של מאה איש שיושבים ומפתחים משחק עבור אולפן גדול שגם חתום על המשחק בסוף, ליוצרים עצמאיים יש שם, וקול ייחודי משלהם".
בנוסף אומר מורן שבניגוד למשחקים המסורתיים, שהצריכו אוריינות משחקית קשה להשגה, רבות מהיצירות החדשות הללו שמות דגש דווקא על נגישות עבור שחקנים פחות מנוסים.
זה לא הופך את המשחקים לפחות מתגמלים?
"אין על כך תשובה חותכת. לפעמים אתה חש סיפוק ממשחק כמו 'ציווילזיישן', שמצריך השקעה של עשרות שעות בהן אתה מפתח יחסים עם מדינות אחרות, אבל אני חשתי סיפוק מאוד גדול ממשחק בשם 'Journey', משחק פשוט וקצר (מסיימים אותו בשעתיים), שמדמה 'עליה לרגל' דתית בנופים מדבריים. נתתי גם לבת הזוג שלי בזמנו, שלא שיחקה במשחקים, לשחק בו, והיא מאוד נהנתה. בשורה התחתונה, יש הרבה דרכים לתגמל את השחקן שלך".

ההמלצות של שלו מורן

לחובבי הפאזלים:
משחק החידות שאני הכי מחכה לו, Stephen's Sausage Roll של סטיבן לאבל המבריק, ייצא רק באמצע אפריל. עד אז חובבי החידות מוזמנים לשחק ב-The Witness של ג׳ונתן בלואו, מי שנחשב למוביל של מהפיכת האינדי בעולם המשחקים. הוא יפהפה מבחינה חזותית, והפאזלים שלו מבריקים – עיצוב שניכר שנבע לא רק מכשרון אלא ממחשבה עמוקה ונסיונות רבים.

הרגיש:
בניגוד לעלילות המאז׳וריות שמאפיינות את מרבית המשחקים שאנו מכירים, Firewatch של הסטודיו האמריקאי Campo Santo מציע חוויה מינורית אך מפעימה. סוף שנות השמונים, שמורת טבע בוויומינג. אנו מגלמים גבר שמחליט, אחרי משבר בחייו האישיים, להתנתק קצת מהעולם ולעבוד כמשגיח שריפות במגדל תצפית. על רקע נופים מרהיבים, ועם פסקול מצוין, אנחנו מלווים אותו ואת הבוסית שלו, הנמצאת במגדל הסמוך, דרך הרפתקה קטנה שמובלת בעיקר על ידי הכמיהה שלו למשמעות ולקשר.

הספורטיבי:
סימולטורים פופולריים של משחקי כדור, דוגמת פיפא ופרו-אבולושן, תמיד דחו אותי. מכל הדברים הפנטסטיים שניתן לעשות במשחקים דיגיטליים, מדוע לבחור דווקא במשחק האחד שאנחנו יכולים בקלות לעשות במציאות? המזור שלי הוא Rocket League, שהוא בפשטות – כדורגל עם מכוניות. עם מנוע סילון. הוא מעוצב לעילא, מצחיק, וכיפי להחריד. הוא פשוט ללמידה אבל יש לו עומק רב, וכל משחק אורך חמש דקות – מושלם עם חברים וגם ברשת, מול שחקנים מהעולם.

החדשני:
סאם ברלואו, היוצר של Her Story, החל את דרכו בתחום הספרות האינטראקטיבית, ולכן הולם שהמשחק החדש והמדובר שלו הוא כמעט לא משחק – יותר כמו נרטיב מפורק, סיפור שעלינו להרכיב בעצמנו מתוך שברי עדויות, כולן בביצועה של השחקנית המוכשרת ויוה סיפרט. ״הסיפור שלה״ מורכב ממספר ראיונות מצולמים עם עדה בחקירה משטרתית. לספר יותר מזה יהיה ספוילר לסיפור מרתק, הן כעלילת מתח, והן בעיסוק שלו בזהות, מגדר ואהבה.

האמיץ:
נינה פרימן, היוצרת של Cibele, היא ודאי המפתחת האמיצה ביותר בעולם המשחקים כיום. כל יצירותיה הן אוטוביוגרפיות באופן כזה או אחר, ובמשחק החדש שלה היא מספרת את סיפור האהבה הראשון שלה, שהתרחש לפני כמה שנים, דרך שחזור אמנותי של שולחן העבודה במחשב האישי שלה מאותה התקופה, כולל חומרים מציאות רבים – תמונות, תמלילי שיחות ברשתות חברתיות, ומסמכים אחרים. התוצאה היא ממואר חשוף מאד, שיש בו כאב אבל גם הרבה חמלה.

הישראלי:
סתיו גולדשטיין, האשה מאחורי Fireberry Studio, שחררה השנה את החלק הראשון במשחק הסוריאליסטי שלה, The Splitting, שהוא מעניין וקשה וזמין לגמרי בחינם ברשת אז אין סיבה לא ללכת ולשחק בו עכשיו באתר שלהם.

הפוליטיים:
הדרמה הפוליטית Sunset של הצמד הבלגי Tale of Tales, והקומדיה הקודרת Papers, Please של המפתח לוקאס פופ, עוסקות כל אחת בדרכה באפשרות של האזרח הקטן להתערב ולהשפיע על מהלכים פוליטיים גדולים, לא על ידי ״עליה בדרגה״, אלא מהמקום החלש לכאורה בו הוא נמצא. ב״שקיעה״ אנו מגלמים עוזרת בית של גלריסט עשיר במדינה מרכז-אמריקאית על סף מהפיכה אזרחית, וב״ניירות, בבקשה״ אנחנו מגלמים פקיד הגירה במעבר גבול של מדינה סובייטית, הנדרש להתמודד עם שצף המהגרים מחד ועם פקודות-היום המשתנות תדיר מאידך.