יש פה חור גדול

בניגוד אולי לבעיות סביבתיות אחרות, הטיפול בחור באוזון נחשב לסיפור הצלחה, הרבה בזכות פרוטוקול מונטריאול. מה המצב בארץ וכיצד שיתוף פעולה בינלאומי יכול לשנות את העולם

צילום: שאטרסטוק
צילום: שאטרסטוק
9 באפריל 2014

החור באוזון נראה לנו לעתים כמו היסטוריה רחוקה, אך חשוב לדעת כי תופעה הזו עדיין לא נעלמה. העובדה כי הנושא אינו עולה על סדר יומן של רשתות התקשורת קשורה אולי לעובדה כי הנושא זוכה לטיפול יעיל במיוחד. למעשה, פרוטוקול מונטריאול, שאחד מתפקידיו הוא להתמודד עם דלדול שכבת האוזון, נחשב לסיפור הצלחה, ולו מפני שמדובר באמנה הסביבתית היחידה עד כה שמדינות העולם כולו מחויבות לה. גם ישראל מחויבת לה, אך בהיותה אחת היצרניות העיקריות בעולם של מתיל ברומיד, אחד הכימיקלים הנתונים לפיקוח על ידי פרוטוקול מונטריאול, היא ניצבת בעמדה בעייתית.

חשיבותה של שכבת האוזון, המצויה בגובה שבין 10 ל־40 קילומטרים באטמוספרה, היא בהגנה שהיא מספקת לכדור הארץ וליושביו מפני הקרינה האולטרה־סגולה המסוכנת שמגיעה מהשמש. חשיפה מוגברת לקרינה מסוג זה מעלה באופן משמעותי את הסיכון לסרטן העור ולמחלת העין – קטרקט. מה שמכונה "החור באוזון" הוא ירידה דרסטית בריכוז הגז אוזון (O3) באטמוספרה באזור שמעל אנטארקטיקה בכל ספטמבר־אוקטובר. נוסף על כך חלה הידלדלות כללית בכמות האוזון בסטרטוספרה (השכבה האמצעית באטמוספרת כדור הארץ). כפי שהראו מדענים החל מראשית שנות ה־70, הסיבה להידלדלות שכבת האוזון היא פליטה של חומרים המפרקים את מולקולות האוזון כשהם פוגשים אותה. עד שהוחל ביישום פרוטוקול מונטריאול היו כימיקלים אלה בשימוש נפוץ – בין היתר לצורך קירור במזגנים ובמקררים, וכן בתרסיסים שונים, בחומרים לכיבוי אש, בתעשייה ובחקלאות.

סרטון קצר (וחשוב) של פרוקטול מונטריאול:

פרוטוקול מונטריאול, שנכנס לתוקף ב־1989, נועד להגביל את הייצור, הסחר והשימוש בכ־100 חומרים כאלה. מדובר בתהליך הדרגתי, ובשל משך חייהם הארוך של הכימיקלים האלה באטמוספרה גם השפעותיו עליה אטיות. לכן מעריכים מדעני נאס"א כי שכבת האוזון לא צפויה להשתקם במלואה לפני שנת 2065. עם זאת, נראה שאת התוצאות כבר אפשר לראות, שכן ב־2012 הראו נתוני התצפיות כי היקף החור באוזון הוא מהקטנים שנמדדו לאחרונה (ב-20 השנה האחרונות נמדד היקף קטן יותר רק ב-2002).

ואמנם, הצלחתו של פרוטוקול מונטריאול נתפשת בעיני רבים כדוגמה ליכולתה של הקהילה הבינלאומית להתגייס להתמודדות אפקטיבית עם איומים גלובליים, ולכן יש מי שרואים באמנה השראה עבור ההתמודדות עם שינויי האקלים. חשוב לציין כי החור באוזון ו"אפקט החממה", האחראי לשינויי האקלים הם שתי תופעות שונות, אך עם זאת פרוטוקול מונטריאול תרם תרומה חשובה להתמודדות עם הגורמים לשינויי האקלים, שכן כמה מהכימיקלים האסורים בשימוש על פי הפרוטוקול הם גם גזי חממה.

הסיבה להידלדלות שכבת האוזון היא פליטה של חומרים המפרקים את מולקולות האוזוןצילום: שאטרסטוק
הסיבה להידלדלות שכבת האוזון היא פליטה של חומרים המפרקים את מולקולות האוזון
צילום: שאטרסטוק

שחקן בעייתי

במשך שנים הייתה ישראל שחקן מרכזי אך בעייתי במסגרת המאמצים לבלום את הידלדלות שכבת האוזון. הסיבה לכך היא השימוש שנעשה במתיל ברומיד בישראל, אחד החומרים שהוטלו עליהם מגבלות במסגרת פרוטוקול מונטריאול. למתיל ברומיד מגוון שימושים בחקלאות, והוא נחשב ליעיל במיוחד בחיטוי הקרקע. החומר רעיל, ולכן יש צורך בהסמכה מיוחדת כדי להשתמש בו. הסיבה לכך שמתיל ברומיד הוכנס לפיקוח בפרוטוקול מונטריאול (עד להפסקת השימוש בו כמעט לחלוטין) היא שמדובר באחד הכימיקלים המזיקים ביותר לשכבת האוזון. יש לציין כי כל המדינות המפותחות שעשו בו שימוש לפני כן – למשל, מדינות האיחוד האירופי – הפסיקו את השימוש במתיל ברומיד לפני כשלוש שנים – למעט ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ויפן.

החל מ־2005 נאסר השימוש במתיל ברומיד במדינות המפותחות וישראל בכללן. ב־2015 ייכנס לתוקפו האיסור על שימוש בחומר במדינות המתפתחות. היוצא מן הכלל הוא שימושים קריטיים במתיל ברומיד – דהיינו, שימושים שעדיין לא מצאו להם חלופות – בכפוף להיתר מיוחד שניתן בכינוס השנתי של נציגי המדינות החתומות על הפרוטוקול, ולאחר בחינה של ועדה מקצועית. נוסף על כך, שימושים ספציפיים אחרים במתיל ברומיד, למשל לפני שליחת תוצרת חקלאית לחו"ל, אינם נתונים לפיקוח האמנה הבינלאומית.

במהלך השנים פעלה ישראל להפחתה משמעותית של השימוש במתיל ברומיד בחקלאות באמצעות חלופות, אם בדמות כימיקלים אחרים ואם על ידי עידוד שיטות חקלאיות שונות המצמצמות את הביקוש לכך – למשל שימוש באנרגיית השמש להדברת מזיקים בקרקע (סולאריזציה) וחיטוי תרמי של מוצרים חקלאיים. החל מ־2012, למעט השימושים שאינם תחת פיקוח פרוטוקול מונטריאול, לא נעשה עוד שימוש במתיל ברומיד בישראל, גם לא תחת מכסת השימושים הקריטיים. אולם על פי נתוני מזכירות האוזון בסוכנות הסביבה של האו"ם, בין 2005 ל־2011 היה שיעור השימוש במתיל ברומיד בישראל הגדול ביותר לנפש בעולם. עם זאת, על פי המשרד להגנת הסביבה "השימוש בחומר צומצם באופן משמעותי בשנים האחרונות ועומד כעת על 2־3.5 אחוזים פחות מזה שהיה בשנת 2005. כיום השימוש נעשה רק במקרים שאין חלופות אחרות, והוא יופסק לחלוטין כאשר יימצאו פתרונות ופיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו זאת".

נכון לראשית דצמבר, ארבע מדינות דיווחו למזכירות האוזון על שימוש במתיל ברומיד ב־2012 תחת מכסת השימושים הקריטיים – אוסטרליה, קנדה, יפן וארצות הברית (הצרכנית הכבדה ביותר). מרקו גונזלס, מי שהיה עד לאחרונה מנהל מזכירות האוזון בסוכנות הסביבה של האו"ם, הסביר בראיון ל"גליליאו" כי הסיבה שמדינות אלו עדיין עושות שימוש במתיל ברומיד, בעוד אחרות, כדוגמת מדינות האיחוד האירופי, כבר הפסיקו את השימוש בחומר, קשורה לתנאים המשתנים ממדינה אחת לאחרת בהקשר הסביבתי, הבריאותי, החקלאי והחוקי.

שפע הברום בים המלח הופך את ישראל לאחת מהיצרניות העיקריות בעולם של מתיל ברומיד. בארץ מפיקה אותו חברת "תרכובות ברום" ברמת חובב, השייכת לתאגיד כימיקלים לישראל (כי"ל). ייצור זה, כך נמסר על ידי דוברות המשרד, מיועד לאותם שימושים בתוך ישראל אשר אינם מפוקחים על ידי פרוטוקול מונטריאול וכן לייצוא לחו"ל. על פי מייק סאלר, מנהל היחידה העסקית לפומיגנטים (חומרי אידוי) ב"תרכובות ברום", "זה מוצר קטן בסל שלנו". לדבריו, כמעט כל המתיל ברומיד שמייצרת החברה מיועד לייצוא. השווקים הגדולים הם במזרח הרחוק, אומר סאלר, ושווקים קטנים יותר קיימים במרכז אמריקה ובדרומה. כמות קטנה, "טונות בודדות" לדבריו, מיועדת לשימושים בישראל שאינם תחת פיקוח האמנה הבינלאומית. על פי נתוני מזכירות האוזון ב־2012 הסתכמה כמות זו ב־10.39 טונות מתיל ברומיד. "יבוא של החומר כמעט שאינו מתרחש", נמסר מדוברות המשרד להגנת הסביבה.

ישראל אמנם יישרה קו עם המדינות המפותחות ביחס להגנה על שכבת האוזון והפסיקה את השימוש במתיל ברומיד, כפי שהיא מחויבת על פי פרוטוקול מונטריאול, אך לא תמיד זה היה המצב.

בשנות ה-90 האשימו אנשי ארגון גרינפיס את ישראל בעדפת האינטרסים המסחריים של "תרכובות ברום" על פני שיקולים סביבתיים בינלאומייםצילום: שאטרסטוק
בשנות ה-90 האשימו אנשי ארגון גרינפיס את ישראל בעדפת האינטרסים המסחריים של "תרכובות ברום" על פני שיקולים סביבתיים בינלאומיים
צילום: שאטרסטוק

"'תרכובות ברום' שיחקה תפקיד מרכזי בעיצוב עמדתה של ישראל ביחס לצמצום המתיל ברומיד", מספר מיכאל גרבר, שהיה בזמנו ראש האגף לאיכות אוויר במשרד (להגנת/איכות הסביבה?), ומאוחר יותר סגן מנהל מזכירות האוזון בסוכנות הסביבה של האו"ם. בראשית שנות ה־90, כשכי"ל עוד הייתה בבעלות ממשלתית, האשימו אנשי ארגון גרינפיס את ממשלת ישראל ואת המשרד לאיכות הסביבה בהעדפת האינטרסים המסחריים של "תרכובות ברום" על פני שיקולים סביבתיים בינלאומיים. בעקבות מחאת פעילי הסביבה החליט השר לאיכות הסביבה דאז יוסי שריד על הקמתה של ועדה לבחינת הנושא. בסיום עבודתה הודיע כי הוא מאמץ את המלצותיה וכי ישראל תעמוד בכל התחייבויותיה במסגרת פרוטוקול מונטריאול, כולל צמצום דרסטי, הן של ייצור מתיל ברומיד והן של השימוש בו. ב־2011 פרסם ארגון ה־OECD דוח תקופתי שסקר את המדיניות הסביבתית בישראל: "ישראל צריכה לעשות מאמץ מרוכז יותר על מנת… לנטוש כליל את ייצור המתיל ברומיד ואת שימושיו בחקלאות", כתבו מחבריו בסיום הפרק שהוקדש לצעדים שישראל נוקטת להפחתת החומרים הפוגעים בשכבת האוזון.

לדברי סאלר "תרכובות ברום" משקיעה בפיתוח חלופות, אך אין חלופה יחידה למתיל ברומיד. "אם המתיל ברומיד טיפל בשלושה־ארבעה מזיקים שונים, היום צריך אולי להביא שלושה־ארבעה מוצרים שונים", הוא אומר. תהליך פיתוח המוצרים החלופיים הוא ארוך ומורכב, הוא מוסיף, בגלל הדרישות השונות – כמו בדיקות אקולוגיות ורעלניות – הנדרשות ממוצרים חדשים בתחום. "זה לא יהיה ב־2015. זה ייקח עוד כמה שנים עד שנעבור את כל המשוכות", הוא מוסיף.

עם זאת, הוא לא שולל את האפשרות שבשלב מסוים תפסיק "תרכובות ברום" לחלוטין את ייצור המתיל ברומיד. "אני לא יכול להגיד לך מתי זה יהיה, אבל ברור שבאיזשהו שלב כל מוצר מגיע לסוף החיים שלו", אומר סאלר. "זה לא יהיה מחר. אבל יום אחד סביר להניח ש'תרכובות ברום' לא תייצר עוד מתיל ברומיד". מאידך גיסא, החל מ־1995 שותפה "תרכובות ברום" בחברתDead Sea Bromine Compounds  Lianyungang בסין, שעיקר עיסוקה בייצור מתיל ברומיד. בראיון עם סאלר הוא אישר זאת, ואמר בתגובה: "זה מפעל קטן, שמשרת את השוק הסיני, הרבה יותר קטן משלנו".

על פי המשרד להגנת הסביבה, ישראל לא הגישה בקשה לשימושים קריטיים במתיל ברומיד עבור השנים 2012 ו־2013 – צעד שמשמעותו הצטרפות אל משפחת המדינות הנמנעות משימוש בכימיקל הבעייתי הזה. אין ספק שישראל נמצאת בנתיב הנכון, וההתפתחויות בארץ ובעולם בהרחבת השימושים בחלופות למתיל ברומיד הן חדשות טובות בהחלט עבור שכבת האוזון; אולם הפרק השנוי במחלוקת הזה כנראה לא יסתיים כל עוד הכימיקל הזה מיוצר. עם זאת, הצלחתו של פרוטוקול מונטריאול מלמד אותנו לקח חשוב על שיתוף הפעולה הבינלאומי הנדרש להתמודדות עם איומים סביבתיים חוצי גבולות אחרים.