לצלם את הטבע – לשמור על הטבע
צלמי טבע עושים עבודה חשובה מאוד: הם מעניקים לכולנו תמונות מדהימות, ולעתים אף עוזרים להציל בעלי חיים מסכנת הכחדה. אך בצילומים אלה חשוב מאוד לשים לב, ולשמור על האיזון העדין מאוד בין האדם לטבע שמסביבו
מעטים האנשים, גם המטיילים המתמידים, שזכו לפגוש פינגווין, טיגריס או לווייתן בסביבתם הטבעית. ובכל זאת, כולנו יודעים איך הם נראים. חלק משמעותי מהקרדיט על כך מגיע לאנשים שמאחורי העדשה. זה כ־150 שנה – בשעה שיותר ויותר בני אדם מתרחקים מהטבע הפתוח ועוברים לחיות בעיר – שצלמים מאפשרים לנו היכרות עם נופי טבע מרוחקים ובעלי חיים אקזוטיים. אלא שהצילום המרהיב לא תמיד חושף הכל, ולעתים גם תמונה תמימה לכאורה יכולה להיות כרוכה ביותר נזק מתועלת.
צילום: שאטרסטוק
צילומי טבע אולי הפכו לדבר טריוויאלי, אבל לאורך השנים כמה מהם שיחקו תפקיד חשוב בהגנה על הטבע ועל הסביבה. צילומי נוף שצילם הצלם האמריקאי וויליאם הנרי ג'קסון סייעו בהחלטה להקים את הפארק הלאומי ילוסטון ב־1872. יש גם מי שמייחסים חשיבות לצילומיו של הצלם קרלטון ווטקינס מעמק יוסמיטי בהחלטה להקים את הפארק הלאומי במקום ב־1890.
יותר ממאה שנה מאוחר יותר, צילומים דרמטיים של ציפורים מכוסות נפט כתוצאה מדליפות במהלך מלחמת המפרץ הראשונה הופצו בכלי תקשורת ברחבי העולם והמחישו את חומרת האסון הסביבתי, קרוב לוודאי באופן אפקטיבי יותר מכל מאמר מלומד. אחרי הכל, כמאמר הקלישאה, תמונה שווה יותר מאלף מילים.
צילום: שאטרסטוק
במקביל, התפתחותה המואצת של הטכנולוגיה הביאה לשיפור דרמטי באיכות הצילום, והופעתה של המצלמה הדיגיטלית הפכה את הצילום לאחד התחביבים הנפוצים ביותר.
למעשה, בעוד הפיתוח האורבני הזוחל גובה מחיר כבד מהשטחים הפתוחים, מצלמות דיגיטליות הפכו לכלי מרכזי בשירותם של חוקרים וחובבי טבע כאחד, ואפשרו להם לתעד מינים רבים של צמחים ובעלי חיים הנמצאים על סף הכחדה.
נוסף על כך, האינטרנט ועליית אמצעי המדיה החברתיים אפשרו את התפתחותן של קהילות עניין מקוונות. פורומים העוסקים בנושאי סביבה וטבע ואתרים המוקדשים לצילום טבע נותנים היום במה לכל צלם חובב או מקצוען לחלוק את פרי מצלמתו עם יתר חברי וחברות הקבוצה.
אבל אליה וקוץ בה. לעתים המרדף אחר הפריים המנצח או אחר מה שנראה כהזדמנות חד פעמית, עלול להיות כרוך בפגיעה בטבע. בינואר 2013 התריעו חוקרים כי תיירים המבקרים בשמורת פפארה (Peppara Wildlife Sanctuary) שבדרום הודו הפכו לאיום חדש על הלוריס הנרפה (Loris Lydekkerianus) – פרימט קטן, פרוותי וביישן החי במקום. המבקרים המבקשים להנציח את היצור החמוד במצלמותיהם נוהגים לשלם לתושבי המקום הילידים כדי שילכדו אותו לצורך הצילום, לעתים קרובות על ידי תאורת פנסים, שיטות הפחדה ואף גדיעת עצים.
צילום מתוך Wikipedia
במקרים אחרים תיירים צריכים להתאמץ עוד פחות. לוריסים מהמין לוריס אטי בנגלי (Nycticebus Bengalensis) ניצודים על ידי סוחרים ומובאים לעיר פוקט, מגנט תיירים בדרום־מערב תאילנד, כדי לשמש כדוגמנים מול מצלמותיהם של תיירים.
אבל לעתים גם התערבות מינורית בהרבה עלולה לפגוע. במאמר שפורסם ב־2011 בכתב העת Current Zoology נטען שעבור לטאות מהמין Anolis Cristatellus אפילו הצלילים שמפיקות מצלמות בעת סגירת התריס ופתיחתו מהווים הפרעה, ייתכן שבאותה מידה כמו טורפים.
במחקר אחר מ־2013 נבחנו ההשפעות של צלמים תת ימיים על סוסוני ים בחופי אוסטרליה, והתברר כי בעוד שימוש בפלאש כנראה אינו מטריד אותם, להחזקה בהם לצורך צילום הייתה השפעה משמעותית על התנהגותם. לפי מחקר נוסף, שנערך בשונית המחסום הגדולה באוסטרליה ושתוצאותיו פורסמו בשנת 2001, התברר כי 15 אחוז מהצוללים שתועדו במהלך המחקר פגעו באלמוגים, וכן שדווקא צלמים מקצועיים גרמו נזק רב יותר.
חיבוק דוב
חשוב להבהיר שברובם המכריע של המקרים, הנזק הסביבתי הקשור בצילום טבע נגרם בתום לב, עקב רשלנות או פשוט בשל חוסר מודעות – מה שנקרא חיבוק דוב.
"אני חושבת שיש אחריות גדולה כשיוצאים לצלם, ובמיוחד כשמצלמים בטבע", אומרת מורגן היים (Heim), צלמת טבע אמריקאית וחברה בליגה הבינלאומית לצילום לשמירת טבע (ILCP), בראיון ל"גליליאו". "צילום לעולם לא מצדיק פגיעה בבעל חיים שמנסים לצלמו. צלמים צריכים לצמצם את השפעתם על בעלי החיים ועל המקומות שהם מצלמים", היא מוסיפה.
"רוב צלמי הטבע הם צלמים נורמטיביים, שלא יזיקו במזיד לטבע", אומר אמיר איילון, צלם טבע וממייסדי האגודה הישראלית לצילום טבע, בראיון ל"גליליאו".
"הבעיה עלולה להיות קשה יותר עם חובבים, פשוט מפני שמספרם גדול יותר, ויכול להיות שאין להם אותם שיקולים אתיים בצילום", אומרת היים. "אין כוונת זדון או משהו דומה. אנשים נלהבים כשהם מצלמים בחוץ, וייתכן שהם לא מבינים שהם גורמים נזק".
עם זאת היים ואיילון מאשרים שניהם שגם צלמים מקצועיים ומנוסים עלולים לגרום נזק בשל עודף ביטחון עצמי. "אין לי ספק בזה", אומרת היים. "אני מכירה, וגם שומעת סיפורים על מקצוענים עם שיטות מפוקפקות להשגת צילומים".
על פניו נראה שהפתרון צריך להיות בדמות רגולציה חוקית. במקומות שונים – למשל בבריטניה ובאירלנד – צילום של מיני עופות בעלי הגנה חוקית מיוחדת או צילום בתנאים מסוימים אשר עלולים לגרום להפרעה לבעלי החיים, מצריך רישיון ייעודי. בישראל לא קיימים חוקים ייעודיים להגנה על ערכי טבע מפני פגיעה אפשרית על ידי צלמים.
"יש בארץ חוקים להגנה על ערכי טבע", אומר איילון. "העניין הוא האכיפה, ולרשויות יש כלים חוקיים להתמודד עם פגיעה בבעלי חיים או בטבע, אם היא נגרמת על ידי צלם או על ידי כל אדם אחר".
צילום מתוך Wikipedia
ואמנם, בשנים האחרונות היו כמה מקרים שבהם צלמי טבע הועמדו לדין בשל פגיעה בטבע. ב־2011 הורשעו בבריטניה שני צלמים לאחר שהפריעו לקינון של עיטמים לבני זנב, הציפור המוגנת ביותר במדינה, כשהציבו מסתור צילום במרחק קצר מהקן; על השניים נגזר קנס של 1,100 פאונד. בפלורידה מתנהל בימים אלה דיון משפטי נגד צלם טבע מקומי שהואשם בהטרדה של עופות דורסים מהמין דיית חלזונות (Rostrhamus Sociabilis), לאחר שבכמה מקרים התקרב עם הסירה שלו אל הקן בניגוד לחוק. במקרה אחר בראשית השנה (2014) הרשיע בית משפט אמריקאי ביולוגית ימית לאחר שעשתה שימוש בשומן לווייתנים כפיתיון למשוך לווייתנים קטלנים אל סירתה במסגרת צילומים בתחומי שמורה ימית. גם בארץ, במקרה נדיר במיוחד בשנת 2011, הורשע צלם טבע בפגיעה בקינון של שחפיות ותמירונים בבריכות הדגים של הקיבוצים מעגן מיכאל ומעיין צבי.
לענישה חוקית כזו עשוי להיות אפקט הרתעתי, אבל רבים מטילים ספק במידת היכולת של אמצעים חוקיים לעצב התנהגות ולבנות נורמות אתיות. ההכרה הגוברת בסוגיית ההשפעה של צילום הטבע על הסביבה הביאה ארגוני צלמים לנסח כללים מקצועיים לצילום טבע. "אנו חולקים את העולם עם מגוון עצום של בעלי חיים וצמחים, ועלינו החובה בתור אוהבי טבע וצלמים לכבדם, לדאוג לביטחונם ולרווחתם, ובכל מקרה של ניגוד אינטרסים להעדיף את טובת בעל החיים על פני טובתנו האישית בתור צלמים," נכתב בראש הקוד האתי של האגודה הישראלית לצילום טבע.
"המטרה (של הקוד האתי) היא להסדיר כללים ברורים של עשה ואל תעשה ולהגדיר התנהגות מותרת והתנהגות אסורה. זה לא שצלמי הטבע הם עבריינים או שהם יעשו הכל כדי להשיג את התמונה", אומר איילון, "אבל בכל זאת, יש הרבה דברים שלא תמיד כולם חושבים עליהם. חשוב להסביר מהי התנהגות שיכולה לגרום נזק, ממה צריך להיזהר".
לדבריו, הקהילה של צלמי הטבע מסוגלת לנסח נורמות אתיות ומקצועיות בזכות הדינמיקה החברתית, למשל במסגרת קבוצות דיון באינטרנט. "לדוגמה, בפורומים שלנו אנחנו לא מסכימים שיעלו צילומים של קינון – לא משנה אם אתה מצלם 30 שנה ואתה אלוף העולם – בגלל שזה מעודד צלמים שרואים רק את התוצאה הסופית לנסות לשחזר את התמונה בלי שהם מודעים לתהליך הארוך שמאחורי הצילום".
אנשים שאינם ערים להשלכות האפשריות וינסו לצלם ציפורים בקן עם ביצים או גוזלים, הוא אומר, לא מבינים שברגע שמתקרבים ומבריחים את הציפור, חשיפה של הביצים, גם אם לכמה דקות, עלולה להרוס את הקינון, אם על ידי פגיעת חום ואם על ידי חשיפת הקן לטורפים.
כללי אתיקה דומים קיימים במדינות נוספות, ואפילו הכללים המנחים של הבי.בי.סי כוללים התייחסות מפורטת ברוח זו לצילום של בעלי חיים והשפעותיו האפשריות עליהם.
הקודים המקצועיים שמגבשים צלמי טבע נוגעים בדרך כלל גם בסוגיות של אותנטיות בצילום. ביום לצורך הצילום, גם אם מדובר בשחזור של מצב טבעי, הוא לא תמיד לגיטימי. בעידן הפוטושופ, גם עיבוד צילום דיגיטלי עלול לעוות את תמונת המציאות. נוסף על כך, אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת היא צילום של חיות בשבי כתחליף לצילומן בטבע, ובפרט כשהן מוחזקות על ידי חברות מסחריות לצורכי צילום כזה. בהחלט אפשר לטעון שהתערבות כזו בצילום היא לגיטימית במסגרת החופש האמנותי; אולם אם מטרת הצילום היא שיקוף נאמן של הטבע, אזי גם אם להתערבויות מהסוג הזה אין השפעה סביבתית ישירה, יש בהן משום פגיעה באופן שבו הטבע מיוצג.
"אני חושב שכל דבר לגיטימי כל עוד אתה מציג גילוי נאות", אומר איילון. גם היים שותפה לדעה שלשקיפות יש חשיבות קריטית. "גם כאן נדרשים כללי אתיקה ברורים – בין שמדובר בתמונות שאתה מעלה לפורומים או בתמונות שאתה שולח לתחרות", אומר איילון. "אצלנו באגודה מקפידים על זה".
גם תחרויות ותערוכות רבות המוקדשות לצילום טבע מגדירות תנאי הסף לצילומים המיועדים להשתתף בהן, ולו בשל כמה מקרים בעבר שבהם התגלה כי תמונות שהוגשו ואף זכו, צולמו באופן שנוי במחלוקת.
צילום: שאטרסטוק
תחרות טבעית
ב־2010 הודיעו מארגני תחרות "צלם הטבע של השנה" של מוזיאון הטבע הבריטי כי החליטו לפסול צילום שזכה במקום הראשון – אחד הפרסים היוקרתיים ביותר בעולם עבור צילום טבע – לאחר שהשתכנעו כי הצלם שכר זאב מאולף לצורך צילום התמונה.
שנתיים קודם לכן, בתחרות צילום תת ימי שהתקיימה באילת, תועד אחד הצלמים שהשתתפו בתחרות כשהוא נשען על אלמוג בשמורת חוף האלמוגים במהלך הצילום, בניגוד לחוק ולכללי התחרות. הצלם נקנס על ידי אנשי רשות הטבע והגנים, אך הדבר לא מנע מתמונה שצילם לזכות במקום הראשון בתחרות.
בתקנון התחרות הבריטית, המציינת כעת את שנתה ה־50, מוקדש פרק לסטנדרטים האתיים שבהם צריכים הצילומים המשתתפים לעמוד, ובהם איסור על תמונות שבהן מופיעים בעלי חיים המוחזקים בשבי למטרות רווח, אלא אם הכוונה היא לתאר סוגיה הנוגעת ליחס לחיות.
צילומים מהתחרות "צלם הטבע של השנה" מטעם מוזיאון הטבע הבריטי 2013 יוצגו לצד התערוכה "תמונת טבע 2" שנפתחה במאי במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ותציג עד 25 באוגוסט. תחרות הנושאת אותו שם, ונערכת בשיתוף עם האגודה הישראלית לצילום טבע, מוקדשת לזווית הישראלית. בתקנון של התחרות הישראלית מופיעות דרישות אתיות ספציפיות, מפורטות אף יותר מקודים אתיים מקובלים לצילומי טבע. בין היתר, כללי התחרות אוסרים על צלם להשתתף אם הורשע בשלוש השנים האחרונות בעברות של פגיעה בערכי טבע, פגיעה בשמורות טבע או הטרדה של בעלי חיים. התקנון אוסר גם הגשת צילומי קינון ותצלומי עטלפים במהלך שנת החורף.
בלי לבקש רשות
אך האם למרות ההקפדה ההדוקה ביותר על האתיקה בצילום טבע, טובתם של בעלי החיים המצולמים היא משנית? במאמר שפרסם בכתב העת Continuum: Journal of Media & Cultural Studies ב־2010 ועסק בעיקר בסרטי טבע, טען ברט מילס ((Mills כי כדי שסרטים אלה ישרתו מטרה שהיא כביכול טובה, הם נאלצים למנוע ממינים רבים של בעלי חיים את הזכות לפרטיות.
במאמר שפרסם מאוחר יותר ב"גרדיאן" כתגובה לדיון שהתפתח בנושא, הבהיר מילס כי הוא מכיר בערך של צילום טבע וגם בשיקולים האתיים שמפעילים האנשים שמאחורי העדשה. עם זאת, מדובר בדילמה שלטענתו במקרים רבים מתעלמים ממנה, ולא רק בהקשר של סיטואציות אינטימיות כמו לידה או הזדווגות, שמרבית בני האדם היו מתנגדים להיות מצולמים בהן. אין לנו דרך לדעת אם בעלי החיים מסכימים להיות מצולמים, טוען מילס. כשמדובר בבני אדם, ולא ברור אם ישנה הסכמה לצילום, ברירת המחדל האתית בדרך כלל היא להימנע מכך, אז למה זה צריך להיות שונה כשמדובר בבעלי חיים?
מילס אינו מציע פתרון מעשי, אך כותב: "אולי חשיבה על האופן שבו אנחנו מתנהגים אל בעלי חיים בסרטי טבע יכולה לסייע לנו לחשוב על מערכת היחסים שלנו עם כל העולם שסביבנו, וזה ודאי יכול להיות דבר לא רע".
צילום: שאטרסטוק
נראה שעל אף המודעוּת הגוברת להשפעת הצילום והתגבשותן של נורמות אתיות מקצועיות, או אולי דווקא בגללן, עדיין יש לעבור כברת דרך. היים ואיילון מסכימים שגם המשתמשים השונים בצילומי טבע – מגזינים, ספרים, אתרי אינטרנט, סוכנויות צילום ואחרים – יכולים לתרום לעיצובן של נורמות אתיות באמצעות גיבוש מדיניות שתמנע פרסום של צילומים שקיים חשש לגביהם שצולמו תוך פגיעה בטבע. "בעולם אידיאלי ברור שכל מגזין וכל ספר שמשתמש בתמונה צריך לדאוג שהצלם שצילם אותה לא עבר על הקוד האתי", אומר איילון.
במקביל, שניהם מסכימים כי צילום טבע יכול להיות יותר מתחביב לשעות הפנאי שמנסה לצמצם את השפעתו על הסביבה, אלא כזה שמתגייס באופן פעיל להגנתה. "זה לא בהכרח עניין של התמונה שצילמת – זו השאלה של לעשות עם התמונה שצילמת", אומרת היים. "במקום רק להראות אותה לחברים ולמשפחה או לשמור אותה לעצמך, אפשר לרתום את הצילום לטובת מטרה כלשהי, או למען הבנה עמוקה יותר של סוגיות סביבתיות".
איילון מציין שאחד הדברים המרכזיים שעמדו מאחורי היוזמה להקמת האגודה הישראלית לצילום טבע לפני כשנתיים הייתה הכוונה לגייס את המדיום האפקטיבי של הצילום לטובת שמירת טבע. "רוב הצלמים יוצאים לטבע כי הם אוהבים את הטבע ואוהבים לצלם בטבע, ולכן זה גם בא להם באופן טבעי להחזיר משהו לטבע", הוא מסביר. "איפה שיש מאבק סביבתי ורוצים שנבוא ונצלם, אנחנו יוצאים לשטח. הצלמים עושים זאת בהתנדבות, והצילומים משמשים אחר כך לפרסומים באמצעי התקשורת".
בשנתיים שהאגודה פועלת חבריה התגייסו כבר כמה פעמים למען מאבקים סביבתיים בשיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. הצילומים לא תמיד מתמקדים רק ביופי של הטבע אלא גם במפגעים סביבתיים. אחת הדוגמאות, אומר איילון, הייתה כשהגיעו לוואדי קלט לתעד זיהום שפכים בנחל בלב שמורת הטבע.
כדוגמה ליכולתם של צילומים להשפיע היים מזכירה את העבודות של הצלם האמריקאי רוברט גלן קטצ'אם (Ketchum), אחד ממייסדי הליגה הבינלאומית לצילום לשמירת טבע, ובמיוחד במסגרת המאבק הסביבתי נגד פיתוח מכרות זהב ונחושת באלסקה שבו הוא מעורב זה כמה שנים. "בשנה החולפת הייתה נסיגה מסיבית של רבים מהמממנים המרכזיים מפרויקט הכרייה הזה, ולעבודה הבלתי נלאית של רוברט יש חלק בזה".
בסופו של דבר, בזכות צלמי טבע אנחנו מכירים את הפינגווין, הטיגריס והלווייתן, ובזכותם אנו יודעים על מינים בסכנת הכחדה. יש להבטיח שהתמונות של בעלי החיים המרהיבים האלה לא יהפכו לפוטו פיניש, וזה לא תלוי רק בצלמים.
תגובות:
מרשות הטבע והגנים נמסר: "רשות הטבע והגנים פועלת בנחישות כנגד כל מי שפוגע בחיות בר מוגנות וזאת מתוקף תפקידה החוקי. בין אם הוא צלם או מטייל או כל אדם אחר … ככלל, צלמי טבע פחות פוגעים בטבע מפני שלרובם יש כבוד רב מאוד לחי ולצומח והם שומרים בדרך כלל על החוקים והכללים בעת הצילום. כמובן שיש גם יוצאים מן הכלל וכשזה קורה אנו אוכפים ומטפלים"
בתגובה לבקשת "גליליאו", ברשות הטבע והגנים בחרו שלא להעביר נתונים אודות פעולות אכיפה כנגד צלמים, כגון דוחות או כתבי אישום, מהשנים האחרונות. מדוברות הרשות נמסר: "אין לנו פילוח של כל גורם פוגע בטבע".