יוצא מן הכלל

13 מדענים מתחנת המחקר Halley VI באנטרקטיקה נתקעו לפני כמה חודשים בהפסקת חשמל שארכה 19 שעות. הטמפרטורות צנחו למינוס 55 מעלות צלזיוס. חילוצם לא עמד כלל על הפרק שכן בגין תנאי החורף הקשים השוררים באזור אי אפשר להגיע לתחנת המחקר כמה חודשים בשנה. כל פעולות המחקר, למעט אלו הקשורות למטאורולוגיה, הושהו והמדענים היו עסוקים פשוט בלשרוד. החוויה ארכה פחות מיממה, אך חבורת המדענים חוותה חוויה כה לא שגרתית שלבטח ידובר בה עוד שנים ארוכות, והיא תהפוך מדען כזה למסמר כל מסיבה או מפגש משפחתי. האמנם?

אנשים רבים תרים אחר חוויות יוצאות מגדר הרגיל. החל בשתיית יינות נדירים, המשך בחופשות במקומות אקזוטיים וכלה בלחיצת יד לדמות נערצת. אף שרבים מבקשים לעצמם חוויות לא שגרתיות, עולה השאלה אם באמת כדאי לחוות אותן. האם ייתכן כי הן טומנות בחובן גם פן לא חיובי מבחינה חברתית (מֵעבר לסיכון לעתים או הוצאות כספיות)? למשל, האם עלול להיות להן מחיר חברתי? האם ייתכן שיגרמו לתחושות של קנאה וטינה בקרב הזולת, אשר יובילו דווקא לבידוד חברתי? ואולי אנשים אחרים יחושו כי אין להם על מה לשוחח עם אלה שחוו חוויות כה יוצאות דופן?

כדי לענות על שאלה זו ערכו דניאל גליברט, טימותי ווילסון וגאס קוּני (Daniel, Timothy & (Cooney סדרת ניסויים שתתפרסם בקרוב בכתב העת Psychological Science.

68 נבדקים השתתפו בניסוי הראשון. הם הוכנסו למעבדה בקבוצות של ארבעה, ונאמר להם כי כל נבדק ישב בתא נפרד שבו יצפה בסרטון וידיאו, וכי לאחר מכן כולם יפגשו בחדר אחר ובו ישוחחו במשך חמש דקות על נושאים כראות עיניהם. בשלב זה דירג כל משתתף את מצב רוחו הנוכחי. לאחר מכן נאמר לכל המשתתפים כי אחד מהם יצפה בסרטון שקיבל דירוג גבוה כסרטון מעניין ומקורי, והאחרים יצפו בסרטון שקיבל דירוג נמוך. המשתתפים צפו בסרטון, ולאחר הצפייה התבקשו כולם להגיע לחדר אחר ולשוחח בינם לבין עצמם. כעבור חמש דקות שב כל משתתף לתאו, דירג את מצב רוחו העכשווי וכן התבקש לדרג כיצד חש במהלך המפגש, על פני סקאלה שנעה בין דחוי לבין מקובל.

קבלה חברתית

מניתוח תוצאות הניסוי עולה כי בהשוואה לנבדקים שחוו חוויה סתמית, נבדקים שחוו חוויה יוצאת דופן (צפייה בסרטון שקיבל דירוג גבוה) לא חשו מקובלים יותר במהלך המפגש החברתי אלא דווקא חשו דחויים – מה שהוביל לכך שהם היו נתונים במצב רוח גרוע יותר מיד לאחר המפגש.

אם אחת ההשלכות של חוויית חוויות יוצאות דופן היא בידוד חברתי, מדוע יש נהייה כללית לחיפוש אחר חוויות לא שגרתיות? סיבה אפשרית אחת לכך היא שאנשים אינם צופים מראש את מחירה החברתי של חוויית חוויה לא שגרתית. כדי לבחון השערה זו נערך הניסוי השני.

בניסוי השני השתתפו 105 נבדקים. הם התבקשו לנבא כיצד היו חשים לו הם עצמם היו הנבדקים בניסוי הראשון, והתבקשו לשער איזה דירוג היו נותנים למצב רוחם מיד בתום הניסוי.

מניתוח תוצאות הניסוי עולה כי נבדקים ניבאו כי לו היו צופים בסרטון שקיבל דירוג גבוה היו במצב רוח מרומם יותר בכל אחת מנקודות הזמן: מיד לאחר הצפייה, מיד לאחר המפגש החברתי וזמן מה לאחריו. כלומר, הם לא צפו מראש את המחיר החברתי שתגבה חוויה לא שגרתית.

בניסוי השלישי השתתפו 100 נבדקים, והוא היה זהה לניסוי השני למעט שני שינויים מרכזיים: ראשית, הנבדקים התבקשו לנבא כיצד חשו נבדקי הניסוי הראשון בסוף הניסוי הראשון שבו השתתפו (ולא כיצד הם עצמם היו חשים לו השתתפו בניסוי). מטרת השינוי הייתה לשלול את ההסבר שהנבדקים כן הצליחו לצפות את מחירה החברתי של חוויה לא שגרתית, אך חשבו שהם עצמם חסינים בפניו. שנית, הם התבקשו להעריך מהו משך הזמן שבו דיבר כל אחד מהנבדקים שהשתתפו בניסוי 1 במהלך המפגש החברתי.

מניתוח ממצאי הניסוי עולה, כי כמו נבדקי הניסוי השני גם נבדקי ניסוי זה חשבו בטעות כי האדם שחווה חוויה יוצאת דופן יהיה במצב רוח טוב יותר מאשר אנשים שחוו חוויה רגילה. יתר על כן, הם לא ציפו שהוא יודר מהמפגש החברתי, אלא ניבאו בטעות שדווקא ידבר במהלכו יותר ממשתתפים אחרים.

מתוצאות שלושת הניסויים עולה כי חוויית חוויה יוצאת מגדר הרגיל עלולה לקלקל את האינטראקציה עם אנשים שלא חוו חוויה דומה. ייתכן שמסיבות של קנאה או פשוט מחוסר מכנה משותף. מובן שלא כל חוויה יוצאת דופן גורמת להרחקה חברתית ובמחקרי המשך יצטרכו לברר מה הם התנאים המובילים לכך.