להילחם בהלם קרב

הפרעה פוסט טראומטית, המוכרת כהלם קרב, היא בעיה קשה ונפוצה בארצנו למודת המלחמות. מחקר בדק האם אפשר לחזות מראש מי הם החיילים שמועדים ללקות בהפרעה, האם וכיצד אפשר למנוע זאת?

צילום: שאטרסטוק
צילום: שאטרסטוק

בדיקות הטיית קשב שנערכו לחיילים קרביים בצה"ל, העלו כי חיילים הנוטים להימנע או להתעלם מאיומים ממש לפני תחילת הפעילות המבצעית, וגם במהלכה, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעה פוסט טראומטית במהלך שירותם הצבאי. זוהי מסקנתו החשובה של מחקר חדש שערכו חוקרים באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף עם המחלקה לבריאות הנפש בצה"ל, המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH) בארצות-הברית ובית הספר לרפואה מאונט סיני בניו-יורק. המחקר התפרסם בכתב-העת JAMA Psychiatry וזוכה להתעניינות רבה בעולם.

הפרעה פוסט טראומטית (PTSD), המוכּרת לרבים בכינויה "הלם קרב", היא בעיה קשה ונפוצה למדי בארצנו למודת המלחמות. לא מעט לוחמים נושאים איתם פגיעה נפשית מעיקה במשך שנים רבות, ובמקרים חמורים היא עלולה לשבש את כל מהלך חייהם. פרופ' יאיר בר-חיים, ראש בית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ביקש לבחון את גורמי הסיכון לתופעה, ולחפש לה מענה.

האם אפשר לחזות מראש מי מוּעד ללקות בהפרעה פוסט טראומטית, ואם כן, האם וכיצד אפשר למנוע זאת?צילום: שאטרסטוק
האם אפשר לחזות מראש מי מוּעד ללקות בהפרעה פוסט טראומטית, ואם כן, האם וכיצד אפשר למנוע זאת?
צילום: שאטרסטוק

"השאלה הגדולה היא: האם אפשר לחזות מראש מי מוּעד ללקות בהפרעה פוסט טראומטית, ואם כן, האם וכיצד אפשר למנוע זאת?", אומר פרופ' בר-חיים. "כיום ידוע שכאשר חיילים נחשפים ללחימה קשה, עד 20% מהם יפתחו לאחר מכן תסמינים קליניים של פוסט טראומה (PTSD – Post Traumatic Stress Disorder). עד היום לא ידענו מדוע דווקא אנשים מסוימים סובלים מההפרעה, בעוד שאחרים מצליחים להתגבר על החוויות הקשות ולהמשיך בחייהם ובתפקודם. המחקר שלנו הוא מהגדולים שנעשו בעולם בנושא זה."

בדיקה לפני ואחרי חוויית הלחימה

במהלך הפרויקט זכו פרופ' בר-חיים והחוקר אילן ולד (שזו היתה עבודת הדוקטורט שלו) לשיתוף פעולה מלא מצה"ל, שהכיר בחשיבות המחקר, ואִפשר להם גישה אל החיילים. החוקרים בדקו קבוצה גדולה של כ-1,100 חיילי חי"ר בשלוש נקודות זמן: בשבוע הראשון של הטירונות; חצי שנה אחר כך – ממש לפני תחילת הפעילות המבצעית; ובתום שישה חודשים של פעילות מבצעית ביהודה ושומרון או ברצועת עזה.

"ייחודו של המחקר בכך שהוא פרוספקטיבי – כלומר, הוא מתחיל בנקודה שבה הנבדקים עדיין לא נחשפו לחוויית הלחימה, ומלווה אותם בהמשך הדרך", מסביר פרופ' בר-חיים. "עד היום נערכו מרבית המחקרים בדיעבד – כלומר, הם התמקדו באנשים שכבר סובלים מההפרעה, ולכן התקשו להבחין בין בעיות קודמות, שהחמירו, לבין תסמינים של המחלה עצמה. אנחנו בדקנו קודם כל את מצב החיילים מיד לאחר גיוסם, והשווינו את הממצאים ההתחלתיים לאלה שהתקבלו מאוחר יותר."

הבדיקה הפסיכולוגית העיקרית שעברו החיילים נועדה למדוד הטיות קשב כלפי איום. הטיות אלה נמדדות באמצעות מטלות מחשב מתוחכמות, הבוחנות את דפוסי הקצאת הקשב של החייל, כלומר, באיזו מידה נמשכת תשומת לבו של החייל אל איומים שמופיעים על צג המחשב. נוסף על כך, נגבו מהלוחמים עדויות סובייקטיביות על מצבם הנפשי בכל נקודת זמן, ונלקחו מהם דגימות רוק לצורך בדיקות דנ"א. מדד נוסף היה עצימוּת הלחימה: החוקרים שוחחו עם החיילים על אירועי לחימה שבהם השתתפו, והבחינו בין חיילים שהוצבו באזורים של חיכוך גבוה (שכם, הקסבה של חברון, כיסופים בגבול עזה וכו'), לבין חבריהם שפעלו באזורים שקטים יחסית.

החוקרים בדקו קבוצה גדולה של חיילי חי"ר בשלוש נקודות זמן: בשבוע הראשון של הטירונות; חצי שנה אחר כך; ובתום פעילות מבצעית צילום: שאטרסטוק
החוקרים בדקו קבוצה גדולה של חיילי חי"ר בשלוש נקודות זמן: בשבוע הראשון של הטירונות; חצי שנה אחר כך; ובתום פעילות מבצעית צילום: שאטרסטוק

חייל, הקשב!

לאחר שקלול כל המדדים והנתונים, הגיעו החוקרים למסקנות מרתקות: "מבדיקת הטיית הקשב התברר לנו שחיילים שנוטים לפתח הימנעות או התעלמות מאיום – ממש לפני וגם תוך כדי תקופת הפעילות המבצעית – נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעה פוסט טראומטית", אומר פרופ' בר-חיים. הימנעות וניתוק הם מאפיינים קלאסיים של PTSD, ונראה שהימנעות חזקה מאיומים בסופו של דבר אינה משרתת את האדם הנמנע.

נוסף על כך התברר מהמחקר כי לרמת הקשב לאיומים יש רקע גנטי. נמצא כי הגן 5-HTTLPR אחראי על ייצור טרנספורטר של סרוטונין, שלו תפקיד חשוב בתהליך השאיבה החוזרת של נוירוטרנסמיטר זה בסינפסות. ידוע כי לסרוטונין ולזמינותו בסינפסות תפקיד מרכזי בהפרעות דיכאון וחרדה. לגן זה כמה מופעים (אללים), המשפיעים באופן שונה על רמת הקשב לאיומים, ומכאן גם על החוסן בפני – או הסיכון להופעת – הפרעה פוסט טראומטית. דווקא המופע הפחות יעיל של הגן, כך התברר, הוא זה שהגן על החיילים מפני תסמונת הלם קרב. "מסקנות אלה מסייעות לנו להבין מהם הגורמים היוצרים סיכון מוגבר ללקות בהפרעה, ולנסות לשנות אותם," מבהיר פרופ' בר-חיים.

על פי המחקר חיילים שנוטים לפתח הימנעות או התעלמות מאיום – ממש לפני וגם תוך כדי תקופת הפעילות המבצעית – נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעה פוסט טראומטיתצילום: שאטרסטוק
על פי המחקר חיילים שנוטים לפתח הימנעות או התעלמות מאיום – ממש לפני וגם תוך כדי תקופת הפעילות המבצעית – נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעה פוסט טראומטית
צילום: שאטרסטוק

על סמך תוצאות המחקר מבקשים החוקרים לפתח תוכנית מיוחדת של אימון קשבי עבור חיילים קרביים הנמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בהפרעה פוסט טראומטית מעצם אופי פעילותם. במסגרת האימון המתוכנן יתרגלו הלוחמים מטלות מחשב, ובאמצעותן ילמדו להקצות קשב לאיומים במקום להימנע מהם, וכל זאת עוד לפני היציאה לפעילות מבצעית. התקווה היא שבדרך זו אפשר יהיה להפחית את תסמיני ההפרעה, ולהקל על סבלם של רבים.

פרופ' בר-חיים שותף למחקר המשך גדול הנערך בימים אלה עם צבא ארצות-הברית, שמתמקד בהסתגלותם של חיילים משוחררים לחיים נורמטיביים בחברה. בעקבות תוצאות המחקר יוחלט אם להנהיג גם שם את תוכנית הטיפול החדשה.