גלקסיות להמונים

בעשורים האחרונים השתפרה ללא היכר קיבולת כלי איסוף המידע המדעיים. למשל, מדי יום מצטברים 1.5 טרה־בייטים של מידע רק ממשימת ה־Solar Dynamic Observatory) SDO) – משימה אמריקאית העוסקת זה כמה שנים בחקר השמש. מידע זה, וכמות עצומה פי כמה מכלל מכשירי האיסוף המדעי בעולם, עוברים למאגרי מידע שונים ברחבי העולם. אלו מתווספים להררי מידע ישן יותר – דיגיטציות של מידע מודפס בן עשרות ולעתים אף מאות שנים. הררי המידע ממתינים לניתוח, ובינתיים אוצרים תגליות, עד שתחשוף אותן בדיקה אנושית מושכלת.

המילים Citizen Science הפכו בשנים האחרונות למציאות יומיומית. חוקרים מכירים בעובדה ששיטפון המידע הוא בעוכריהם. מה הטעם במידע ללא המשאבים לנתח אותו? על כן הוחלט לקחת מידע שנתקבל מטלסקופים, להעביר אותו עיבוד ראשוני, לחלק אותו למקטעים קטנים ולשלבו באתר אינטרנט, כדי שהציבור יוכל לקחת חלק בניתוחו, בשיטת הסלמי – ניתוח שנעשה לא על ידי מדענים ומדעניות מקצועיים אלא על ידי הקהל הרחב. מדובר בקהל שניחן בעין בוחנת וביכולת החלטה. הרעיון מאחורי Citizen Science הוא אפוא לאפשר לקהל הרחב לסייע בעבודה מחקרית. המשתמש יריץ כמה בדיקות פשוטות, או לחלופין יענה על שאלות הנוגעות לתמונה שממולו. אז יחושב הממוצע בין תשובות המשתמש עם אלו של אלפים רבים נוספים. לבסוף, חוכמת ההמונים תקבע אם בתמונה (אחת מתוך 50 אלף תמונות שנגזרו מסריקת שדה בודדת של טלסקופ החלל האבּל) מצולמת גלקסיה ספירלית בעלת שתי זרועות וגרעין דומיננטי או גלקסיה אליפּטית בעלת שלושה מוקדי בהירות. מה המוטיבציה של המשתמש לשתף פעולה? לפי מחקר שפרסמו ב־2010 ראדיק (Raddick) ועמיתיו ב־Astronomy Education Review, משתתפי פרויקט GlaxyZoo (ראו בהמשך), עושים זאת משתי סיבות עיקריות: העניין בתחום הדעת, והרצון לתרום לקהילת המדע. חלק מהמשתתפים אף ציינו את הכיף שבעיסוק בזיהוי גלקסיות רחוקות על מסך המחשב.

לא רק למדענים

הממשק מדע־חברה אינו חדש. במאמר שפרסמו קארסטן קונקר (Könneker) מהפקולטה למדעי החברה במכון לטכנולוגיה בקארלסרו שבגרמניה וביאטריס לוגר (Lugger) מהמכון הלאומי לתקשורת מדע בקרלסרוהה, בשבועון Science ב־4 באוקטובר 2013, מוזכר כי כבר במאה ה־18 המדע לא היה זר לציבור, האירופי בכל אופן. תיאטראות היו מלאים באנשים שחוו פריקה של מטעני חשמל בלתי מזיקים כפעילות חווייתית בתשלום, למשל. אך עם השנים, ההתחככות של מדענים עם הציבור הצטמצמה, המדע נעלם מעין הציבור ונוצר נתק. הקיפאון ביחסי מדע־חברה החל להפשיר כאשר עיתונים במאה ה־20 דיווחו על תגליות והמצאות שהיו לדעת עורכיהם בעלות ערך חדשותי. לאחר מכן עלו על שולחן הציבור עיתוני מדע פופולרי כדוגמת "גליליאו" שאותו אתם קוראים.

אולי אתם תגלו גלקסיה חדשה?
צילום: שאטרסטוק

עד לאחרונה, יחסי הציבור עם המדע היו תלויים בתקשורת. במאמר ב־Science מצוטט הסוציולוג פיטר וויינגארט (Weingart), שאומר כי כיום התמונה שונה. אזרחים המעוניינים להכיר את הנעשה בתחומי המדע צריכים רק לבחור מבֵּין שלל אופציות המציעות גישה למדע פופולרי. ולמה להיות פסיביים כשאפשר ממש לסייע למדע ולהעשיר את הדור הבא?

דוגמה טובה לפרויקט Citizen Science חשוב הוא Galaxy Zoo המוזכר לעיל. פרויקט זה החל ב־2007 וכולל כיום מעל ל־100 אלף מתנדבים המקטלגים המוני גלקסיות. 25 מאמרים מדעיים – אמת מידה לחשיבותו של מחקר – פורסמו עד כה בעזרת עבודת זיהוי של המתנדבים. הפרויקט גם זכה בזמני תצפית בטלסקופים הגדולים בעולם לשם המשך החקר. תצפיות אלו מתורגמות למיליוני תמונות קטנות, שאותן מעבדים מתנדבי הפרויקט.

מתנדבי Galaxy Zoo מתבקשים להביט בתמונה המוצגת להם על מסך המחשב ולענות על כמה שאלות פשוטות. לאחר שענו על השאלות, נשאלים המתנדבים אם לדעתם יש בתמונה משהו יוצא דופן. או אז נבדק מה הממוצע של כל התשובות עבור כל תמונה, והמשך העבודה נעשה על ידי מדען בצוות מחקר. אני נוהג לעשות שימוש בסביבה זו בכיתות שבהן אני מלמד. העבודה היא קלה, מדעית, חדשנית, וצעירים מבינים מהר מאוד מה קורה על המסך. כהפסקות רענון בין שיעורים אנחנו מקטלגים גלקסיות. בשביל הכיף. כי התמונות יפות, כי זה מלמד וכי זה קל.

ההנחה היא שאם אתם קוראים את "גליליאו", יש לכם עניין במדע. ובכן, כדאי לדעת: קל לפתוח חשבון חינמי ב־Galaxy Zoo, (בגרסה האחרונה אף אין צורך לפתוח חשבון, אך פתיחת החשבון מאפשרת לקבל קרדיט במקרה של תגלית). לעסוקים שביניכם – זה בסדר, יש גם אפליקציה (Galaxyzoo) שתסייע לכם לקטלג גלקסיות "על הדרך". השימוש במערכת עשוי לקרב צעירים למדעים.

עודד אברהם הוא מסטרנט להוראת המדעים באוניברסיטת תל-אביב, אסטרונום חובב ומלמד אסטרונומיה במסגרות חינוך שונות.