החורף הגיע

בתאריך 22 בדצמבר בשעה 1:40 (שעון ישראל) יחול מפנה החורף. בשפה עממית זה היום הקצר ביותר בשנה או תחילתו של החורף האסטרונומי. אם כן מדוע הוא חל בנקודת זמן מסוימת?

כדור הארץ מקיף את השמש במסלול אליפטי קמעה, כאשר ציר הסיבוב העצמי שלו נטוי בזווית של 23.5 מעלות ביחס לאנך למישור ההקפה (מישור המִלקֶה). מחצית מהשנה פונה חציו הדרומי של כדור הארץ אל השמש ובמחצית השנייה פונה אל השמש חלקו הצפוני. זו הסיבה העיקרית לעונות השנה – בחציו של כדור הארץ הפונה אל השמש יהיה קיץ ובחצי השני חורף. אפשר להבין את הסיבה לעונות השנה מהתנועה המדומה של השמש על כיפת השמים; אם נמדוד במשך השנה את מיקום השמש מעל האופק בדיוק בשעת הצהריים, כאשר היא נמצאת בדיוק בדרום, נראה שבקיץ היא גבוהה בהרבה מאשר בחורף. בישראל מגיע גובהה מעל האופק לכ־81 מעלות מעל האופק ביום הארוך ביותר ולכ־34 מעלות ביום הקצר ביותר. הבדל הגובה של השמש מעל האופק בין הקיץ והחורף מביא לשתי תוצאות: כאשר השמש גבוהה יותר מעל האופק היא מחממת באופן יעיל יותר את הקרקע ולכן חם יותר. קרני השמש פוגעות בזווית חדה יותר בקרקע ולכן סך הקרינה המתקבל ליחידת שטח גבוה יותר. כמו כן, ככל שהשמש גבוהה יותר על האופק, קרניה חודרות באופן יעיל יותר את האטמוספירה (דוגמה קיצונית להשפעת גובה השמש מעל האופק על יעילות הקרינה שלה היא שעות השקיעה או הזריחה). נוסף על כך, ככל שגובה השמש מעל האופק גדול יותר, כך גדול יותר חלק המעגל של מסלולה המדומה בשמים העובר מעל האופק, לכן יש יותר שעות אור. זו הסיבה שהימים מתארכים (נזכור – הכוונה במונח "יום" – שעות היום מתוך סך שעות היממה).

בחורף השמש נמוכה יותר ולכן היום קצר יותר ובממוצע קר יותר. פעמיים בשנה, בימי השוויון, אורך היום משתווה בדיוק לאורך הלילה (באופן מעשי זה לא קורה ביום השוויון עצמו כי האטמוספירה מאפשרת לנו לראות את השמש כמה דקות לפני זריחתה האמיתית וכמה דקות לאחר שקיעתה האמיתית).

אם נביט על השמש מדי יום בעת הצהריים מהיום הארוך ביותר נראה שכל יום היא תיראה נמוכה יותר (כמובן שאין להביט בשום אופן בשמש – סכנת עיוורון!). מגמה זו תימשך עד היום הקצר ביותר, החל השנה ב־22 בדצמבר, וברגע מסוים, ביום הקצר בשנה, השמש תתחיל לעלות צפונה והימים יתחילו להתארך. אז המגמה מתהפכת ולכן נקרא יום זה "יום היפוך החורף" (בלעז -Winter Solstice). קל לתאר את הפאניקה שאחזה בקדמונים שראו מדי שנה בעיניים כלות את השמש נעה לכיוון האופק, מאיימת לרדת אל מתחת לאופק ולא לעלות יותר. לכן, סמוך ליום הקצר ביותר נערכו ברחבי העולם העתיק טקסים שלוו לעתים בהעלאת קורבנות, כדי לכפר על החטאים ולשכנע את האלים שיסירו את רוע הגזרה. והנה הפלא ופלא, זעקת החוטאים נשמעה מדי שנה ולראיה – השמש חזרה לעלות והימים החלו להתארך שוב. לאות תודה והוקרה נערכו פסטיבלים בכל העולם לחוג את חזרת השמש למסלולה.

היום הקצר בשנה וחג החנוכה

זכר לחגיגות הפגאניות מצוי גם במקורותינו: "תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: 'אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עליי מן השמים'. עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפילה. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: 'מנהגו של עולם הוא'. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים". (בבלי מסכת עבודה זרה ח ע"א).

ציטוט זה מביא אותנו לחג הנחוג בסמיכות רבה לחגיגות היום הקצר ביותר – חג החנוכה. לפי המסורת, נחוג חג החנוכה לרגל ניצחונם של המכבים על היוונים ולרגל חידוש עבודת האל וחנוכת המזבח בבית המקדש. חג זה נחוג ביום ה־25 לחודש כסלו ונמשך שמונה ימים. אף על פי שחג החנוכה נחוג לרגל חנוכת המזבח וניצחון המכבים על היוונים, קשה להתעלם מהסממנים הבולטים של החג הקושרים אותו למקורותיו הקדומים.

המוטיב העיקרי של חג החנוכה הוא ניצחון האור על החושך. הסמל הבולט ביותר לניצחון זה הוא נס פך השמן המסמל את נצחיותו של האור. גם שמו של הנר החשוב ביותר בחנוכייה – השמש, הוא שמו הבבלי של אל השמש. שמונה הנרות הם סמל לשמש, הירח, הארץ ולחמשת כוכבי הלכת, שהיו ידועים אז. גם אחד משמותיו של חג החנוכה הוא חג המאורות. במסורת החגיגות המאפיינת את החג הזה בולט המוטיב של גירוש החושך וניצחון האור. אין ספק כי הסיבה העיקרית של חג החנוכה הוא ניצחון המכבים על היוונים, אך קשה להתעלם מהקשר בין התאריך שבו נחוג החג וסממניו לבין היום הקצר בשנה.

לאחר שהאמונה הנוצרית החלה להכות שורשים בעולם העתיק, ביקשו מנהיגי הנוצרים לבטל את הפולחנים סביב היום הקצר ביותר, אך כדי לא ליצור התנגדות חזקה מדי הפכו החגיגות של התאוששות השמש לחגיגות חג המולד, כאשר לטענת המאמינים יש סמליות מסוימת ללידתה החדשה של השמש.