השיגור של הודו

תוכנית החלל של הודו, שהייתה המדינה השביעית בעולם שהשיגה יכולת פעולה עצמאית בחלל (פיתוח לוויין, משגר לוויינים, שיגור משֶטח המדינה ותפעול משימת חלל) עוד בשנת 1980, קיבלה בדצמבר 2014 דחיפה רצינית ביותר. בשיגור אחד, ניסתה הודו גם את משגר הלוויינים החדש והחזק ביותר שלה, וגם בחנה בטיסה את החללית המאוישת שאותה היא מפתחת בשנים האחרונות. שתי המטרות נחלו הצלחה מלאה.

כאמור, הודו מקיימת יכולת שיגור עצמאית לחלל משנת 1980, ובמהלך השנים פיתחה שני סוגים של משגר לוויינים: PSLV) Polar Satellite Launch Vehicle), המשמש לשיגור לוויינים למסלולים נמוכים סביב כדור הארץ (ושימש בין היתר לכמה שיגורים עבור לקוחות זרים, כולל מדינת ישראל ששיגרה את הלוויין "טכסר" בטיל זה בינואר 2008); ו־Geosynchronus Launch Vehicle (GSLV) המשמש לשיגור לווייני תקשורת למסלולים גיאוסטציונרים, בגובה של כ־36 אלף ק"מ, מעל קו המשווה. נוסף על כך, שיגרה הודו כמה חלליות מחקר, וראויות לציון מיוחד הן החלליות לחקר הירח (מסדרת "צ'אנדריאן") והחללית לחקר כוכב הלכת מאדים (MOM), ששוגרו באמצעות המשגר הקטן יותר, PSLV.

הודו עוסקת זה שנים בפיתוח טכנולוגיות שיאפשרו לה להגיע לחלל עם מטענים כבדים יותר, וכן היא מנסה להשיג יכולת שיגור של בני אדם למסלול מסביב לכדור הארץ. כדי להגשים את יעדיה השאפתניים בחלל (הודו תהיה המדינה הרביעית בעולם שתוכל לשגר אדם לחלל, אחרי הרוסים, האמריקאים והסינים), השקיעה ממשלת הודו, באמצעות הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO), תקציבים ניכרים לפיתוח מנועי טילים מסוג חדש (עבור ההודים) המשתמשים בתערובת של מימן נוזלי וחמצן נוזלי, וכן לפיתוח נרחב של התשתיות הטכנולוגיות הדרושות לשם יציקה של מנועים גדולים המוּנָעים בדלק מוצק (עבור טילי ההאצה הצמודים למשגר החדש שפותח). הודו הגיעה להישגים ניכרים בשתי הטכנולוגיות, והפיתוח של משגר העתיד שלה, GSLV-III הגיע לשעת המבחן בדצמבר 2014.

החללית המאוישת של הודו
צילום: ISRO PHOTO

אסטרונאוטים בחלל

באשר לשאיפותיה של הודו לשגר אסטרונאוטים באמצעות חללית הודית, כאן היה האתגר גדול ביותר, והוא כלל תכנון של מבנה החללית, פיתוח מערכות לקיום חיים בחלל, מערכות הגנה תרמית לשלב הכניסה לאטמוספירה, בניית מערכי ניסוי קרקעיים, מתקני אימון לאסטרונאוטים, פיתוח חליפות חלל ועוד – הכל תוך התבססות על כוח האדם המקומי, ללא העברה של ידע וטכנולוגיה ממקורות זרים. לפני שנים אחדות רווחה הסברה בקרב מומחי חלל שונים, כי הודו תעתיק את מבנה החללית הרוסית "סויוז", באופן דומה למה שבוצע בסין, עם החללית "שן־ג'ואו". אולם עם התקדמות מיזם החללית המאוישת של הודו, התברר כי התכן (Design) שלה שונה מאוד מהחללית הרוסית. נציין כי אחד האתגרים העיקריים של החזרת חלליות מהחלל הוא בניית מערכת הגנה מפני החום האדיר המתפתח על גוף החללית בשובה מהחלל. הודו ביצעה כבר בינואר 2007 החזרה של חללית ניסוי קטנה (550 ק"ג משקלה) מהחלל, תוך שיפור מתמיד ביכולתה לבנות אריחי בידוד מיוחדים. החללית הניסיונית ריחפה בחלל במשך עשרה ימים, לפני שניתנה לה הפקודה לחזור לכדור הארץ. יש להניח כי הודו גם יצאה נשכרת מהידע הטכני המצוי ברשותה, ששימש לפיתוח הגופים החודרים (ראשי הקרב) של הטילים הבליסטיים שלה, המצוידים בנשק גרעיני.

ניסוי ראשון במנוע הקריוגני (העושה שימוש בדלק מימן נוזלי) נערך באפריל 2010, אולם הוא כשל. בינואר 2014, הופעל המנוע החדש בהצלחה במשגר GSLV. באשר למאיצים העושים שימוש בדלק מוצק – בתכנונם ובבנייתם ניצבה הודו בפני אתגרים גדולים ביותר. אמנם, הודו מחזיקה ביכולת מוכחת לבניית מנועים רקטיים של דלק מוצק, אולם הם קטנים בהרבה מן המאיצים החדשים. בתחום ההנעה הרקטית הזו, כל הגדלה בקוטר ההודף המוצק מערימה קשיים אדירים, הן ביציבות הבעירה, הן באחידות התערובת של הכימיקלים והמאגד (פולימר המשמש ל"הדבקת" גרגירי הדלק והמחמצן) והן בביצוע יציקות מושלמות ללא פגמים של ההודף אל תוך מכל המנוע. בשיגור הבכורה, פעלו שני המאיצים באופן מושלם.

טיסת הניסוי הראשונה של המשגר, הנושא בחרטומו את אבטיפוס החללית המאוישת, הייתה קצרה ביותר – ותת מסלולית – דהיינו, החללית לא נכנסה למסלול הקפה סביב כדור הארץ אלא המריאה, ביצעה מסלול קשתי שבשיאו היא הייתה בחלל, ואז הוחל בהליך הכניסה מחדש לאטמוספירה, פתיחת המצנחים ונחיתה בים. לאחר הנחיתה בים נאספה החללית על ידי כלי שיט של הצי ההודי. בדיקות ראשוניות הראו כי כל המערכות בחללית פעלו בלא דופי.

ההצלחה הכפולה של הודו בשיגור – גם בחינת המשגר החדש וגם אישוש לתכן החללית – נוטעת בראשי ISRO ביטחון רב ביכולותיהם, וסביר כי תאיץ את תוכנית הניסויים לקראת משימה מאוישת לחלל, אף כי טרם נקבע תאריך לביצועה. כמו כן קברניטי תוכנית החלל ההודית והנהגתה הפוליטית של הודו מתכננים להגדיל את מעורבותה של הודו בשוק שיגורי החלל המסחריים, והמשגר החדש יוכל להציב את הודו בעמדה תחרותית מול ספקי שיגור בעולם – שכן מחיר השיגורים ושירותי החלל שהודו מספקת נחשב נמוך ביותר.