נוגה חוזרת לשמי הערב

מי שמביט בשמים בשעות הערב מיד לאחר השקיעה, ומפנה את מבטו לכיוון מערב, יכול להבחין בקלות בכוכב בהיר: נוגה, ובשמו הלטיני – ונוס; הבהיר שבכוכבי הלכת וגרם השמים הבהיר ביותר לאחר השמש והירח.

מי שיביט בנוגה בעונה זו באמצעות טלסקופ קטן יראה שצורתו של נוגה כצורת ירח כמעט מלא, ובעוד כמה חודשים ילך ויתמעט עד כדי חרמש צר. כאמור, בהירותו של נוגה מאפילה על בהירות כל גרמי השמים למעט הירח והשמש. כיוון שנוגה קרוב יותר לשמש מאשר כדור הארץ, הוא לעולם לא יתרחק ממנה, וייראה תמיד או בערב או לפנות בוקר. מסיבה זו ראו בו היוונים הקדמונים וגם העברים שני כוכבים שונים.

הכוכב הנראה בשעות הערב היה קרוי ביוונית הֶסְפֶּרוּס, הוא שמו של הכוכב נוגה הנראה במערב ואילו בעת המופע שלו ככוכב בוקר הוא היה קרוי בשם פוֹספוֹרוֹס – מבשר האור (ידוע יותר בשמו הלטיני, לוּציפֶר), או בשם אֶאוֹסְפוֹרוּס – מבשר השחר. שם זה מקביל לשם העברי העתיק של נוגה במופע הבוקר שלו – הילל בן שחר ("איך נפלת משמים, הילל בן־שחר; נגדעת לארץ, חולש על־גוים", ישעיהו יד, יב).

לעומת זאת, הבבלים, שהיו בעלי ידע אסטרונומי מפותח, ידעו שמדובר בכוכב לכת אחד וראו בו את האלה עישתר, שלעתים תפקדה כאלת האהבה ולעתים כאלת המלחמה – ממש כמו נוגה, שלעתים סימל את חמימות הערב ולעתים את צינת השחר. בתקופה שבה הבינו היוונים שמדובר באותו גרם שמים הם קראו לו אפרודיטה, גלגולה היווני של עישתר, ושם זה התגלגל לשמה הלטיני של אפרודיטה – ונוס, שמו הרשמי כיום. נוגה גם קשור בעקיפין לקבוצת בתולה, שהבבלים ראו בכוכב הבהיר שבה (אלפא), סְפּיקָה, את עישתר, אלת המלחמה ששמה התגלגל מאוחר יותר לאסתר.

מיקומו של נוגה בשמי הערב ביחס לשמש השוקעת. מיקומה של נוגה מצוין ביחס לשמש השוקעת (מתוך – ספר השמים לשמי ישראל 2015, אתר היל"א). נוגה תתקבץ שוב עם השמש באוגוסט 2015 ולאחר מכן תיראה רק בבוקר. היא תגיע למרחקה המרבי מהשמש בשקיעה בחודש יולי השנה
איור: יגאל פת־אל

ממדים דומים

נוגה הוא כוכב הלכת השני במרחקו מהשמש והקרוב ביותר לכדור הארץ במרחקו ובממדיו. בדומה לכדור הארץ, גם נוגה מכוסה בעננים, אם כי העננים על פני נוגה סמיכים מאוד ואינם מאפשרים לראות את פני השטח. מפאת קרבתו לשמש, החום הרב גרם להתאיידות כל המים שעל פניו אל האטמוספירה ומנע בכך היווצרות אוקיינוסים וימים. חוסר האוקיינוסים על פני נוגה מנע מתרכובות גזיות שונות, כמו פחמן דו חמצני, לשקוע וליצור סלעי משקע. התוצאה – אטמוספירה עשירה בפחמן דו חמצני, הפועלת כחממה ומונעת מכוכב הלכת המחומם על ידי קרני השמש להתקרר. הלחץ האטמוספירי על פני נוגה, הגדול פי 90 מזה שעל פני כדור הארץ, לא אפשר לחוקרים לראות את פני הקרקע של נוגה.

ממדיו של נוגה דומים לממדי כדור הארץ – קוטרו 12,100 ק"מ, שווה ל־0.95 מקוטר כדור הארץ. מרחקו הממוצע של נוגה מהשמש – 0.723 יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית אחת היא המרחק הממוצע שבין כדור הארץ והשמש) ומכאן שהוא עשוי להתקרב אל כדור הארץ מרחק של 0.27 יחידות אסטרונומיות בלבד, השווים ל־40 מיליון ק"מ. זהו המרחק הקרוב ביותר בין כדור הארץ לכוכב לכת כלשהו. נוגה משלים הקפה סביב השמש אחת ל־224.7 יום, שהם 0.6125 שנים ארציות.

המחקר היחיד של נוגה, שנעשה ישירות מכדור הארץ, התמקד בשכבות העננים הנצחיות שלו. התצפיות היעילות ביותר היו אלה שנעשו בתחום העל־סגול, שגילו שכבות רבות של עננים בתצורות ותרכובות שונות. שכבות העננים העליונות מורכבות בעיקר מחומצה גופרתית. רק בשנת 1970 הצליחה החללית הרוסית וֶנֶרה 7 לנחות על פני נוגה. תשע חלליות נוספות מאותה סדרה נחתו ומדדו את הרכב האטמוספירה של נוגה ואת מבנהו, ואף הצליחו לשגר כמה תמונות של אתר הנחיתה, בטרם נמעכו על ידי הלחץ האטמוספירי האדיר.

בשנת 1978 שיגרה סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, שתי חלליות מסדרת פיוניר ונוס –     – האחת מיפתה לראשונה את פני הקרקע של נוגה, באמצעות קרני מכ"מ, שחדרו את העננים, והשנייה נחתה על פני נוגה תוך שחרור חמש גשושיות, שחקרו את מבנה האטמוספירה. בשנת 1985 שוב מדדו שתי חלליות רוסיות מטיפוס וגה את האטמוספירה של נוגה.

המבצע הגדול והפורה ביותר של מיפוי פני נוגה נעשה על ידי סוכנות החלל האמריקאית, כאשר מעבורת החלל אטלנטיס שיגרה את המקפת מגלן ב־4 במאי 1989. מגלן ביצעה סדרה של הקפות עד מחצית 1991 ומיפתה באמצעות קרני מכ"מ בהפרדה גבוהה כ־84 אחוז מפני נוגה. המדידות של מגלן אפשרו בפעם הראשונה למפות את פני השטח של נוגה באיכות גבוהה ביותר. מגלן הראתה שמרבית פני השטח של נוגה הם מישורים גדולים, שחלק מהם מתנשאים לגובה של כמה ק"מ. שני המישורים הגדולים הם: אישטר טרה (Ishtar Terra), המצוי בחציו הצפוני של נוגה, ואפרודיטה טרה (Aphrodite Terra), המצוי בחציו הדרומי. ההרים הגבוהים ביותר על פני נוגה הם – הרי מקסוול (Maxwell Montes), המתנשאים לרום של 11 ק"מ מעל פני נוגה.