סודי ביותר

ההיסטוריה הסודית של מודיעין מהחלל

צילום: שאטרסטוק
צילום: שאטרסטוק
18 בספטמבר 2014

בימינו, כשצי גדול של לווייני צילום ותצפית מקיף את כדור הארץ ומצלם אותו ללא הפסקה, יום ולילה, מעניין להיזכר בימיו הראשונים של המודיעין הצילומי מהחלל ובתוכניות נשכחות שהיו עטויות מעטה עבה של סודיות וחשאיות במשך שנים. אחת התוכניות המעניינות ביותר של ארצות הברית להשגת מודיעין מהחלל הייתה קרויה MOL – Manned Orbital Laboratory. תוכנית MOL הייתה מיזם של חיל האוויר האמריקאי לבנייה ולתפעול של תחנת חלל צבאית במסלול נמוך סביב כדור הארץ. התחנה אמורה הייתה להיות מאוישת בצוות של שני אסטרונאוטים, שיגיעו אליה באמצעות חללית ג'מיני משופרת (תוכנית ג'מיני הייתה תוכנית חלל של נאס"א, שבמסגרתה שוגרו עשר משימות לחלל, ושבה למדו האמריקאים לבצע שורת משימות ששימשו מאוחר יותר את תוכנית אפולו לחקר הירח).

תחנת החלל MOL נועדה לאפשר לאסטרונאוטים שבתוכה יכולת שהייה של עד 40 יום, בתנאים צפופים למדי. מבנה התחנה היה גליל באורך של קרוב ל־22 מטר, ובקוטר של  כשלושה מטרים. היא אמורה הייתה להגיע לחלל באמצעות המשגר הכבד של אותה תקופה – טיטאן 3. הצוות אמור היה לטוס לחלל בחללית ג'מיני, לבצע תמרוני חבירה עם התחנה, ולעגון בה. נבחנו תצורות שונות של כניסת הצוות לתחנת החלל, וחלקן כללו גם ריחוף בחלל, שכן חללית ג'מיני נועדה להתחבר לתחנה עם חלקה האחורי – דבר שלא אִפשר יצירת מנהרה משום שאז היה צורך לחתוך את מגן החום של החללית (שנועד לאפשר את חזרתה בשלום לאחר המשימה) וליצור שם דלת. לבסוף, לאחר בדיקות, נקבע כי אפשר לבצע זאת – ולראשונה ביצעה ארצות הברית טיסה (לא מאוישת) שבה נעשה שימוש בחללית "משומשת" שכבר טסה לחלל עם צוות במסגרת מבצע ג'מיני.

תחנת החלל MOL ובחרטומה מאוישת מסוג ג'מיניצילום: USAF Photo
תחנת החלל MOL ובחרטומה מאוישת מסוג ג'מיני
צילום: USAF Photo

התוכנית יצאה לדרך באופן רשמי בדצמבר 1963, והוכרזה פומבית כבחינה של שימושים צבאיים בחלל, אך ללא פירוט מטרותיה המדויקות. מיזם זה פותח במקביל לתוכנית אפולו, ובוטל רק בשנת 1969 (השנה שבה נחת האדם לראשונה על הירח), לאחר שהיה ברור לארצות הברית כי משימות מודיעין מהחלל ניתנות לביצוע טוב (וזול) על ידי לוויינים בלתי מאוישים, והסיבוך הכרוך בתוכנית חלל מאוישת שמטרתה איסוף מודיעין מהחלל אינו נחוץ. בסך הכל אומנו והוכשרו 17 אסטרונאוטים של חיל האוויר האמריקאי, שאמורים היו לטוס אל תחנת החלל MOL ולהפעיל את מערכת המודיעין שלה. ברבות הימים, שישה מתוכם זכו לטוס לחלל כחלק ממשימותיה של מעבורת החלל האמריקאית.

מאחורי הקלעים של MOL

כמי שהיסטוריה של משימות חלל היא חלק מתחומי העניין שלו, אני מקפיד לקרוא ולאסוף חומרים על תוכניות החלל במדינות שונות – ודומה שככל העיסוק בהיסטוריה מתקדם, צצים ועולים חומרים חדשים כל העת. רק עכשיו – 45 שנה לאחר ביטול תוכנית MOL – חומרים מסווגים של חיל האוויר האמריקאי מתחילים לצאת לאור ומאפשרים הצצה ראשונית אל מאחורי הקלעים של "פרויקט שחור" של ממש.

תצורות תחנת החלל MOL, מתוך מסמך שסיווגו הוסר לאחרונה. למעלה: תצורה מאוישת, למטה: תצורה בלתי מאוישת. משמאל השרטוט אפשר לראות את קפסולות החזרת סרטי הצילום
תצורות תחנת החלל MOL, מתוך מסמך שסיווגו הוסר לאחרונה. למעלה: תצורה מאוישת, למטה: תצורה בלתי מאוישת. משמאל השרטוט אפשר לראות את קפסולות החזרת סרטי הצילום

המשימות העיקריות של MOL, שהיו מוכרות במשך שנים, כללו צילום של כדור הארץ והחזרת סרטי הצילום על ידי צוות האסטרונאוטים בתום המשימה (יש לזכור כי בשנות ה־60 לא הייתה טכנולוגיה שאִפשרה לשדר את התמונות מלוויין צילום חזרה לקרקע, כמקובל בימינו). אולם, נוסף אליהן היו למתכננים הצבאיים של חיל האוויר האמריקאי תוכניות נרחבות ביותר, שכללו גם גרסה בלתי מאוישת של MOL, וגם משימות של מודיעין אלקטרוני (ELINT – Electronic Intelligence) ומשימות מודיעין אותות (Signal Intellligence) – קליטת אותות שונים של מערכות קורנות מברית המועצות (מכ"ם, שידורים מטילים בעת ניסוי וכיו"ב) לשם ניתוחם ופיתוח אמצעי נגד שונים. חלק מהמשימות שתוכננו כללו מעקב אחר מטרות קרקעיות וימיות, מעקב אחר אובייקטים חלליים (לוויינים ומשימות מאוישות) של ברית המועצות, הערכת נזקי הפצצות (BDA), מעקב ימי כללי, כולל אחר תנועת כלי שיט אזרחיים, ונוסף על כך, תצפיות אופטיות באיכות גבוהה, תוך שימוש בטלסקופ גדול מידות.

חלליות ג'מיני ותחנת החלל MOL נועדו להיות משוגרות לחלל מבסיס החלל ואנדנברג שבקליפורניה (VAB) למסלול קוטבי – שאפשר חליפה מעל כל כדור הארץ (וזמן חזרה מעל אותה נקודה מדי 48 שעות). היעד העיקרי למעקב היה אמנם ברית המועצות, אך המסלול אפשר תצפית נוחה גם על סין, ועל אזור המזרח התיכון. בין 1965 ל־1969 האמירה עלותה של תוכניתMOL  מ־1.5 מיליארד דולר ל־3 מיליארד. בשל העלות העצומה של מעורבות ארצות הברית בווייטנאם, הוחלט על קיצוצים גדולים במשרד ההגנה (גם תוכניות שאפתניות אחרות, כמו מפציץ הענק B-70, שנועד לטוס במהירויות של 3 מאך בוטלו), ותחנת החלל MOL הייתה בין המיזמים שבוטלו.

משימות הביון של MOL בוצעו לבסוף על ידי מגוון לוויינים צבאיים אמריקאים. חלקים אחרים של המשימות שנועדו לבחון שהייה ארוכה של בני אדם בחלל, וניסוי של טכנולוגיות הקשורות בפעילות זו – בוצעו לבסוף בתחנת החלל סקיילאב, שהייתה פעילה בשנים 1973־1974.