האדם הניאנדרתלי ואנחנו

אנו מין בני האדם היחיד בעולם. ואולם, מנקודת מבט אבולוציונית, זהו מצב חדש. במשך רוב תולדות האנושות חיו לצדנו מינים ותת-מינים נוספים של אדם, שאיתם באנו במגע, החלפנו מידע ואף הבאנו צאצאים משותפים.

לא הרבה ידוע על הרכיבים הגנטיים שמייחדים בני אדם מודרניים והאם הייתה להם השפעה על העובדה שאנו מין האדם היחיד ששרד. עוד פחות ידוע על האפיגנטיקה המיוחדת שלנו. בעוד שגנטיקה עוסקת בשינויים מורשים ברצף הדנ"א (מוטציות), האפיגנטיקה עוסקת בשינויים מורשים שאינם נגרמים על ידי מוטציות, אלא על ידי שינויים כימיים במולקולת הדנ"א ש"מדליקים" ו"מכבים" גנים ביעילות רבה. כך, משמשת האפיגנטיקה כשכבת בקרה הקובעת איפה, מתי, ואיך יופעלו הגנים בגופנו. מקובל להניח ששינויים אפיגנטיים עומדים בבסיס רבים מההבדלים בין קבוצות בני האדם.

במחקר זיהו החוקרים שהמערכת שבה חלו השינויים הרבים ביותר היא המוח
צילום: שאטרסטוק

במחקר שפורסם בכתב העת Science, פיתחו ד"ר לירן כרמל, פרופ' ערן משורר ודוד גוכמן שיטה מהפכנית, המאפשרת לשחזר את האפיגנטיקה של זני בני אדם שנכחדו – האדם הניאנדרתלי והאדם מדניסובה (שהינו זן אדם נוסף, שהתגלה רק בשנים האחרונות). באמצעות השוואת האפיגנטיקה של זני אדם אלה לזו שלנו, זיהינו גנים אשר פעילותם השתנתה בנו במהלך אלפי השנים האחרונות, ומכאן שהיא ייחודית לבני אדם מודרניים. במחקר זיהו החוקרים שהמערכת שבה חלו השינויים הרבים ביותר היא המוח. גם המערכת החיסונית ומערכת הלב-ריאה עברו שינויים רבים, בעוד שמערכת העיכול נותרה יחסית ללא שינוי. יתר על כן, רבים מהגנים שפעילותם ייחודית לנו קשורים במחלות כדוגמת אלצהיימר, אוטיזם וסכיזופרניה, מה שמעלה את הסברה שהשינויים האבולוציוניים שיצרו את הפעילות הקוגניטיבית המיוחדת לנו, הם אותם השינויים שגם עומדים בבסיסן של מחלות נוירולוגיות-פסיכיאטריות אשר כה נפוצות בקרב בני אדם מודרניים.

העבודה מספקת את ההצצה הראשונה לאבולוציה של בקרת גנים בשושלת האדם, ופותחת אופק לשדה מחקר חדש, שבו יפוענחו רשתות בקרה אפיגנטיות במינים שנכחדו מן העולם כבר לפני מאות ואלפי שנים רבות.