לשבי נולד?
אם אתם מסתובבים בגני חיות, מאכילים את הפילים, מתרשמים מהג'ירפות ומתפעלים מגודלו של הנמר כדאי שתדעו: בעלי חיים אלה חיים לרוב בניתוק מסביבתם הטבעית ולא פעם שרויים במצוקה. על הנזק שגורמים גני החיות לבעלי החיים בכתבה שלפניכם. האמת שמאחורי הסורגים
יום אחד נפל ילד בן חמש מעבר למעקה אל חצר הגורילות. זה קרה ב-31 באוגוסט 1986 בגן החיות באי הבריטי ג'רזי (Jersey Island) שבתעלת למאנש. ראשו של הילד פגע ברצפת הבטון והוא איבד את ההכרה. יאמבו, גורילה כסוף גב וגדול ממדים, שליטהּ המרשים של הקבוצה, ניגש אליו, התבונן בילד בריכוז, הושיט את ידו העצומה ונגע בו קלות בגב אצבעו ברוך ובזהירות, ספק מלטף, ספק מנסה לבחון את טיבו. גורילות אחדות החלו להתקרב לעבר הילד. יאמבו ניצב מולן וחסם את דרכן, מגן על הילד בגופו. כעבור זמן מה הילד התעורר וייבב. יאמבו התרחק מעט, ואז נכנסו אל החצר שניים ממטפלי גן החיות וחובש, והילד חולץ.
בעקבות האירוע העיר הזואולוג הבריטי הנודע דזמונד מוריס על העדינות הרבה שבה התייחס הגורילה לילד משלנו שנפל לידיהם. זאת, בניגוד ליחס האדם לגורילות שאיתרע מזלם ליפול לידינו. אז מי המין הפרימיטיבי יותר מהשניים? הוא שאל.
צפו בגורילה מגנה על הילד. מה אנחנו היינו עושים?
את גן החיות באי ג'רסי הקים הסופר וחוקר הטבע ג'ראלד דארל. הייתי המשתלמת הישראלית הראשונה בהכשרה הניתנת שם בקורסים למטפלי גני חיות ולעוסקים בשמירת הטבע. דארל ייסד את המוסד המיוחד הזה בשנת 1959. חזונו היה להקים גן חיות המתמקד בקידום שמירת הטבע, ברביית בעלי חיים בסכנת הכחדה, במתן בית טוב לבעלי חיים שסבלו קודם לכן בגני חיות אחרים, בהכשרת מטפלי חיות מקצועיים המודעים לצורכיהם של בעלי החיים, במחקר ובחינוך הקהל הרחב.
גן חיות, טען דארל, צריך לדאוג בראש ובראשונה לרווחת בעלי החיים השוכנים בו, בעדיפות שנייה לנוחיות המטפלים, ורק בעדיפות שלישית לקהל המבקרים. למרבה הצער בגני חיות רבים בעולם סדר העדיפויות הפוך.
צילום: שאטרסטוק
הסבל שבשעמום
גורמי העקה (Stress) העיקריים שבעלי חיים בשבי סובלים מהם הם שעמום או בדידות. רבים מבעלי החיים בטבע מצויים תמיד בפעילות – בתנועה בתוך תחום המחיה שלהם, בחיפוש אחר מזון ובעיבודו, בהימנעות מטורפים ומסכנות ובניהול מערכות יחסים חברתיות עם בני מינם.
בעלי החיים בגני החיות מקבלים מזון מוכן, מרחב התנועה שלהם מוגבל, והם חיים בחברת מספר מצומצם וקבוע של בני מינם. מצוקת השעמום מעוררת הפרשה של הורמוני דחק הגורמים לאורך זמן להתפתחות של התנהגויות א-נורמליות של בעלי החיים, והיא יכולה להביא אף להתפתחות של מחלות קשות ולמוות.
אם אתם רואים למשל נמר מסתובב בכלובו במסלול מעגלי אינסופי, שימפנזה יושב ומנדנד את גוו קדימה ואחורה בלי הפסקה, בבון רובץ שעות בלי תנועה ובוהה לפניו במבט חסר הבעה, דוב מניע את ראשו בלא הרף או תוכי מקריח התולש מעליו את נוצותיו בעצבנות, קרוב לוודאי שאתם חוזים בבעל חיים הסובל ממצוקת שעמום או מבדידות.
צילום: שאטרסטוק
לא לכל בעלי החיים אפשר לתת תנאי שבי ההולמים את צורכיהם. למשל, פילים חיים בטבע במשפחות מורחבות של אימהות עם בנותיהן הבוגרות וצאצאיהן הצעירים. הקבוצות השונות שומרות על הקשר ביניהן גם כשהן נודדות למרחקים באמצעות תקשורת תת-קולית (השמעת קולות בתדירות נמוכה מטווח השמיעה של בני האדם). הקשרים החברתיים בין חברי כל קבוצה ובין המשפחות הם חלק מהותי של חייהם. הם יכולים לנוע קילומטרים רבים ביום אחד. אין בעולם גן חיות שיכול באמת לספק את כל צרכיו של מין אינטליגנטי, חברתי ודינמי זה.
צילום: שאטרסטוק
יחסי הציבור מזיקים לפנדה
טיעון אחד שגני חיות מרבים להשתמש בו כדי להצדיק לכידת פרטים מהטבע הוא שמטרתם לעודד רבייה וגידול של חיות בר בשבי לצורך שמירה על מינים בסכנת הכחדה. הטיעון הזה קביל רק במקרים שבהם יש הצלחה ניכרת ברביית המין בשבי, וכאשר את הצאצאים אפשר להחזיר לחיים בבתי גידולם הטבעיים וכך לאושש את האוכלוסיות בטבע, כחלק מתכנית לשמירת המין.
יש כמה סיפורי הצלחה כאלה, אך הם אינם רבים. גני חיות היו שותפים לרבייה, לגידול ולהשבה לטבע של מספר מועט של מיני עופות דורסים, אנטילופות, זוחלים ואחרים. כך למשל בגן החיות בג'רזי הצליחו לסייע בהצלת אוכלוסיית בזי המאוריציוס (Falco punctatus) שהיו על סף הכחדה. היום יש כמה מאות בזי מאוריציוס בטבע, והאוכלוסייה הולכת וגדלה.
השבה של חיות בר לטבע היא תהליך מורכב, הדורש הבנה ניכרת של הביולוגיה, האקולוגיה וההתנהגות של המין, השקעה רבה של משאבים, מעקב צמוד ושחרור חוזר של פרטים רבים לאורך זמן. החוקר בנג'מין בק ושותפיו מצאו שרק כ-11% מההשבות מצליחות. לא כל מין, ובוודאי לא כל בעל חיים שנולד בשבי, אפשר להחזיר לטבע.
מין אחד שהפך לסמל לתרומתם כביכול של גני החיות לשמירת בעלי חיים בסכנת הכחדה בעולם הוא דוב הפנדה. המחקר פורץ הדרך של הזואולוג ג'ורג' שאלר שפורסם ב-1993 בספרו "הפנדה האחרון" בהוצאת אוניברסיטת שיקגו, ובעקבותיו מחקרים נוספים, שפורסמו למשל בדוח על מצב המין משנת 2001, של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), מראים שדווקא בטבע יש לפנדות הצלחת רבייה גבוהה יותר מבגני חיות. רק כ-30% מהפנדות בשבי מעורבים ברבייה בעוד בטבע כמעט כל הבוגרים מתרבים, ורוב הגורים הנולדים בשבי לא מגיעים אפילו לגיל שנה.
מה קורה לגורים כשהם גדלים?
מספר בעלי החיים שמצויים היום בגני חיות אינו ידוע, אך הוא מוערך ביותר ממיליון. אם כך האם יש הצדקה ללכידה של בעלי חיים נוספים בטבע לשם העברתם לגני החיות גם היום? יש אמנם מקרים מיוחדים שבהם גני החיות יכולים לסייע, למשל במתן מקלט לגורים יתומים, ניצולי סחר בלתי חוקי בחיות בר, או בשיקום של חיות בר פצועות, אבל היום כבר קשה מאוד להצדיק לכידה מכוונת של חיות בר בטבע לצורך הצגתם בגני חיות.
גני חיות רבים מאפשרים רבייה של בעלי חיים גם אם הם יודעים שלא יימצא מקום טוב לשכן את הצאצאים לכשיתבגרו. דוגמה קיצונית וידועה לשמצה היא מכירתם של אריות "עודפים" ילידי שבי לחוות ציד בדרום אפריקה ובמדינות אחרות. יש גני חיות המאפשרים באופן קבוע ומכוון רביית יתר של אריות. הרי קשה לעמוד בקסמם של הגורים המשתעשעים זה עם זה, והקהל אוהב לצפות בהם.
צילום: שאטרסטוק
משבגרו ואי אפשר להחזיק אותם עוד, מוכרים את הפרטים העודפים לחוות ציד פרטיות. לחוות האלה מגיעים חובבי ציד עשירים, שמשלמים הון רב כדי לירות בקלות באריות האומללים, אריות שחיו בשבי כל חייהם, הפכו לכבדי תנועה ביחס לבני מינם בטבע ולמדו לתת אמון מלא בבני אדם. לעתים כדי להקל עוד יותר על מבצעי מעשה ההרג, מסממים את האריות הנידונים לציד לפני שמשלחים בהם את רודפיהם בתוך מתחם מגודר שממילא אין להם אפשרות להימלט ממנו. למרבה הציניות אותם גני מדווחים לא פעם לציבור שהם שולחים את האריות שגידלו בשבי בחזרה לאפריקה.
ארגוני גני החיות
עד לפני כמה עשרות שנים יכול היה מנהל של גן חיות לנהוג בבעלי החיים השוכנים בו ככל העולה על רוחו. היום הידע המצטבר על בעלי החיים בטבע, ואיתו המודעות הגדלה לצרכיהם, מביאים לשיפור מתמיד בדאגת גני החיות לרווחת דייריהם. גני חיות רבים מצטרפים לאיגוד גני החיות והאקווריומים העולמי (WAZA) ולארגוני גני החיות האזוריים (כמו למשל AZA, האיגוד האמריקאי, ו-EAZA, האיגוד האירופי). יותר מ-1,500 גני חיות חברים בארגון גני החיות העולמי באופן ישיר, או דרך חברותם בארגונים האזוריים. במסגרת הארגונים גני החיות מתחייבים לעמוד בכללים מוסכמים ולשמור על רווחת בעלי החיים.
לצד גני החיות הפועלים בהתאם לדרישות אלה, עדיין קיימים כמעט בכל העולם גני חיות, פינות חי ואוספים פרטיים רבים מהסוג הישן והרע, הגורמים לסבל לבעלי החיים השוכנים בהם. הציבור והרשויות יכולים להביא לסגירתם של מוסדות מסוג זה, כפי שנאסר על החזקת חיות בר בקרקסים בישראל ובמדינות אחרות. במדינות אחדות, כמו בריטניה, הודו, ניו זילנד ואחרות, כבר יש חקיקה מפורטת המסדירה את כללי החזקת חיות הבר בשבי על כל היבטיה. בישראל, למרבה הצער, עוד אין חקיקה מפורטת כזאת.
הרווחה שלהם – האחריות שלנו
כדי לתת לבעלי חיים בשבי תנאים המתאימים לצורכיהם הפיזיים, ההתנהגותיים והחברתיים, צריך קודם כל להכיר ולהבין היטב את הביולוגיה ואת ההתנהגות של כל מין ואת תנאי המחיה הטבעיים שלו. על גן החיות לגייס לשורותיו צוות מקצועי, מנוסה ומיומן, לרבות וטרינרים וביולוגים, ולהבטיח שיתעדכנו כל הזמן בידע המתחדש בתחום, בין היתר בעזרת ארגוני גני החיות.
יש צורך לדאוג לבריאותם של בעלי החיים ולבטיחותם, לתזונה הולמת ומגוונת, למרחב תנועה מתאים לצורכי המין, לממשק אקלים, אוורור ותאורה מתאימים, לחומרי קינון ומצע, לסביבה חברתית המותאמת למידע הקיים על התנהגותו החברתית של המין ולממשק גנטי מיטבי (המושג באמצעות שיתוף פעולה עם גני חיות אחרים) כדי למנוע רביית קרובים וכדי להגדיל את המגוון הגנטי של כלל אוכלוסיית המין בשבי.
צילום: שאטרסטוק
כל מין זקוק להרכב חברתי המאפיין את אורח חייו בטבע וכן להעשרה באמצעות מתקנים המחקים במידת האפשר את סביבתו הטבעית. כל בעל חיים זקוק לאפשרות מסתור מפני בני קבוצתו, מפגעי מזג האוויר – ואף מפני הצופים. חשוב למנוע מצב שבו נקבות, צעירים או זכרים חלשים יהיו נתונים לתוקפנות חוזרת ונשנית של בני קבוצתם החזקים מהם.
בתקופה שבה השתלמתי בגן החיות בג'רזי חי שם דוב הימלאיה שהגיע מגן חיות שבו הוחזק בבידוד ובלא העשרה סביבתית. בג'רזי הדוב שוכן בחצר גדולה ובה בריכה קטנה ומתקני העשרה רבים לטיפוס ולגירוד. אבל הסבל שעבר על הדוב בגן החיות הקודם הותיר עליו את חותמו, והוא העביר את מרבית זמנו בצעידה אינסופית במסלול אחד קבוע על שטח קטן.
כדי לשבור את תבנית ההתנהגות הזאת החליפו המטפלים בכל יום את מיקום המתקנים בחצרו, פיזרו את מזונו בפינות והציבו מכשולים כמו בולי עץ גדולים על דרכו. כך הוא נאלץ לשנות בכל יום את מסלולו. לאחר תקופה ממושכת התחיל הדוב להרחיב ביוזמתו את תחום השיטוט שלו בחצר, ואף השתמש במתקנים השונים. השיפור בדאגה לרווחתם של בעלי החיים בגני החיות אינו תלוי רק בהנהלה ובצוות או ברשויות. גם לקהל המבקרים תפקיד חשוב. כל מבקר בגן חיות שרוצה להשפיע צריך פשוט לשאול – את כל השאלות הקשות.
תמר רון היא דוקטור לזואולוגיה ואקולוגיה, יועצת בינלאומית לשמירת המגוון הביולוגי, ובעלת ניסיון והכשרה גם בטיפול בחיות בר בשביה.