נמצאה גפן – יצא סוד
גילוי ראשון מסוגו של זרעי גפן בני 1,500 שנים עשוי לענות על השאלה: מדוע היין של הנגב היה כה יוקרתי באימפריה הביזנטית
בפעם הראשונה נמצאו זרעי גפן בנגב שמקורם בתקופה הביזנטית ושמהם יוצר "יין הנגב" – אחד היינות היוקרתיים והמשובחים ביותר בכל האימפריה הביזנטית. הזרעים המפוחמים, בני יותר מ־15 אלף שנה, התגלו באתר חלוצה שבנגב. "הגפנים שגדלים היום בנגב הם מזנים אירופיים, בעוד הגפן של הנגב אבדה מהעולם. המשימה הבאה שלנו היא לשחזר את היין העתיק, ואולי כך נוכל להתחקות אחר הטעם ולהבין מה הפך את היין של הנגב לכה משובח", אומר פרופ' גיא בר־עוז מאוניברסיטת חיפה, שעומד בראש החפירה.
העיר הביזנטית חלוצה, Elusa ביוונית, נוסדה על ידי הנבטים אך הגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית במהלך המאות הרביעית עד השביעית לספירה. אז הפכה העיר להיות הגדולה והמרכזית מבין ערי הנגב הביזנטיות. עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות מצביעות על עושרה של העיר שאכלסה כמה אלפי תושבים והכילה בשיאה מבני ציבור מרשימים כגון תיאטרון, מדרשה, בתי מרחץ וכנסיות.
ממקורות היסטוריים של התקופה הביזנטית מכירים החוקרים את "היין של הנגב" או "יין עזה", על שם הנמל שממנו הוא נשלח לכל רחבי האימפריה. יין זה נחשב למשובח וליקר במיוחד, אולם למרבה הצער הוא לא השתמר עד ימינו, ולכן אי אפשר לדעת מה הפך אותו לכזה. בחפירות שהתקיימו עד היום בנגב מצאו החוקרים את הטרסות שבהן גודלו הגפנים, את היקבים שבהם הוכן היין ואת הכדים שבהם אוכסן ויוּצא, אולם זרעי הגפן עצמם לא נמצאו.
כל זאת כאמור עד לחפירה הנוכחית בגן הלאומי חורבות חלוצה המתבצעות כחלק מפרויקט מחקר ביו־ארכיאולוגי שמטרתו לבחון את הסיבות לעלייתה ונפילתה של החברה הביזנטית בנגב. המחקר מנוהל על ידי צוות חוקרים ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה בשיתוף עם רשות העתיקות בראשותם של פרופ' בר־עוז וד"ר ליאור וייסברוד מאוניברסיטת חיפה וד"ר טלי אריקסון־גיני מטעם רשות העתיקות.
כמו במקומות אחרים בנגב, גם מבני האבן של חלוצה – שהייתה בשיא פריחתה העיר הביזנטית המרכזית בנגב – לא שרדו בשל שוד אבנים לאורך התקופות. אולם כמו שקורה לא אחת בחפירות ארכיאולוגיות, את הממצא הנדיר מצאו החוקרים דווקא בזבל. לדבריו של פרופ' בר־עוז, האשפות של העיר השתמרו כמעט בשלמותן, הן מסמנות כיום את גבולותיה של העיר הקדומה, והן כה בולטות עד כי אפשר להבחין בהן בתמונות לוויין, למשל ב־Google Earth. חרסים ומטבעות שהתגלו בתוך האשפות העידו כי הן נערמו בעיקר במהלך המאות השישית עד השביעית לספירה – תקופה שבה העיר הגיעה לשיא פריחתה הכלכלית. עם התמוטטות המערך העירוני של חלוצה לקראת אמצע המאה השביעית, מסיבות שעדין לא התבררו במלואן, פסק פינוי האשפה המאורגן ונראה כי גם העיר עצמה וגם האשפות המקיפות אותה ננטשו.
יין משמח
בהררי האשפה הקדומים מצאו החוקרים בצפיפות גבוהה במיוחד שברים של כלי חרס ששימשו לאגירה, בישול והגשה, ובלטו בהם מספרם הרב של קנקני עזה ששימשו לאגירת יין הנגב הקדום. כמו כן מצאו החוקרים שפע של שרידים ביולוגיים הכוללים עצמות בעלי חיים: עצמות דגים מים סוף וצדפות מן הים התיכון שיובאו אל האתר והעידו על עושרם הרב של תושבי העיר הביזנטית.
אולם גולת הכותרת היו מאות זרעים זעירים ומפוחמים של גפן. לדברי החוקרים, זוהי הפעם הראשונה שנמצאו זרעי גפן "נגבית" – מה שיספק עדות בלתי אמצעית ראשונה מסוגה לגידול הגפן במערב הנגב בעת העתיקה. מלאכת חשיפת הזרעים הזעירים מתוך הררי האשפה הייתה לא פשוטה: החוקרים נעזרו לראשונה בשיטות חפירה קפדניות ועדינות, שכללו ניפוי דק והצפה של שרידים בוטניים הנוטים לצוף לאחר שיקוע של הקרקע. שיטות אלו אפשרו לחלץ את הממצא הבוטני מהחומר הביזנטי. "לאחר שטיפה של העפר וניפוי עדין של הממצא נותר רק להפריד בין הממצא הבוטני הכולל זרעים, גלעינים וחלקי צמחים לבין עצמות בעלי חיים קטנים, הכוללים בין השאר שרידי מכרסמים שנמשכו לאשפות", הסביר פרופ' בר־עוז.
כאמור, הגפנים שמהם הפיקו הביזנטים את היין ששמו נודע בכל רחבי האימפריה הביזנטית לא שרדו וכיום לא יודעים החוקרים אם היה מדובר בזנים שיובאו ממקומות אחרים – כמו שקורה היום (הגפנים שמגדלים בנגב הן צרפתיות או איטלקיות), או שהיה מדובר בזנים מקומיים שאבדו כבר מן העולם. השלב הבא של המחקר הוא לחבור לביולוגים כדי לרצף את הדנ"א של הזרעים וכך לגלות מה מקורם. "זנים אירופיים דורשים מים רבים. היום זה מהווה בעיה פחות גדולה בזכות הטכנולוגיה, אולם לא סביר להניח שכך היה המצב לפני 1,500 שנים. מעניין יותר לחשוב על זני גפן מקומיים, שהיו מתאימים יותר לנגב. אולי הסוד ליוקרתו הבינלאומית של היין של הנגב היה טמון בדרך שבה גודלו הגפנים בתנאי הנגב הצחיחים?", תמהים החוקרים.
מגדלי היין המקומיים כמו החוקרים מגלים עניין רב בגילוי המסעיר – כולם מבקשים לגלות את הסוד של גפני הנגב במטרה לשחזר את היין העתיק, וכך להבין סוף סוף מדוע שמו נודע עד קצוות האימפריה הביזנטית – במצרים, יוון, איטליה וספרד.