"בנות לא בונות"

לפני כמה שבועות הטלתי על קבוצת תלמידות שהפריעו בשיעור פעילות חינוכית, שבסיומה אמור להיות בידן דגם מוכן של לוויין קיובסאט (לוויין בצורת קובייה, בגודל של 10X10 ס"מ). המטרה הייתה ליצור כמה דגמים לתלייה במסדרון בית הספר עם קרדיט לתלמידות היוצרות. האתגר היה הדדי: הן נאלצו להתמודד עם עמידה במשימה, ואני התמודדתי עם כמה תלמידות, בוגרות בית ספר יסודי, שעושות שימוש בסעיף ההגנה – "בנות לא בונות".

הפער המגדרי בתחומי המדעים והטכנולוגיה מצער מאוד. לפי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הבדלים בין גברים לנשים בישראל בין השנים 1990־2011, נרשם כי ב־2010 נמדד יתרון לנשים בתחום ההשכלה. התפלגות הזכאות לתעודת בגרות בסיום י"ב מראה כי ב־2011, 62 אחוז מהבנות המסיימות היו זכאיות לתעודה, לעומת 51 אחוז מהבנים המסיימים. מתוך אלו, 51 אחוז מהבנות עמדו בדרישות הסף לכניסה לאוניברסיטאות לעומת 43 אחוז מהבנים. עם זאת יותר גברים מסיימים תואר ראשון במקצועות STEM (מדעים, הנדסה, טכנולוגיה, מתמטיקה)  מאשר הנשים (35 אחוז מהגברים, 13 אחוז מהנשים).

בין השנים 2000־2011, חלה מגמה מעורבת במקצועות ה־STEM השונים – חלק מהמקצועות ספגו ירידה בכמות הנשים המסיימות ובחלק מהם נרשמה עלייה. על פי נתונים אלה אפשר לשער את התפלגויות שוק העבודה העתידי במקצועות ה־STEM. הסיבות לפערים רבות: הבנָיה חברתית (סוציאליזציה), תפישות תרבותיות על תפקיד האישה בחברה, ייחוס הכישלון של בנות לעצמן – לעומת בנים המייחסים זאת לסביבה, וכן מחסור חמור במודלים לחיקוי. יש לציין כי  לא נמצאו הבדלים פיזיולוגיים מולדים שיכולים לגרום לפערים העמוקים.

לפער המגדרי בתחומי ה־STEM יש היסטוריה ארוכה ומעציבה. די להביט ברשימת הממציאים והמגלים ב־500 השנה האחרונות ולראות הטיה מגדרית שקרובה ל־100 אחוז. על פי הסטטיסטיקה הנ"ל, שוויון אינו צפוי בקרוב, אך נעשים מאמצים לשיפור המצב, כמו למשל השתלמויות משרד החינוך בנושא התנהגות מגדרית מתקנת בכיתה. תצפיות ומחקרים מציגים תמונה כיתתית לא נעימה: בשיעורי מדעים הבנים נוטים להשתתף והבנות נוטות להימנע, וגם כאשר מוצגת שאלה לכיתה, קיים סיכוי גבוה יותר שהמורה ייתן את רשות הדיבור לבנים ולא לבנות המעוניינות להשתתף. לעתים די במבט ערני בתלמידה כדי לדעת שהסיבה לאי השתתפותה בדיון היא דורסנות התלמידים הנלהבים האחרים. כאן מוטלת על המורה אחריות לעצור את שטף השיעור ולנסות לעודד את התלמידה לענות ולהשתתף בשיעור. כאשר הדבר קורה בגיל בית הספר היסודי, שבו קיימת הנעה פנימית משמעותית ללמידה אצל רוב התלמידים, החטא חמור שבעתיים.

חינוך מהבית

זווית מעניינת לפתרון הבעיה הוצגה בתחילת נובמבר בראיון של ארבע נשים העובדות בצוות הרובוטיקה האינטליגנטית (Intelligence Robotics Group) במרכז איימס (Ames) של נאס"א בקליפורניה. הראיון פורסם במגזין אינטרנטי לא מדעי בשם Parentage. צוות הרובוטיקה אמון על מחקר סביבות קיצון שבהן קיים עניין למחקר, מתוך כוונה ליצור את הדור הבא של רובוטי מחקר אוטונומיים, שישמשו במשימות פלנטריות עתידיות. רבע מהצוות מורכב ממהנדסות בתחומים שונים, מתכנתות ועוד – אחוז שרחוק משוויון אך עדיף בהרבה על המצב בהיי־טק למשל או במעבדות מחקר אוניברסיטאיות.

בראיון פירטו הנשים את תפישתן בנוגע לעידוד בנות צעירות להשתתפות פעילה בתחומי המדעים. המפתח, לדבריהן, נמצא בידי ההורים ולא בבית הספר. להורים יש אופציה לחשוף את הבנות לתחומי המדעים, למשל במתן אפשרות להשתתפות בחוגי מדע, בביקור במוזיאוני מדע, במפגשים עם מדענים ומדעניות ובשיחות על ענייני מדע המופיעים בתקשורת ההמונית. יש לציין כי במחקרים רבים נמצאה השפעה הורית ומשפחתית מובהקת על הישגי הלומדים ובחירותיהם.

בריאיון הדגישו הנשים גם את החשיבות של קיום מודלים לחיקוי, יצירת עניין בעזרת שיחה – ללא קשר לגיל הילדה, אספקת הזדמנויות להתנסות בפעילות מדעית (למשל, בעזרת ערכות לגו), עידוד להתמדה ופיתוח אומץ ויכולת להתמודד עם התנהלות הסביבה. קשה למצוא הורה שלא ירצה את הנ"ל לילדיו, ללא קשר למגדר שלהם, אך אולי יש מקום להדגיש עד כמה הדבר חשוב כאשר עוסקים בבנות.

ייתכן שאותן בנות אמרו את אמירתן ("בנות לא בונות") כדי להתחמק ממשימתן. אך  דעתי היא שבנות בונות לפחות כמו בנים, בהינתן ההזדמנות, החומרים ולחץ חברתי מספק.