כאן גר דרווין

ביקור בדאון האוס - הבית שבו פיתח דרווין את ספרו "מוצא המינים", ובמעבדה של אחד מגדולי המדענים אי פעם

11 באוקטובר 2015

דאון האוס (Down House), בית משפחת דרווין במחוז קנט, אינו אקזוטי כאיי גלאפגוס. צבי ענק לא צועדים בשבילי הגן הגדול ואוכלוסיות הציפורים של הכפר דאון ( (Downeלא זכו לתהילת עולם כמו הפרושים השונים של האיים הסמוכים לאקוודור. אולם הבית, החממה והגָן עיצבו את הקריירה המדעית של דרווין ואת ספרו "מוצא המינים", לא פחות מהאיים ומתאו על סיפון ספינת המחקר "ביגל". זו הייתה המעבדה של אחד מגדולי המדענים אי פעם. היום זהו מוזיאון שבו אפשר לראות את התנאים שבהם חי דרווין ולהציץ לדרך שבה הוא עבד על ספריו, ואולי גם לזכות בהשראה.

דרווין ואשתו אמה חיפשו מקום מרווח וכפרי לגור בו אחרי שהבית הלונדוני הפך צפוף מדי; הבית בכפר דרומית ללונדון התאים לצרכיהם חדר העבודה כמעט שלא השתנה מאז ימי דרווין, הרהיטים והחפצים הם מקוריים והטפטים שוחזרו בהתאם לצילומים ישנים ולזיכרונות של שני בניו שחיו בעת השחזור ב־1929. על שולחן המוצג בחדר כתב דרווין את ספריו המהפכניים. ועליו מוצגים פנקסים ומכתבים של דרווין בכתב ידו, מיקרוסקופ וספרים. בפינת החדר סל נצרים שבו התכרבלה במשך היום כלבתו פולי, ממתינה לרגע שבו המדען יפסיק את עבודתו וייקח אותה לטיול ברחבי הגן הגדול.

דרווין, אם בריאותו הרופפת ומזג האוויר התירו לו, יצא לטיול קצר בבוקר, להליכה ארוכה בצהרי היום ולטיול נוסף לפנות ערב. השעות הרבות שבהן הלךבמרחבי אחו אנגלי טיפוסי, לא נועדו למנוחה אלא היו חלק חשוב מיום העבודה (המסלול כונה מאוחר יותר "משעול החשיבה"). בטיולים האלו, עם הכלבה או הילדים, הוא חשב ועיבד נתונים, צפה בטבע והגיע למסקנות. תצפיות בגן על דבורים שהאביקו תלתן הובילו להבנת הקשרים המורכבים בין המינים השונים – הדבורים סבלו ממתקפות עכברים על הכוורות ואלו נטרפו על ידי חתולי הכפר.

החצר האחורית הייתה המעבדה שבה ערך ניסויים וכללה חממה שתכנן ב־1863. דרווין גידל כ־50 מיני דומדמניות וערך ניסויים בסחלבים כדי למצוא את הקשר – שעדיין לא היה מוכר אז – בין חרקים להאבקת הסחלבים. שם הוא גידל וחקר צמחים טורפים וצמחים מטפסים. החממה נותרה כשהייתה, ועל המדפים – באוויר החם – נותרו מאות סחלבים, צמחים טורפים וצמחים מטפסים, רבים מהם מהאוסף הראשון שקיבל דרווין מגני קיו כשהחל באכלוס החממה. מהמקום הזה נבטו מחקרים חשובים ופרסומים על דפוסי צמיחה ורבייה של צמחים, ועל הדרך שבה מיני פרחים שונים התפתחו כדי למשוך חרקים מסוימים.

בבית הוא הפך את הרעיונות לספרים ששינו את פני העולם. לצד שולחן הכתיבה יש שולחן עגול ועליו מינרלים וקופסאות קטנות שבהן מוצגים חרקים וזרעים. הבית מלא עדויות לפעילותו המדעית של דרווין: אוספי חרקים וממצאים ימיים, תרשימים, כלי ניתוח, זכוכית מגדלת, ספרים ונוצות כתיבה. בקומה העליונה אף משוחזר תאו מהספינה ביגל. כאן, בבית משפחה בכפר קטן, העז דרווין לשנות תפישות עולם. בספרו "מוצא המינים" הוא פרש את תיאוריית האבולוציה על ידי ברירה טבעית, שהיא לא רק אחת התיאוריות המדעיות החשובות ביותר אלא גם אחת היפות ביותר. התיאוריה האלגנטית הפכה את הביולוגיה, כפי שכותב פרופ' סטיב ג'ונס בספרו "כמעט כמו לוויתן" (ידיעות אחרונות – עליית הגג, 2006; תרגום: עדי מרקטזה־הס), מאוסף של עובדות למערכת מאורגנת של ידע.

ב־24 לנובמבר 1859 יצא לאור "מוצא המינים" וב־1871 יצא הספר "מוצא האדם" שבו תוארה האבולוציה של המין האנושי. הרעיון הבסיסי של דרווין – ראיית החיים כסדרה של טעויות מוצלחות (כך כותב ג'ונס) הוא מבריק ופשוט, פשוט מדי לטעמם של מתנגדים מטעמים דתיים. דרווין עצמו הלך והתרחק מהדת במשך השנים. "חוסר אמונה השתלטה עליי באטיות אבל בשלמות … לשון הכתובים מראה שאדם שאינו מאמין, ובכללם אבי, אחי וכמעט כל חבריי הטובים ביותר, ייענש לעד. זוהי דוקטרינה ראויה לגנאי", כתב דרווין.

בין שתי הקומות יש מגלשה שדרווין בנה למען ילדיו. הם שיחקו קריקט בבית, התנדנדו מחבלים במסדרון אבל גם עזרו לו בניסויים כשגדלו. שתיים מבנותיו מתו בילדותן ודרווין התאבל עליהן במשך ימים רבים. מות בתו הבכורה אנני ב־1851 היה קשה מנשוא, והיום מוצגת במקום קופסה קטנה ובה מכתבים ופריטים של אנני שאספה האם אמה. בבית מוצגים חדרי הילדים ומזכרות מילדותם, וגם פעילויות מדעיות לילדים המבקרים במקום היום. כמו כן אפשר להתרשם מחיי היומיום של המשפחה בחדר האוכל הוויקטוריאני ובחדר הביליארד, שבו הרשה לעצמו דרווין להירגע. "אני מוצא שזה מועיל לי מאוד ומסיח את דעתי מיצורים איומים", כתב דרווין לבן דודו.

ב־1843 כבר הרגיש דרווין בבית בדאון האוס. "חיי מתקתקים כמו שעון, אני קבוע במקום שבו אסיים את חיי", הוא כתב. כמעט 40 שנה מאוחר יותר לקה דרווין בהתקף לב בעת הליכה יומית. ב־19 לאפריל 1882 הוא נפטר בביתו. "הוא מת כפי שחי, בבית כפרי שקט אותו שאהב, בקרב הצמחים והחיות שאפשרו לו לפתור את החידה הגדולה של מוצא המינים", נכתב בהספד בעיתון "הסטאנדרד".