להרגיש במוח

חוקרים גילו מנגנון עצבי המאפשר לרגשות להשפיע ישירות על התהליכים העומדים בבסיס היווצרות הזיכרון במוח

29 ביוני 2015

במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה נמצא מנגנון עצבי המאפשר לרגשות להשפיע ישירות על התהליכים העומדים בבסיס היווצרות הזיכרון במוח. "מתברר שרגשות שונים גורמים למוח לעבוד בצורה שונה ובתדרים שונים", אומר ד"ר שלמה וגנר מחוג סגול לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה, עורך המחקר.

המטרה הראשונית של המחקר, שהתפרסם בכתב העת eLife, הייתה לנסות ולזהות פעילות עצבית במוח של חולדות בעת היווצרות של זיכרון חברתי. אולם המחקר מצא לא רק את "העדוּת" המדעית לאִמרה: "אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני", אלא הרבה יותר מכך – קשר בין רגשות ותהליכים קוגניטיביים במוח.

בחלק הראשון של המחקר בדקו החוקרים את הפעילות העצבית בזמן התנהגות חברתית בתוך רשת של אזורים במוח האחראים לזיכרון חברתי. הם גילו כי בכל האזורים הללו יש פעילות עצבית ריתמית, המתבטאת בגלי מוח בקצב של שמונה הֶרץ (שמונה חזרות בשנייה), שהייתה חזקה במיוחד במפגש הראשון בין שתי חולדות זרות זו לזו, והלכה ונחלשה ככל שהמפגשים בין אותן חולדות חזרו ונשנו. יתרה מכך, גלי המוח היו מתואמים (סינכרוניים) במיוחד בין האזורים השונים בזמן המפגש הראשון. "כלומר, במפגש הראשון בין החיות גלי המוח בכל חלקי הרשת המוחית עבדו בסנכרון רב ובעוצמה גבוהה מאוד. ככל שהחיות הפכו מוכּרות יותר אחת לשנייה, העוצמה של גלי המוח והתיאום בין האזורים השונים ברשת הלכו ודעכו", מציין ד"ר וגנר.

מפגשים חברתיים

תיאום גבוה בין גלי מוח מהסוג הזה (גלי תטא) ידוע כתורם להיווצרות של זיכרונות חזקים במערכות אחרות של המוח, למשל בהיווצרות זיכרון מרחבי בהיפוקמפוס. החוקרים השוו בין מפגשים חברתיים לבין מפגשים בין החולדות לאובייקטים דוממים, אולם אף שברמה ההתנהגותית החולדות הראו עניין רב גם באובייקטים דוממים, ההתנהגות המוחית לא תאמה לסנכרון המיוחד במינו שנצפה בזמן מפגש ראשון עם חולדה זרה. מצד שני, לא היה הבדל בפעילות המוחית בין מפגש עם חיה ערה לבין מפגש עם חיה מורדמת. מכאן הסיקו החוקרים שעצם הנוכחות של הגירוי החברתי (החיה האחרת) גרמה להיווצרות ולתיאום של גלי המוח. עוד מצאו החוקרים כי ברגע שאכן מתקיים מפגש חברתי אמיתי, המוח המשיך לעבוד ברמה גבוהה של סנכרון גם אחרי שהחיה האחרת יצאה – כלומר, גלי המוח שיקפו כניסה של החולדה למצב של ריגוש שנמשך זמן מה גם לאחר המפגש החברתי.

"מהממצאים עלתה תמונה ברורה: הריגוש שבמפגש החברתי הראשון יצר את הריתמיות העזה של גלי המוח ואת התיאום בין האזורים השונים, ובכך תרם ליצירת הזיכרון החברתי. כלומר, מצאנו את הקשר שבין הריגוש, שבא לידי ביטוי ברמת התיאום בפעילות המוחית בין אזורי המוח השונים, והזיכרון החברתי שנוצר במוח. כשהחולדות כבר הכירו אחת את השנייה הן היו הרבה פחות מרוגשות, ולכן אזורי המוח עבדו בתיאום מופחת בהרבה ביניהם", אומר ד"ר וגנר. "למעשה הממצא הזה מסביר מדוע אנשים נוטים לזכור במיוחד את המפגש הראשון שלהם עם חבר או עם בן זוג".

ברגע שהחוקרים מצאו את הקשר שבין הריגוש החברתי והזיכרון החברתי, הם ביקשו לבדוק אם רגש אחר ישפיע גם הוא באותה צורה על אותה רשת של אזורים במוח, ועל פי המקובל, התשובה הייתה צריכה להיות חיובית. לדבריו של ד"ר וגנר, התפישה המקובלת לא רואה קשר בין רגשות מסוימים ופעילות קוגניטיבית כמו זיכרון, כך שבמקרה של רגש אחר המוח היה צריך לפעול בצורה דומה.

אולם כאשר החוקרים חשפו אותן החולדות לרגש אחר – רגש שלילי הנובע מחשיפה לגירוי מפחיד – התברר שבמקרה הזה המוח עובד בצורה אחרת: גם כאן נצפתה פעילות ריתמית חזקה ותיאום בפעולה של האזורים הקשורים לזיכרון, אולם כל זה נעשה בתדר אחר ובריתמיות אחרת, אטית יותר (6-4 הרץ). גם התיאום בין האזורים היה בתבנית שונה מאשר במקרה של מפגש חברתי. "נראה שכשהרגש הוא חברתי וחיובי, המוח אומר לאזורים לעבוד על פי פרוטוקול תקשורת מסוים המתאם ביניהם. אולם כאשר הרגש הוא אחר, רגש שלילי של פחד במקרה הזה, המוח אומר לאותם אזורים לעבוד על פי פרוטוקול תקשורת שונה. את ההשלכות המדויקות של כל אחד מהרגשות השונים על הזיכרון נצטרך לברר בעתיד בניסויים שונים, גם עם בני אדם. אולם באופן כללי המשמעות ברורה: רגשות שונים גורמים למוח לעבוד בצורה שונה, גם ביחס לתהליכים קוגניטיביים כמו למידה וזיכרון", מסכם ד"ר וגנר.