מורה דרך

לאחרונה התבקשתי להכין תוכנית עבודה תלת שנתית לבית ספר, שתיעזר באסטרונומיה לקירוב תלמידי בית הספר למקצועות המדע והטכנולוגיה. התוכנית מיושמת בימים אלו וכוללת גם איגום של משאבי האנוש הזמינים לפעילות לימודית של תלמידי בית הספר, בין כותלי המוסד ובסביבתו. כך המורים משתלמים בתחום החלל ונעזרים בדוגמאות רלוונטיות בשיעוריהם השונים, ההורים משתתפים בפעילויות התצפית והחקר שילדיהם מקבלים כמשימות בית, ושכני בית הספר נהנים מפעילויות קהילתיות שעורך עבורם בית הספר. מנהלת בית הספר הדגישה שעל התוכנית להיות במתכונת של למ"פ (למידה מבוססת פרויקטים).

הביטוי PBL (ראשי תיבות Project Based Learning) "למידה מבוססת פרויקטים", הפך בשנים האחרונות שגור בפי מנהלים ומורים. במתודיקה זו המורה הוא לא רק מקור הידע, אלא בעיקר המנחה. היום, כאשר רוב המידע זמין באינטרנט, המשמעות של זיכרון פרטים היא שולית, והמורה הופך מאנציקלופדיה מהלכת לדמות מנחה ומכוונת: תפקידו להעניק לתלמידים את הדרך, האמצעים והבסיס המחשבתי למציאת התשובה – ומשם הם יכולים כבר להסתדר בכוחות עצמם. אם לא יסתדרו, המורה יהיה שם להעמיק את התלם ולסייע במציאת הפתרון. בלמ"פ, המורה הוא אפוא מורה דרך.

מה זו למידה מבוססת פרויקטים?

בסיס חשוב בלמ"פ הוא הדרך לתוצר הלמידה. תוצר למידה הוא הידע הסופי שנרכש. הדרך יכולה להיות ניסוי מדעי, מדידה, בניית דגם או הכנת פוסטר מדעי, וגם פרקטיקות פחות "מדעיות כגון כתיבת סיפור, המחזת מחזה, חיבור וביצוע שיר בנושא הנלמד, פיסול פסל או יצירה מסוג אחר. זו גישה גמישה למדי לתהליך הלמידה ביחס לגישה המסורתית, שבה התלמידים נדרשים לסיים את השנה במבחן, בעבודה כתובה או דוח סיכום. מגבלות אלו עלולות לחסום יצירתיות ופיתוח גמישות מחשבתית אצל הלומד, והן מהוות נטל כבד על לוקים בקשיים לימודיים. כיום שוררת התפישה שתוצר הלמידה, לפחות באשר לחינוך לכישורי חיים, פחות חשוב מהדרך. את הטעויות שהגבילו את איכות התוצר יהיה אפשר לתקן בפרויקט הלימודי הבא.

הפרויקט מקרב את התלמידים לתחומים שונים, למשל אסטרונומיה
צילום: שאטרסטוק

פרויקט לכל דורש

אם כך, למ"פ אינה מתמקדת בתוצר של סיום הלמידה. למ"פ משמעה תכנון וביצוע פרויקט המשלב חשיבה, חקר, שיח, הפנמת ביקורת בונה וכן בניית תוצר בתהליך ארוך טווח. הלומדים בשיטת הלמ"פ מתבקשים תחילה לחקור מעט את הנושא הנלמד ולהעלות שאלה פורייה. למשל "האם חקר מאדים הוא דבר רע או טוב?" או "כיצד הירח משפיע על חיינו?". בדרך כלל מדובר בשאלה מעשית, שהמידע הנדרש כדי להשיב עליה זמין לתלמידים. לאחר מכן מוצגים הרעיונות לפרויקט בפני קהל רלוונטי. הקהל יכול להיות מורכב מתלמידים אחרים באותה כיתה או מחוצה לה, מסגל בית הספר, ממומחים חיצוניים ועוד. כמו במגוון תוצרי הלמידה, גם כאן מתבטאת הגמישות של שיטת הלמ"פ: קשה למצוא תחום דעת ללא מומחים או נושא שאי אפשר לבצע בו פרויקט. לאחר סבב שיפורים הכולל הצגת רעיונות ושיח עם המבקרים, הלומדים בוחרים את התכנון הטוב והישים ביותר לפרויקט. במהלך בניית התוצר מוגדרים מראש תאריכי יעד להשלמת השלבים השונים. בסיום הפרויקט מוצגים העבודה, התהליך ורשמי הלומדים.

אם נחזור לבית הספר שבו פתחנו, התלמידים שבו עוברים כעת תהליך כזה בתחום תחנות החלל. הפרויקט הוא כיתתי, ועל כל קבוצת תלמידים לתרום דבר מה לתוצר הסופי. האתגר כאן כפול, שכן על התלמידים לפעול הן בצוות של פרויקט והן במכלול הכיתתי. הם נדרשים ללמוד כיצד לנהל שיח יעיל, להעביר ביקורת בונה, לתכנן מוצר שמתאים לתוצרים אחרים בכיתה ועוד.