כיצד אפשר לדעת שלכולם יש מצבים נפשיים?

בכתבה הקודמת נוכחנו שלמצבים הנפשיים יש כמה מאפיינים אפיסטמיים (כלומר, שקשורים לידיעה) ייחודיים:

חסינוּת מטעוּת: בניגוד לסוגים אחרים של האמנות (פילוסופים משתמשים במונח האמנה כדי לציין "אמונה ש־", להבדיל מ"אמונה ב־"), האמנותינו על מצבינו הנפשיים ותפישותינו אותן אינן יכולות להיות מוטעות, אם אני מאמין שכואב לי – לא ייתכן שאני טועה ואכן כואב לי; אם אני מאמין שאני מריח ריח מסוים – אין מקום לטעות, אני אכן מריח ריח זה. אין זה משנה אם מצביי הנפשיים הם תוצאה של פעילות עצבית רגילה (הכאב נגרם מפגיעה גופנית, הריח – מריאקציה כימית בקולטני האף שלי), של חלום, של הזיה כתוצאה משימוש בסם או של פעילות בלתי תקינה של מוחי – החוויה הנפשית שאני מתנסה בה היא אמיתית. אם אני מאמין שאני נמצא במצב נפשי מסוים – אינני יכול לטעות: אני אכן נמצא במצב נפשי זה. האמנותיי על מצביי הנפשיים חסינות מִטעוּת. לעומת זאת, ההאמנות שאינן מתייחסות למצביי הנפשיים אינן חסינות מטעות: אני מאמין שהנוזל שנמצא בכוסי הוא קפה, אולם אפשר שאני טועה.

שקיפות: בניגוד למרבית ידיעותיי, שהן מקריות – הן יכלו שלא לעמוד לרשותי, שכן הן תלויות במקורות המידע הרגילים שלי: עדוּת, חושים וזיכרון – ידיעותיי על מצביי הנפשיים הן הכרחיות. ידיעתי את מצביי הנפשיים אינה מתגבשת באמצעות מקורות הידע הרגילים שלי, אלא באופן ישיר באמצעות אינטרוספקציה, ועל כן איננו יכולים לטעות לגביהם (אף שלעתים תשומת הלב שלי יכולה להיות מוסטת מהם): אם כואב לי – אני יודע שכואב לי; אם ריח מסוים עולה באפי – אני יודע זאת. מצבינו הנפשיים הם שקופים: אם הם שם – אנחנו יודעים זאת. לעומת זאת, כל עובדה אחרת אינה שקופה: רבות הן העובדות שאיני יודע אותן (מהו מזג האוויר ברומא כרגע) או שיכולתי שלא לדעת אותן (איך אומרים בצרפתית "בוקר טוב").

פרטיות: בניגוד לעובדה שלגבי מצביי הנפשיים יש לי ודאות מוחלטת, על מצביו הנפשיים של הזולת אני יכול להקיש רק מדבריו או מהתנהגותו. כתוצאה מכך, אינני יכול להיות בטוח שהזולת אכן נמצא במצב הנפשי שהוא טוען לו, או שהוא רק "עושה את עצמו". המצבים הנפשיים הם פרטיים: הם נגישים באופן ישיר אך ורק לבעליהם. לעומת זאת, כל עובדה אחרת נגישה במידה שווה (בתנאים המתאימים) לכולם: כל מי שנמצא מספיק קרוב לברז שבמטבחי יכול להבחין בכך שהוא דולף.

אם כן, מצבים נפשיים הם ייחודיים בהיותם, מצד אחד, נגישים באופן שאי אפשר לטעות בו לבעליהם, ומצד אחר, בלתי נגישים לאף אחד אחר. עובדה זו – של היות המצבים הנפשיים פרטיים, מעוררת שתיים מהבעיות הפילוסופיות הקשות ביותר: בעיית הנפשות האחרות ובעיית הדמיות.

עצם העובדה שהמצבים הנפשיים הם פרטיים מעלה את השאלה, מה מבטיח לנו שלזולת יש בכלל עולם פנימי
צילום: שארטסטוק

בעיית הנפשות האחרות

עצם העובדה שהמצבים הנפשיים הם פרטיים מעלה את השאלה, מה מבטיח לנו שלזולת יש בכלל עולם פנימי. אנו רואים את התנהגותם של אנשים אחרים ומניחים, שבדומה לנו, גם להם יש התנסויות נפשיות; אך מאחר שאין אנו מסוגלים להבחין בהן באופן ישיר, איננו יכולים להיות בטוחים בכך. פילוסופים העוסקים בבעיית הנפשות האחרות לא באמת מפקפקים בהיותם של אנשים אחרים יצורים נפשיים, אך הם בוחנים אם אפשר לענות על השאלה באופן עקרוני.

ג'ון סטיוארט מיל (Mill), הפילוסוף האנגלי בן המאה ה־19, טען שאפשר להסיק שגם לאנשים אחרים יש עולם נפשי על סמך התנהגותם. אנו יודעים שיש קשרים הדוקים בין מצבינו הנפשיים לבין התנהגותנו. מאחר שגם לאנשים אחרים יש רפרטואר התנהגויות דומה לשלנו, אין זה בלתי סביר להניח שגם התנהגויות אלו מונָעות על ידי עולם פנימי (ובאופן דומה אפשר להקיש גם על היותם של בעלי חיים אחרים יצורים נפשיים). טיעון זה נשמע משכנע למדי, ואף נראה שאנו אכן נוטים ליחס לאנשים אחרים (ולבעלי חיים אחרים) מצבים נפשיים על סמך שיקולי דומוּת מסוג זה. אולם בחינה זהירה של הטיעון מגלה בו פגם משמעותי: נניח שהיינו מוצאים במחסן נטוש מאות ארגזי עץ, שחיצונית נראים אותו דבר, וכשהיינו פותחים אחד מהם היינו מוצאים בו כיסא. האם מכך היינו רשאים להסיק שגם שאר הארגזים מכילים כיסאות? אפשרי שהארגזים האחרים מכילים מוצרים אחרים, ואף ייתכן שחלקם או שכולם ריקים. כמובן שאם היינו פותחים הרבה ארגזים כאלו, ובכולם היינו מוצאים אותו סוג של מוצר, היינו רשאים להסיק במידה מסוימת של ביטחון (סטטיסטי, מעיקרו) שגם הארגזים האחרים מכילים מוצר מסוג זה; אולם ספק רב אם על סמך התכולה של ארגז אחד אפשר להסיק על תכולת שאר הארגזים, וזהו בדיוק המצב במקרה הנדון: בשל פרטיות העולם הפנימי אנו יודעים בוודאות שהתנהגויות מונָעות על ידי מצבים נפשיים רק לגבי מקרה אחד: אנו עצמנו. על כן איננו רשאים להסיק מתכולתנו אנו לגבי תכולת שאר האנשים בעולם.

טיעון מודרני יותר, ואולי גם משכנע יותר, הוא טיעונם של הפילוסופים האמריקאים בני זמננו, צ'ארלס צ'יהרה (Chihara) וג'רי פודור (Fodor): על סמך עקרון ההיסק להסבר הטוב ביותר, עיקרון שגם מדענים עושים בו שימוש, אפשר לטעון, שההסבר הטוב ביותר לכך שהתנהגותו של הזולת דומה להתנהגותנו, הוא שאף הזולת מונע על ידי עולם פנימי כשלנו. אבל גם אם נסכים שעולם נפשי הוא ההסבר הטוב ביותר להתנהגות של הזולת, עדיין לא נוכל להיות משוכנעים בכך באותה מידה שאנו משוכנעים בקיומו של עולמנו הנפשי אנו. אם כן, בעיית הנפשות האחרות עדיין בלתי פתורה, ובשל פרטיותם של המצבים הנפשיים ספק אם אי פעם יימצא לה פתרון משביע רצון.

גם אם נסכים משיקולים שונים שלכל בני האדם יש עולם נפשי, מה מבטיח לנו שמצביהם הנפשיים של אנשים אחרים דומים לשלנו?
צילום: שאטרסטוק

בעיית הדַּמְיוּת

גם אם נסכים משיקולים שונים שאף לבני אדם אחרים, ולא רק לנו, יש עולם נפשי, עומדת בפנינו בעיה אחרת שנובעת מהיותו של העולם הפנימי פרטי: מה מבטיח לנו שמצביהם הנפשיים של אנשים אחרים (או של בעלי חיים אחרים) דומים לשלנו? מה מבטיח שגם אחרים חווים כאב באופן שבו אנו חווים אותו, מריחים ריח יסמין באותו אופן שאנו מריחים אותו ומתנסים בראיית הצבע הסגול באותו אופן שבו אנו מתנסים בה? עצם העובדה שכולנו קוראים לצבע זה "סגול" אינו מעיד על התנסויות זהוֹת או אפילו דומות. אין זה בלתי אפשרי שלאדם אחר, בהתבוננו בדבר מה סגול, תהיה התנסות הזהה דווקא להתנסות הכחול שלי ולהפך: שנינו עשויים להסכים שהאובייקט שלפנינו הוא כחול, אך התנסות הכחול של אותו אדם תהיה זהה למעשה להתנסות הסגול שלי (ואולי אף תהיה שונה מכל התנסויות הצבע המוכּרות לי). נראה שמדע הנוירולוגיה אינו יכול לתרום הרבה לפתרון הבעיה: גם אם יהיה אפשר להראות שאותה פעילות נוירונית מתרחשת במוחו של כל מי שמדווח על ראיית סגול, הבנתנו את הקשר בין המוח לנפש כה לוקה בחסר, שאין בכך כדי להבטיח לנו שאכן מדובר באותו סוג של התנסות נפשית, או אפילו במצבים נפשיים דומים.

מסתרי העולם הפנימי

מכל נקודת מבט, מטפיזית או אפיסטמית, עולם הנפש הוא כה ייחודי במסגרת העולם הפיזיקלי, שככל שאנו מעמיקים בו, כך אנו נחשפים למסתורין שאופף אותו. באופן פרדוקסלי, אף שמצבינו הנפשיים הם הדבר היחיד שלגביו יש לנו ידיעה ודאית, עולמנו הפנימי הוא אחת התופעות שאנו הכי פחות מבינים: אין לנו שום מושג איך מצבים נפשיים נוצרים, או אף מדוע הם כה ייחודיים. יש אף הסבורים שבניגוד לתופעות אחרות בטבע שעדיין איננו מבינים במלואן, עולם הנפש, בשל מאפייניו הייחודיים, יישאר מסתורי לנצח.