אל־יתוש

קדחת דנגי (Dengue Fever) היא מחלה נגיפית, שגורמים לה ארבעת נגיפי הדנגי (DENV1-4) המוכרים, ונגיף חמישי שהתגלה בשנה שעברה. הנגיפים מועברים מחולה לחולה באמצעות יתושים מהסוג Aedes aegypti. המחלה פוגעת מדי שנה בכ־50 מיליון איש ברחבי העולם, בעיקר באזורים טרופיים: באסיה, באמריקה הלטינית, בדרום ארצות הברית, באיים הקריביים, באוסטרליה ובאיי האוקיינוס השקט. מעל 12.5 אלף איש מתים ממנה בשנה, ורבים אחרים מאושפזים תקופות ממושכות.

התסמינים הראשוניים דומים לתסמינים של שפעת, אך במקרים רבים הם מחמירים: טמפרטורת הגוף עולה, הראש כואב – בעיקר מאחורי העיניים, כאבי פרקים חזקים מאוד (שהקנו למחלה גם את השם: הקדחת ששוברת עצמות), פריחה בכל הגוף, הקאות, בחילות ואובדן תיאבון. במקרים החמורים יותר מתפתחת קדחת מדממת (Dengue Haemorrhagic Fever :DHF): כלי דם מתחילים לדלוף ומתחיל דימום בעיקר מהאף ומהפה. ללא טיפול קריסת כלי דם עלולה לגרום להלם ולמוות. חולים רבים מאושפזים תקופות ממושכות, ועלות הטיפול בהם היא יותר ממיליארד דולר אמריקאי בשנה.

חולה שנדבק והחלים מחוסן לכל ימי חייו רק מפני הזן שבו הודבק, אך הוא עדיין יכול לחלות באחד מהזנים האחרים (לעתים הרגישות כלפיהם אפילו מוגברת). עדיין אין חיסון או טיפול ספציפי למחלה. ב"צנרת" נמצא חיסון נגד ארבעת הזנים המוכרים, והדרך היעילה ביותר כיום למנוע את המחלה היא להפחית את כמות היתושים המעבירים את הנגיפים מחולה לחולה. כמובן שחומרים דוחי יתושים גם הם יכולים לעזור.

נקבת היתוש היא אמנם הנשא הבלעדי של נגיפי הדנגי, אבל מלבדם היא עלולה לשאת גם את הנגיפים הגורמים לקדחת הצהובה (Yellow Fever) ולצ'יקונגוניה (Chikungunya). היתושה, כבמיני יתושים אחרים, עוקצת בני אדם כדי לשאוב מהם דם הדרוש להתפתחות הביצים שהיא נושאת. במידה והנעקץ חולה, שואבת היתושה למערכת העיכול שלה גם נגיפים מדמו. כשהיא עוקצת את הקורבן הבא, היא מעבירה אליו את הנגיפים שאספה קודם לכן. זכרי היתושים אינם מעבירים את הנגיפים מכיוון שאינם עוקצים.

באיי קיימן פחת מספר היתושים בכ-80 אחוז
צילום: שאטרסטוק

ברזיל היא מדינה "מוכת דנגי". בשנת 2013 דווח שם על כ־660 אלף מקרי מחלה ו־249 מהחולים מתו. השלוחה הברזילאית של החברה הביוטכנולוגית הבריטית אוקסיטק (Oxitec), רוצה לשחרר לטבע יתושים זכרים מהונדסים גנטית, המכונים OX513A. יתושים אלה גדלים במעבדה בנוכחות המטבוליט החיידקי טטרציקלין (שבהקשרים אחרים הוא מוכר כאנטיביוט), ובהיעדרו, הזחלים מתים לפני גלגולם ליתוש בוגר. לטענת החוקרים, שחרור כמויות גדולות של יתושים מהונדסים בשטחים הנגועים, וזיווגם הצפוי עם יתושות מהבר – שיוביל לצאצאים שאינם פוריים, יוביל להפחתה משמעותית במספר היתושים, ואולי אף להכחדה שלהם.

החוקרים החדירו ליתושים טרנספוזון שמקורו בנגיף הצמחי Baculovirus. הטרנספוזון מכיל שני גנים: גן המקודד חלבון פלורסנטי זוהר (שמקורו ביצורים ימיים) – לזיהויים בחשכה של יתושים מהונדסים, וגן נוסף (שמקורו בזבוב התסיסה), שתוצרו החלבוני רעיל לזחלים. בנוכחות טטרציקלין התוצר הרעיל לא נוצר והזחלים יכולים להתבגר. בתנאים טבעיים אין טטרציקלין, נוצר החלבון הרעיל והזחלים לא שורדים.

השימוש הניסיוני הראשון ביתושים אלה, בקנה מידה קטן, נעשה ב־2002 באיי קיימן, בארצות הברית, במלזיה ובצפון ברזיל (במדינת באהיה). באיי קיימן פוזרו ב־2010 שלושה מיליון יתושים מהונדסים, וכתוצאה מכך ירד מספר היתושים באיים בכ־80 אחוז.

המפעל מסוגל כעת לייצר חצי מיליון יתושים זכרים בשבוע, והכוונה היא לרבע את הכמות (לשני מיליון) בהמשך.

רשויות ברזיל עוד לא אישרו את שחרור היתושים, ומקווים שהאישור יינתן בקרוב. כמובן שהמתנגדים לכל סוג של הנדסה גנטית, מנסים למנוע את האישור.