הכאב הזה

"בעצב תלדי בנים" – זאת הקללה שהוטלה על חוה עת גורשה מגן עדן, קללה המסבירה על פי הפרשנויות המקובלות את הכאב העז המלווה את תהליך הלידה. אִמרה זו הפכה לביטוי שגור בתרבות היהודית. היא מסבירה את המשוואה הפיזית הברורה מאליה: לידה מלווה בכאב עז, כמעט בלתי נסבל, שאין שני לו בשום מופע טבעי מקובל אחר בחיי האדם.

עוצמת הכאב והזיכרון הנשאר ממנו מהווים את הבסיס למחקר יוצא דופן של ד"ר ערן חיות וד"ר אבנר כספי מהמחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ושל עמיתיהם למחקר ד"ר רוני חן ופרופ' משה הוד מהיחידה לרפואת האם והעובר בבית החולים בילינסון, ופרופ' דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק (Duke). החוקרים בדקו את זיכרון חוויית כאבי הלידה כמבחן למגוון תובנות בנוגע לזיכרון של כאב.

"במגוון מחקרים קודמים הראו פרופ' דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה ושותפיו, שבפועל שני מרכיבים דומיננטיים מנבאים את הזיכרון ההדוני של החוויות ומשפיעים עליו", מסביר ד"ר חיות. מחקרים אלו לימדו אותנו שבני אדם נוטים לזכור את החוויה ולבסס את חווייתם על סמך שתי נקודות בזמן של אירוע: שיאו של האירוע (בין שמדובר בשיא הכאב ובין שזה שיאה של הנאה), ונקודת הסיום של האירוע. הממוצע של שניהם הוא המייצג הטוב ביותר, הקירוב הטוב ביותר למה שאנשים יזכרו מהאירוע לאחר זמן מה. המחקרים הראו שאנשים נוטים "להזניח" את שאר מרכיבי החוויה. פרופ' כהנמן ושותפיו קראו לתופעה זו Duration Neglect (הזנחת המֶשך), מונח שמשמעותו התעלמות ממשך החוויה וממגוון האירועים שחלו והסתמכות כמעט מוחלטת על תחושת השיא בחוויה והתחושה שליוותה את סופה.

מלווים בעיקרון הזה יצאו ד"ר חיות ושותפיו לחקור באופן מבוקר את אחד הזיכרונות המשמעותיים בחייה של אישה – הלידה והכאב הנלווה לה. "האתגר בחקר כאב הוא גדול מאוד", מסביר ד"ר חיות. "אין מחקרים רבים הבודקים זיכרון של כאב עז, מכיוון שגרימת כאב במתכוון לנחקרים, כדי לבחון את השפעותיו, אינה אתית. נשארת האפשרות לבחון אנשים העוברים בלית ברירה בדיקות או תהליכים פיזיים מכאיבים. כך למשל כהנמן ורדלמאייר חקרו אנשים אשר עברו בדיקת קולונוסקופיה, הידועה כבדיקה פולשנית ומכאיבה. הבעיה היא שבדיקה כזאת מלווה לרוב באלחוש שמעמעם מאוד את זיכרון הכאב ולכן עלול להטות את התוצאות.

"חווית הלידה לעומת זאת היא חוויה כואבת כדרך הטבע, ולכן הקוד האתי מאפשר את בחינתה. הלידה מעניינת גם מבחינת ההקשרים התרבותיים שלה, משום שאף שמדובר באירוע כואב מאוד, הוא מערב תקוות גדולות. נשים רבות אף מאמינות כי הכאב בלידה הוא סוג של מימוש עצמי, ולפיכך מסרבות בתחילה לקבל אפידורל", מסביר ד"ר חיות. "זהו כאב הצרוב באתוס חברתי ולכן נתפש לעתים ככאב בעל משמעות, שנכון וראוי לחוות אותו. לכן, כאבי לידה שונים מכאב של פציעה, שבר או ניתוח שבהם התקווה הגדולה ביותר היא לחזור למצב שלפני הכאב והפציעה; בלידה בסוף הכאב יש תקווה גדולה, תחושת מימוש ויצירת חיים חדשים. כתוצאה מכך היחס אל כאב הלידה, בניגוד נניח לכאב שיניים, הוא אמביוולנטי".

לזכור את שיאו של הכאב

חיות, כספי ואריאלי חברו לד"ר רוני חן ולפרופ' משה הוד מהיחידה לרפואת האם והעובר בבית החולים בילינסון אשר נענו לאתגר. שיטת המחקר הייתה ייחודית: מכיוון שאין דרך לתאם מראש את הלידות, היה צורך לבקש את אישורן של הנשים ובעליהן בזמן אמת, בהגיעם לבית החולים, כשהאישה כבר חווה צירים. ד"ר חיות מעיד כי ההיענות הייתה גבוהה, ו־320 נשים הסכימו לעבור את התהליך, שכלל בעיקר מילוי שאלונים בזמן אמת, שבהם נדרשו היולדות להעריך תוך כדי שלבי הלידה השונים את מידת הכאב בסולם 0 עד 100 (כאשר 100 מייצג את הכאב הגדול ביותר שאפשר לדמיין). כמו כן, התבקשו הנשים למלא שאלון שבו העידו על "זיכרון הכאב" יומיים אחרי תום הלידה, ושאלון דומה חודשיים לאחריה.

הממצאים הראו הלימה עם ממצאי המחקר המסורתיים על כאב. "המחקר שלנו אישש שהמנבא הטוב ביותר לכאב הוא השיא והסוף של הלידה", מסביר ד"ר חיות. "גם אחרי יומיים ואפילו אחרי חודשיים – נשים עדיין זכרו בעיקר את רגע השיא של הכאב, ואת סיום הלידה, והרבה פחות את מה שבאמצע".

אך האם המשמעות היא שמשך תהליך הלידה פחות משפיע על זיכרון הכאב? "כאן העסק נעשה מעניין", מסביר ד"ר חיות. "חקרנו נשים שחוו לידה קצרה יחסית, שנמשכה שעתיים־שלוש, ולא קיבלו אפידורל, ומולן הצבנו נשים שאחרי שעתיים־שלוש של כאבים (דומים מבחינת הדיווח שהן סיפקו לנו) קיבלו אפידורל. השווינו בין התוצאות של שתי הקבוצות. יש להדגיש שהנשים בשתי הקבוצות כאבו באותה מידה בשעות הראשונות של הלידה. אולם, בקבוצה האחת, לאחר שעות הכאב הראשונות, התרחשה הלידה, בעוד בקבוצה האחרת נמשכו כאבים מתונים יותר תחת השפעת האפידורל עוד כמה שעות".

"על פי העיקרון ההדוני־הנורמטיבי הבסיסי נצפה שמי שסבלו זמן ממושך יותר, יזכרו סבל גדול יותר. או במילים אחרות: סך הסבל של החוויה אצל היולדות שחוו לידה במשך חמש־שש שעות צריך להיות גבוה יותר מאשר של אלו שסיימו אחרי שעתיים־שלוש. לכן, יולדות אלו אמורות לזכור את הסבל של השעות הראשונות ולהוסיף את הסבל שנמשך לאחר מכן (גם אם מתון יותר), ולפיכך להעריך את הלידה שלה כקשה וכואבת יותר. בפועל גילינו בדיוק את ההפך: דווקא היולדות שלידתן התארכה (באופן יחסי) ולאחר שעות הכאב הראשונות קיבלו אפידורל, זכרו את החוויה בכללותה ככואבת הרבה פחות. עובדה זו היא תוצר ישיר של העובדה שהזיכרון מבוסס בעיקר על שיא הכאב, סופו ואילו שאר המרכיבים נזנחים".