חיידקים סימביוטיים

נגיף הנורו גורם ליותר מ-90 אחוז ממחלות המעיים. קבוצת חוקרים אם יש לחיידקי המעיים קשר כלשהו למצב הנשאות של הנגיף

17 במאי 2015

אף שיש נטייה לבלבל ביניהם, חיידקים ונגיפים הם שתי קבוצות ביולוגיות נפרדות לחלוטין. החיידקים הם תאים, ואילו הנגיפים אינם כאלה (ויש הטוענים שהם כלל אינם יצורים חיים), אלא גופיפים חלבוניים המכילים בתוכם חומר תורשתי. הנגיפים חייבים תאים מאכסנים כדי להשתכפל. אחד ההבדלים המעשיים המוכּרים בין חיידקים לנגיפים הוא שטיפול באנטיביוטיקה פוגע ומשמיד אך ורק חיידקים, בעוד נגיפים אינם מושפעים ממנו. על היוצא מן הכלל נדווח כאן.

הנגיף נוֹרוֹ (Norwalk) קיבל את שמו על שם העיר נורוולק שבאוהיו, ארצות הברית, בעקבות מגיפה שפרצה בעיר ב-1968 – אז בוּדד ואופיין לראשונה. מדובר בנגיף היחיד מסוג Norovirus, המשתייך למשפחת הנגיפים Caliciviridae, וזהו שמו הנפוץ יותר. נגיפי נורו הם נגיפי מעיים של יונקים שונים, ומכונים "נגיפי ההקאה של החורף".

נגיף הנורו האנושי גורם ליותר מ-90 אחוז ממחלות המעיים המגפתיות שאינן נגרמות על ידי חיידקים. בניגוד לנגיפי מעיים אחרים, הפוגעים בעיקר בילדים, נגיף הנורו יכול לפגוע באוכלוסיות מכל הגילים. הסיבה העיקרית לכך היא נוכחותו של הנגיף בצורה סמויה במעיים של אנשים רבים, שנחשבים לנשאים, כך שהם מהווים מקור תמידי להדבקה. ההדבקה העיקרית מתרחשת דרך מזון או מים שזוהמו בצואה של נשא הנגיף (לרוב עובד הסעדה שלא רחץ ידיים היטב לאחר יציאה מהשירותים). הדבקות משניות מתרחשות על ידי מגע ישיר או עקיף, ואף דרך האוויר. המגיפות מתפרצות בספינות טיולים, בבתי מלון, בבתי חולים, בבתי אבות, במחנות צבאיים, בבתי ספר ובבתי כלא.

התסמינים העיקריים של המחלה הם בחילות והקאות מרובות, כאבי בטן חזקים ושלשול מימי. מרבית החולים מתאוששים ומחלימים לאחר יומיים. ברחבי העולם מתים מדי שנה מהנגיף כ-200 אלף איש מתוך כ-267 מיליון חולים – מרביתם במדינות העולם השלישי. המחלימים יכולים להידבק בנגיף שוב – בזן אחר – לאחר כחצי שנה, ובאותו זן לאחר כשנתיים. זו הסיבה שאין ניסיונות לפתח חיסון. יש לציין כי הכלרה של מקורות מים משמידה את נגיפי נורו.

קבוצת חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון, בראשות הרברט וירג'ין (Virgin), שבדקה עכברים הנושאים את הזן העכברי של נגיף נורו, ניסתה לבדוק אם יש לחיידקי המעיים קשר כלשהו למצב הנשאות של העכברים. אחת משתי הקבוצות של העכברים טופלו במשך שבועיים בקוקטייל של ארבעה אנטיביוטים שונים רחבי טווח שהוספו למזונם. לאחר מכן הודבקו עכברי שתי הקבוצות במיליון נגיפי נורו (לכל עכבר). נוכחות הנגיפים בגללים נבדקה לאחר שלושה ימים ולאחר שבועיים. לאחר שבועיים הנגיפים לא נמצאו בגללי עכברים שטופלו באנטיביוטים, בעוד בגללים של עכברי הביקורת הנגיפים נמצאו. החוקרים שיערו שלאוכלוסיית החיידקים תפקיד חשוב בהישארות הנגיפים במעי העכברים. כדי לאשש את השערתם, חזרו החוקרים על הניסוי אך הפעם הם השתילו צואה של עכברים בריאים לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי. הפעם העכברים היו נשאים של הנגיף, והשתלת צואה של עכברים שטופלו באנטיביוטים לא החזירה את יכולת הנשאות. כמו כן החוקרים וידאו שהטיפול האנטיביוטי כלל אינו פוגע בנגיף עצמו (הדבר נבדק בתרבית תאים בנפרד).

כעת צריך לברר אילו חיידקים ממאות מיני החיידקים שבמעי העכברים אחראים לתופעה, ולבדוק כיצד הם מאפשרים את הישארות הנגיפים. האם מדובר בחלבונים חיידקיים שאליהם נצמדים הנגיפים? אם כך, נראה שבמקרה של נגיפי הנורו, טיפול אנטיביוטי יכול למנוע מצב של נשאות מתמשכת. האם תהיינה לכך השלכות מעשיות? ימים יגידו.