הנביא שיביא לכם אמנות והגלריה שמגיעה לכל מקום
"גלריה נבי" היא קונספט חדש שמנסה להביא את האמנות הגלרית אל הרחוב, עם אמנים כמו מרים כבסה, דודי חסון ורוני סומק שמשתתפים בתערוכת הבכורה וקהל שמוזמן לנסות ולקחת אותה הביתה
אולי ראיתן וראיתם: בהליכה ברחובות העיר, בבתי קפה, בברים ובחנויות – הופיעו פתאום עבודות אמנות תלויות בפורמט מעניין: מדבקת PVC, שמונה עבודות מסודרות זו מעל זו. מאחורי העבודות מסתתרת גלריה נבי. זו אינה גלריה ממשית. אפשר לקרוא לה "גלריה מוצבת-חוץ".
נבי, נביא בערבית, מציעה התבוננות אחרת על אמנות. "הרעיון נולד בתקופת הקורונה, מתוך הרצון להביא אמנות לכל מקום. א.נשים לא זזים בין ערים וישובים, וקשה להנגיש להם.ן תרבות. אז אנחנו נביא להם. זה לא פרויקט תל אביבי", מספרת מטי שחר, חצי מהצמד שעומד מאחורי נבי והאוצרת של הפרויקט. "בעבר היה לי עסק לוינטג׳, עשיתי קורס אוצרות ומאז אני פועלת בתחום. נבי הוא הדבר הכי משמעותי בעיניי. עפר ברזובסקי, השותף שלי שהגה את הרעיון, גם הוא מגיע מעולם האמנות והעיצוב".
העבודות מודפסות כאמור על PVC ומודבקות על זכוכית או על קיר, שמונה עבודות בכל פעם, ויכולות להופיע בכל לוקיישן. "לא רצינו להשחית אז התלייה נעשית במקומות שאישרו לנו והחומר עצמו יורד בקלות ולא מלכלך", מספרת שחר". אנחנו גם מאוד אוהבים אינטראקטיביות, אז אם בא לך על הצילום תנסי לקחת אותו הביתה, מי יודע, אולי תצליחי".
"הרצון הוא להתפתח עם זה החוצה", היא מוסיפה, "שנוכל למשל לשלוח PDF לפריז, ואז גם הפריזאים יוכלו ליהנות מהעבודות". בינתיים, התערוכה הנודדת של נבי תלויה כבר במקומות רבים ברחבי הארץ – חיפה, תל אביב, טבעון, עמוקה, פרדס חנה, באר שבע ואפילו מצפה רמון. "חלק מהעניין זה גם לפגוש את הא.נשים", אומרת שחר, "נסענו עד מצפה כדי לתלות".
מתחת לעבודות נמצא קוד QR, שלדבריה של שחר מהווה את אחד הצינורות המוכרים באירופה להפצת אמנות בצורה נגישה יותר. "באירופה זה קיים כבר הרבה זמן; המדבקה יורדת בקלות והסריקה מובילה לאתר, שם ניתן להגיע לפרטים של העבודה ושל האמנ.ית. היה לנו חשק ליצור משהו אחר, בתוך התנאים החדשים שנוצרו בעולם. לטעמנו, הדור הצעיר הוא כבר לא דור של חללים לבנים, שילך לגלריה בשבת. אבל עבור חובבי האמנות אנחנו כן רוצים להוציא את האמנות מהגלריה. כמו שהגרפיטי נכנס לגלריה, אפשר גם להוציא את האמנות השמרנית והמסורתית לרחוב".
בתערוכה הראשונה של נבי, "מה נשמע?", העבודות המוצגות הן של אמניות ואמנים ותיקים וצעירות כאחד : "יש שילוב של אמנים ותיקים כמו מרים כבסה או דודי חסון שהוא צלם אופנה, אבל יש לו גם ארסנל רציני של עבודות אמנות. יש את אסאלה חסן, בוגרת תואר שני, או תמרה דקל שהיא בכלל רקדנית, רוני סומק שגם מצייר וגם כותב. אפשר אפילו להציג פרפורמנס או וידאו דרך הברקוד ששולח לאתר. בתהליך האוצרותי, למשל", היא מוסיפה, "יכולתי להביא עבודה מההפגנות, אבל לא רציתי להיכנס לפינה הזו. רציתי שזה יישאר לא פוליטי, לחבר את זה לדרום, לצפון ולעיירות פיתוח. להציג בכל מקום אמנות. לא אמנות שאין לה אמירה, אבל כזו שאינה אקטואלית פוליטית".